שלום,
יש כמה שחקני NBA שנבחרו גבוה בדראפט ונחשבו להבטחות גדולות אבל פשוט נעלמו מכדורסל: רציתי לשאול אותך ידידי האם אתה יודע להיכן נעלם הסנטר שנבחר ראשון ב-98', מייקל אולוואקנדי, שידע ימים יפים במינסוטה, וג'יי וויליאמס בוגר מכללת דיוק, והאם זה נכון שעבר תאונה והיום הוא נכה?
השאלה השנייה שלי לא קשורה כלל לראשונה, והיא: מדוע קווין פינקני שהובא לפה על תקן כוכב פשוט לא פוגע בירושלים? מתחילת השנה לא ראיתי משחק אחד מצוין שלו. היו הבלחות כמו נגד ולנסיה, אבל זה לא מה שציפו מהענק שהיה צריך להיות ב-NBA לולא נתפס נוהג בגילופין והושעה מהליגה.
האם לדעתך ירושלים קנו חתול בשק או שפשוט השיטה של גודס לא מתאימה לו? כמו כן, אני גם מאוד מאוכזב מפו ג'טר שמראה לנו כל פעם מחדש שרכז הוא לא. אל דיז'ון תומפסון גם יש לי טענות, שיתחיל לקחת על עצמו יותר אחריות ויחדור יותר לסל. די מוזר ששחקן ברמתו לא לוקח זריקות כמעט.
אלון
צר לי, אין לי מושג לאן נעלם אולוואקנדי. ג'יי וויליאמס נפצע קשה בתאונת אופנוע ב-2003, פרש מכדורסל והפך לפרשן כדורסל מכללות. לא ידוע לי על נכות במקרה שלו. אולי, לך תדע.
לגבי ירושלים, התחושה שלי היא שאחד מבין ליאו ליונס וקווין פינקני יוצר אקסטרה מיותרת. בסופו של דבר, לא ליונס ולא פינקני הצליחו להביא את עצמם לביטוי מלא לאורך העונה הזו, ונרשמות יותר מדי עליות, ירידות ולפעמים גם דקות משחק מועטות או אפילו זה לא. עדיף היה להחזיק גבוה ישראלי נוסף כדי למלא את הקאדר.
אנחנו שומעים וקוראים על מהלך מתוכנן של החתמת זר גבוה ושחרור אחד מהשניים, כנראה ליונס, שעשוי לעבור להפועל ג"ג הפקות ואירועים. אני הייתי משאיר את ליונס, מחתים אותו כבר עכשיו לעוד עונה ומריץ אותו. יש לו כדורסל, הוא רק צריך כיוון נכון. את פינקני אפשר לשחרר, לדעתי, אם באמת מביאים שחקן נוסף שמשחק בעיקר בצבע.
מצד שני, אני באמת לא יודע מה משמעותו וחשיבותו של כל אחד מהם מבחינה חברתית בקבוצה. לפעמים יש לזה השלכות לא פחות חשובות מאשר לצד המקצועי, במיוחד כאשר לעונה נותרו חודשיים בלבד וההכרעות ממש מעבר לפינה.
שלומות,
הוא גאון, הוא גאון, הוא גאון וכו'.
סר ש. הרמלין שוב עושה זאת. לפני כשלושה שבועות הוא בירך את הספרס בזכייה באליפות ובתואר MVP משותף לדאנקן, ג'ינובילי ופארקר, והנה, פארקר שבר את היד וגמר את העונה.
כל הכבוד לסר. אולי כדאי לחבר בינו לבין שוטה הנבואה.
האם אפשר בקשה אישית? ראשית, תודה על כך שהעריך שמכבי תתפרק מול ריאל. המקום הראשון הובטח.
שנית, כאוהד פאו, בבקשה תהיה אוהד של אולימפיאקוס. אף שיש לנו שתי נקודות פור עליהם, פאו לא נראית משהו וכבר הלכו שני תארים העונה, לא כדאי לקחת סיכון.
עוד משהו: רגע לפני שאני נעדר מכאן לתקופה מסוימת לצורך טיול, הנה המישהו הצעיר והנמרץ שחיפשת כדי לדעת מתי לאחרונה השיג גרבאחוסה דאבל-דאבל (בעקבות דברים שכתבת לאחר ה-16 ו-11 שלו נגד פילזן).
ובכן, בעונה שעברה, במדי חימקי, קלע חורחה 15 והוריד 10 במשחק יורוקאפ, או איך שלא קוראים לזה. זה קרה ב-3.2.09. באותה עונה היה לו גם משחק של 11 ו-10 נגד בנטון.
בפעם האחרונה שזה קרה ביורוליג, ב-9.3.06, זה היה במדי מלאגה נגד ז'לגיריס. הוא גמר את המשחק עם 22 ו-11 (7 מ-9 מהשדה). באותו משחק גם דניאל סנטיאגו וטאנוקה בירד סיימו עם דאבל-דאבל. בעונת 2005-06 השיג גרבחוסה עוד דאבל-דאבל אחד בלבד.
דביר
תרשה לי להניח שהסר לא יסכים לבקשתך לאהוד את אולימפיאקוס. יש דברים חשובים, אפילו טובות הנאה למען נתינים, שהוא לא יסכים לעשות. לאהוד קבוצה של יאנאקיס? לא בא בחשבון.
תודה על הנתונים של גרבאחוסה. היתה לי תחושה שדאבל-דאבל אצלו הוא עניין יותר נדיר ממה שהצגת כאן.
נשיאנו היקר,
קריאה קצרה באייטם על ארץ כץ, הלא הוא ארז חתולים (בתרגום ישיר מאנגלית לשם המשפחה שלו), מעלה כי מדובר בשם נאה כרפאל.
אך נדמה לי שהשנה נחת בארצנו הקדושה השחקן בעל שם המשפחה הפלאי ביותר, הלא הוא מרקו קילינגסוורת' - רוצה לומר: מרקו, ההרג משתלם, או מרקו שווי ההרג, או משהו כזה. ועל זה נאמר: יאאא אולוהייים, איזה שם.
אבישי
אכן כי כן, לא נכחיש זאת. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא ואף לא מתקרב, שאחד הנתינים היותר מדקדקים שבינינו כבר העמיד אותנו על המינוח הנכון ביותר לדעתו: "ערכן של הריגות". זהו האיש.
שלום לנשיאנו,
קראתי בהנאה (ובהסכמה) מרובה את דבריו של מר בורוכוב על ארז כץ. בין היתר דיבר מר בורוכוב על ההבדל בין שמירה טובה לעומת חסימה פה ושם.
דברים חשובים אלו גרמו לי להרהר במה שקרוי אצלנו "דברים שלא רואים בסטטיסטיקה". חסימה נרשמת במחברת ומראים אותה בשידור חוזר, שמירה טובה לא רשומה בשום מקום (חוץ מסימנים כחולים שנשארים כמה ימים).
בעבר נטו לזלזל במונח הזה, והיו זמנים שדיברו בו נכבדות יותר מכפי הראוי אולם אין ספק שלא הכל מראה הטור הסטטיסטי בסוף המשחק. מכיוון שמונח זה בגימטריה יוצא בדיוק "נדב הנפלד" (ואם לא יוצא הרי ראוי היה לו שייצא) נזכרתי בכמה דברים.
בתחילת דרכו במכבי היתה לו שורה די עצובה, נאמר שש נקודות, ארבעה ריבאונדים וחמש עבירות קבועות. מכיוון שהייתי אז צעיר אפילו יותר מכפי שאני כיום, לא כל כך הבנתי מה הסיפור של הבחור.
עם השנים שיניתי את טעמי כלפיו, עד שחלק עם קטש, מרסר, שפר, ארלאוקאס ואיתי את חמישיית החלומות והדמיונות שלי.
שלושה זיכרונות המדגישים את העניין:
1. אחד התרגילים הקבועים של מכבי בשנות השמונים וחלק משנות התשעים היה שחרור של ג'מצ'י לזריקת שלוש (זריקה מהירה כמו שלו, גם מעבר לים לא רואים כל יום). תמיד אהבתי אחרי עוד זריקה כזו לתת מבט על הנפלד ולעיתים על מוטי דניאל, לראות כמה כואבת הבומבה שזה עתה חטפו מהשומר שנכנס בהם על החסימה. אז נכון, האסיסט רשום למישהו אחר, אבל את השנייה החופשית לזריקה צריך לזקוף לזכותם.
2. זכורה לי התקפה משנת 2001 בה הוביל הנפלד כדור, מסר אחורה לפארקר לדאנק, וככה בשקט דחף קלות את השומר כדי שפארקר לא יתקשה בהטבעה. שוב, לא רשמו את זה באף מקום אבל פארקר ידע למה הוא נותן את הצ'פחה על הישבן של נדב.
3. משחק של מכבי נגד ספליט, מכבי הובילו בנקודה אם אינני טועה משהו כמו שתיים-שלוש שניות לסיום. נדב שם גוף מול הקרואטי שאיבד כדור, לא רשומה חטיפה על זה וסל הניצחון רשום לג'מצ'י אבל אני אישית רשמתי לנדב וי נוסף במחברת שלי.
לקחתי את נדב כדוגמה. גם מרסר שזכור על שום חסימותיו היה שומר גדול. את רוב החסימות שלו עשה על שחקנים שלא הוא שמר עליהם, לשחקן שלו הוא פשוט לא איפשר לזרוק.
קיצורו של דבר , אני מאמין ששחקנים יודעים להעריך את מי שבאמת תורם לקבוצה ולשחקנים מסביבו, גם ללא מהלכים שנכנסים ליוטיוב.
ובכל זאת, אם כבר יוטיוב, הנה קטע משם. שים לב החל מ-1:54 מההתחלה.
יאיר
אין לי אלא להודות לך על אזכורם של שועי עולם מכובדים דוגמת היונה ההנפלדית או לבאן הארמי-מרסרי, לצד שועי עולם פעילים עדיין כמו אנתוני פארקר. תודה גם על הדוגמאות והלינק המצורף לרווחת בני העם ואף הגויים אשר בניכר.
היי ערן,
מה שלומך?
במקרה נתקלתי באייטם על ארז חתולים, ונזכרתי שבפורום אתר סלניוז הריצו אז ניסיון למצוא כינויים חדשים לשחקנים ישראלים. זה היה גם הכינוי שנמצא אז לארז כץ.
בנושא אחר, אחד הגולשים בפורום סלניוז מנסה כבר זמן רב להעלות לתודעה של עורכי מהדורות הספורט השונות שאין יותר כזה דבר פרוקום סופוט, מכיוון שהם עברו לעיר גדיניה. מעניין הדבר איך הציבור הצליח להתמודד עם כל שינויי הטים-סיסטם/פאף/סקיפר/קלימאמיו/פורטיטודו בולוניה, אבל סופוט גדול עליו.
שא ברכה, מהילדים מנוחה, ושבת שלום מבורכת ומלכה. ולמכבי בהצלחה (אם אתה אוהד אותם, בהנחה) :)
עמי
אכן כי כן, לא נכחיש גם זאת: התקבלה פנייה בדירקטוריון כדורסלע-האתר מנתין בשם עידן אשר טרח והדגיש ואף טען כי לא יאה ולא נאה הוא הדבר. הנושא תוקן ומעתה פרוקום סופוט היא אסקו פרוקום גדיניה. עניין של ריכוז, התמדה ומשמעת בעיקר, ולאו דווקא חוסר ידע, נניח. רוב תודות שוב לו וגם לך.
שלומות,
אזכיר בקצרה בהמשך לאייטמון ההוא, כי ארז כץ בינקותו היה ממשובחי קלעי הנערים והנוער עם ממוצעים של למעלה מ-20 נקודות. כעיקרון, ידית בטוח היתה קיימת ואף היתה גם עונה מאוד מוצלחת בירושלים בה זרק מספר לא מבוטל של שלשות למשחק. אולם בהתבגרותו נפגם הביטחון וגדלה ההבנה למשחק, שלעיתים עדיף שתיים של קוקי/טפ-הירו/משה מזרחי מאשר ניסיון נוסף שלו לאחר איירבול אימתני.
שמיל
אני מבין שהאייטמון המשותף של בורוכוב-כצוב ושל יו"ר הדירקטוריון עשה לו כנפיים כרד-בול לפחות. נשקול שיתוף פעולה ושילוב כוחות גם לגבי שחקנים מליגת קזינו. רוב תודות ונצורות על כל ההערות בעניין ארז חתולים. הנה האייטמון שוב למי שהחמיץ.
לכבוד הנשיא וקהל הסריסים,
בתור אחשדרפן גאה, ובעיצומו של חג פורים הנחגג, עלתה לי מחשבה. עד כמה משפיעה מצוות החג לשתות ולהשתכר עדלאידע בין סמי בכר למאיר טפירו, על שחקנים.
זכור לי שבעונתו הראשונה של המכשף קני וויליאמס הבחור עשה צרות ועמד להיחתך מהקבוצה. וכך, כשהגיע למשחק נגד הרצליה שהיה אמור להיות אחרון בבירה, הסתבר שהוא שיכור. בכל זאת, הוא התעלה ואף קינח בסל ניצחון עם הבאזר.
לי אישית לא זכורים מקרים דומים, אבל אולי כבוד הנשיא זוכר מקרים נוספים של שיכורים שהתעלו.
שלומים ונצורים,
אסי
תיפח נפשי ורוחי גם יחד, כנראה שאני חלש היום ולא מספיק מרוכז או חד. לא יודע איפה אולוואקנדי וגם לא זוכר שיכורים שעלו למגרש וניצחו או הצטיינו למרות, אגב, שישנם שחקנים שעלו שיכורים על בסיס כמעט קבוע כך שהם לא ממש עונים לדוגמה שביקשת. השמות שמורים במשכן הנשיאותי.
שלום,
כשהסאנס בחרו ברובין לופז בבחירה ה-15 בדראפט 2008 המדיה לא הראתה התרגשות מרובה, הרי הוא האחות הפחות יפה. אחותו המוכשרת יותר נבחרה כמה מקומות לפניו בבחירה ה–10.
כן לא טעיתי, אחות. רובין וברוק הם שמות של בנות בארה"ב ועל כן אני קורא להם, או שמא להן, האחיות לופז (אין קשר משפחתי לג'ניפר).
ברוק נחשב עוד בקולג' לאחות היותר מוכשרת כאשר השניים שיחקו יחד כתאומי מגדל באוניברסיטת סטנפורד. שניהם סנטרים מהירים יחסית, אך ברוק הוא ההתקפי מבין השניים ורובין ההגנתי יותר.
האחד משחק במזרח בקבוצה הגרועה בליגה (ברוק) ונותן עונה מרשימה מבחינה סטטיסטית 19.2 נקודות, 8.9 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים ו-1.8 חסימות. השני משחק במערב בקבוצת פליאוף יחד עם מספר כוכבי על כסטיב נאש ואמארה סטודמאייר ונותן עונה יציבה עם 8.4 נקודות, 4.6 ריבאונדים וחסימה למשחק.
ההבדל המשמעותי בין השניים הוא מספר הדקות אותו הם מקבלים ולכן גם התפוקה משתנה בהתאם. ברוק מקבל כפול דקות משחק מאחותו רובין. בעוד ברוק הוא כוכבה של ניו ג'רזי כשקבוצתו תלויה בו, רובין התמקם במהלך העונה (היה פצוע בתחילת העונה) כסנטר הפותח של הסאנס כאשר הוא סופסוף נכנס למשבצת בה הסאנס היו חלשים מאוד בעשור האחרון – עמדת הביג מן (לא, סטודמאייר הוא לא סנטר).
רובין נותן הגנה, משחק פיזי וקשיחות לקו הקדמי של הסאנס ויוצר בעיה לקבוצות שמפוקסות על סטודמאייר כשהוא נשאר פתוח לנקודות קלות. רובין מספק מבחינת הסאנס מענה לקבוצות הגדולות של המערב שמציבות קו קדמי גדול כמו ביינום וגאסול מהלייקרס. מהבחינה הזו רובין הוא הצלחה גדולה כאשר הוא נותן את מה ששאקיל לא נתן לסאנס. ביג מן מהיר ואתלטי שלא מגביל את שאר כוכבי הקבוצה מבחינה התקפית ומתמודד בפיזיות ומספק הגנה טובה על הביג מן של היריבות.
רובין נמצא במקום טוב יותר מאחותו. ברוק אמנם משחק יותר אך נמצא בקבוצת בלהות שלא תגיע לפליאוף. ורובין, כרוקי הוא אמנם לא קיבל הרבה דקות אך קיבל ניסיון באימונים נגד שאקיל שסיפק לו אתגר מתמיד. כרגע הוא מקבל כמעט פי שניים דקות מאשר בעונה שעברה והוא בדרכו להגיע לפליאוף הראשון שלו כשהוא מוקף בשחקנים מעולים שמהם הוא יכול ללמוד רבות כשיש לו גם גיבוי ומקום לטעות.
למשחקים בהם הסאנס צריכים תפוקה התקפית מלופז, או שהוא פשוט לא מספק את הסחורה, הם פונים לצ'אנינג פריי. כלומר, אין עליו את הלחץ שיש על אחותו המוצלחת ברוק.
לרוב ביג מן מתפתחים לאט יותר כך ששניהם יראו שיפור בשנים הקרובות וככל שמספר הדקות של הלופזים יתקרב אחד לשני גם ההספק הסטטיסטי יתקרב. מי האחות המוצלחת יותר? אם נחיה אז סביר שגם נראה.
עמי
סקירה נאה כרפאל לפחות. וכן, אני יודע שלרוב ביג מן מתפתח לאט יותר, אבל האם גם ביג וומן? אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת.
ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.
בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.
