גריטינגס!
ראשית, הרשה לי לאחל לך, אמנם באיחור קל, יומולדת שמח. מי ייתן ונתיניך הנאמנים יקימו לכבודך פסל גרנדיוזי בכיכר העיר, עם מנגנון דוחה יונים בילט אין, בכדי שנוכל לסגוד לדמותך גם כשאתה ישן, או מתקלח, או רואה משחק של תומרינגו סטאר, או שסתם לא בא לך עלינו, כי אנחנו ואתה נמצאים במערכת יחסים כבר הרבה זמן, ונו, אתה יודע, קורה.
ולעניינים פחותים:
יניב "הירוק מקנאה בזרים השחורים" גרין. במהלך המשחק השלישי בין מכבי לפרטיזן כבר חשבתי על איך אני דופק דיבור יפה ותוהה כיצד הסנטר הצעיר והמבטיח, שלפי זכרוני אימלל לפאו גאסול, ללואיס סקולה ולאחרים את החיים כשפגשו אותו בנבחרת העתודה, הפך למכונת פלופים פאתטית. כבר שנים שלא ראיתי אותו שומר ביורוליג, את יניב גרין. שם שתי ידיים על השחקן המתקיף ומקבל פאול מיד? זה כן. מכניס בדייקנות כירורגית את הגרוגרת שלו למרפק של השחקן המתקיף ונופל משל היה האימפריה האוסטרו-הונגרית? ודאי. אבל שומר? אחד על אחד? מאנו א מאנו? ג'ינובילי א ג'ינובילי? נה הא.
ואז הגיע המשחק הרביעי, שאמנם היו בו גם פלופים מפוארים שהדביקו למאריץ' עבירות תוקף בשפע, אבל גם שמירה הייתה פה ושם, אם אני זוכר נכון.
ובעצם, למה שלא תהיה? בנבחרת הוא באופן מסורתי עושה חיל, הבחור, ושומר היטב על בדיוק אותם סנטרים שמולם אינו מעז להתמודד בצורה נקייה ביורוליג.
אז מה הקטע? האם יכול להיות שפיני גרשון שולח אותו למגרש תוך כדי הוראה מפורשת "לך תוציא פאול תוקף", או "תעשה פאולים, אבל אל תנסה לשמור"? או שמא הביטחון העצמי הנמוך, שנגרם מהזלזול הטוטאלי בו במכבי, מביא לחוסר אמונה שהוא יכול לשמור?
בכל זאת, כשבונים עליו (נבחרת העתודה, נבחרת ישראל), והוא עולה בחמישיה, אני מתאר לעצמי שהביטחון העצמי שלו במצב הרבה יותר טוב, מה שודאי עוזר.
אשמח להתייחסות נשיאותית בנושא.
רונן לובט
פנייתך נאה הינה. אחזיר לך באיחולים וברכות על ההתחשבות הרבה, הרגישות והכוונות הטובות. מנגנון דוחה יונים בילט אין אתה אומר? זה נשמע מעניין מאוד, לא נכחיש זאת.
אספר לך: תמיד חלמתי להתעורר לציוץ הציפורים, כן? מאז עברה המשפחה הנשיאותית ללשכתה הזמנית לפני כעשרה חודשים ציפורים ממלאות את חיי בכל שעות היום. מכל עץ בסביבה הן מצייצות משל לא היינו בעיר כלל וכלל אלא מעבר להרי החושך בחרטק אל טנאק, מקום בו הציפורים הן השולטות ובני האדם סתם ככה, ממלאים נפח בחלל האוויר. האושר רב, נתקשה להסתיר זאת.
ברם אולם ואף על פי כן, אל תשאל: מיני אסון הינו. כה חזק הן מצייצות עד שהנשיא מוצא עצמו פעמים רבות מתעורר בארבע בבוקר לקול ציוצן, ואף שתומרינגו סטאר ישן שנת ישרים, תמימים ורכים. אני מכיר כבר את כולן ואת קולן: היונה, לא ההנפלדית אגב, ההומה הום-הום-הום (תיפח נפשי אם אני משקר), וגם שאר הציפורים שאת שמן לא אדע – זו שצליליה ערבים אף ממשרוקיתו של עומר אסתרון, וזו שנשמעת כמו פטיש קטן שמכה בראשו של המסמר וזו שחוזרת על שיריה פעמים רבות עד מאוד ועד בלי ועד אין קץ.
כך ש"מנגנון דוחה יונים בילט אין", משהו שאף פעם לא חשבתי שאזדקק לכזה, הוא בהחלט רעיון מצוין גם אם לא יותקן על חלונות הלשכה אלא יישתל בתוך פסלי שייבנה מתישהו, אם להאמין לדבריך, בכיכר העיר. מצד שני, עוד חודשיים וחצי אולי זזים הלאה, למקום אחר. אז בוא לא נמהר עם המנגנונים.
יניב גרין אתה אומר? שמע, גם יו"ר הדירקטוריון וגם רן בורוכוב-גרינוב הקדישו אי אילו פסקאות לאחרונה על הבחור המנומנם שהתעורר לו (בראיונות, במגרש פחות). מה נוכל לומר עוד על בחור חביב זה, אשר הקדיש את מרב המאמצים במשחקי נבחרת ישראל לאורך שנים רבות, והתמודד לא פעם בגבורה מול גויים ענקיים וחסרי חוש הומור ויכול להם (אם כי באליפות האחרונה יכול היה להם פחות).
ריישית כל, באשר לפלופים: יש צדק בדבריך, אבל אני תוהה ביני לבין עצמי אם העובדה שאנחנו זוכרים לגרין בעיקר את הפלופים בעונות האחרונות מלמד על כך שפסק לשמור כמו שצריך, או אולי ניסיון נואש שלו להשיג מקסימום הישגים שרואים בעיניים, יו נואו, דברים שרואים בסטטיסטיקה אם לקרוא לזה כך - ובמינימום זמן - כדי לרצות את מאמנו ולהשיג עוד דקות משחק. יכול להיות שזו השיטה שפיתח לעצמו עם השנים כדי להראות: הנה, אני כאן, ובזה הרגע לקחתי עבירת תוקף והעברתי את הכדור אלינו. והנה אני עושה את זה שוב ושוב. רואים? אני בסדר אני.
עקרונית, העם נע סביב הויכוח הישן לגבי היותו "כן שחקן לרמות של מכבי ת"א, או לא שחקן לרמה של מכבי ת"א". ובעוד העם מתווכח רק אציין ואף אזכיר, שלדעתי האיש קופח באופן עקבי לאורך השנים. יכול היה לשחק יותר, לתת יותר, להפיק יותר. אין לי ספק בזה.
ברור ששחקן מאבד ביטחון במצבו גם אם מאחוריו חמש עשרה שנים במגרשים, נניח. אם אתה מקבל בפרצוף שוב ושוב את התחושה לפיה המאמן לא ממש סומך עליך ולא מאוד מאמין בך – כמה טוב אתה יכול להיות? כמה עקבי ביכולתך? כמה זמן תוכל לשמר את תחושת הדריכות, הדחיפות, הרצון העז להצליח ולשמור על ערנות וכושר שיא יומיום? קשה מאוד.
ואין טעם למכור לי את עניין המקצוען שמרוויח הרבה כסף כדי להיות כזה בכל רגע נתון. כסף לא קונה הכל, וכסף בטח לא מסדר לך ביטחון עצמי או מבנה אישיות. וכסף הוא לא תחליף ליחס מקצועי או אישי.
אני לא יודע להגיד לך מה מידת חלקו של גרין בסיפור הזה של ייבוש הביצות במכבי ת"א. בטוח שאין מה סיפור חד צדדי לפיו מכבי ת"א ופיני גרשון אשמים וגרין נקי לגמרי, למרות שעל פניו הוא סוס עבודה רציני ושחקן מסור ונאמן ושקט מכל הבחינות.
נראה שהגיע הסוף לקשר הזה. כנראה שהוא מגיע שנתיים-שלוש יותר מאוחר ממה שהיה צריך לקרות וגרין היה צריך להבין את המצב מוקדם יותר, כדי לחלץ קצת חדוות חיים מתוך הררי הדולרים שנשפכו עליו.
אוקיי, יהיו לו בסוף הקריירה ארבע-חמש דירות, חשבון עו"ש מנופח והוא יהיה מסודר כלכלית עד סוף ימיו. לצד זה הכאב המקצועי על הפספוס תמיד יזרום בעורקים, אבל יעבור מתישהו. גם אם גרין גילה בראיון האחרון ל"ואללה!" פגיעות, רגישות וגם יכולת למרוד ולזקוף ראש, אני נוטה להאמין שהאיש שנראה כלפי חוץ הכי אדיש בעולם פשוט ילמד עם הזמן לא לקחת את זה ללב יותר מדי וימשיך הלאה אל החיים שמחוץ לכדורסל.
ואם נחיה גם נראה.
