שלום,

צץ לי רעיון בראש כיצד לשנות את הליגה הראשונה והשנייה בישראל בתקווה שתכניס עניין בליגה. מראש אני מציין שאני אוהד מכבי ת"א.

מכיוון שכל שנה שתי קבוצות אמורות לעלות מהליגה הלאומית ורק אחת בסוף עולה, ומתוך שתי הקבוצות שאמורות לרדת רק אחת בסוף יורדת, חשבתי שאולי כדי לשנות את הליגה למתכונת שדומה ל-NBA.

כל קבוצה שתרצה לשחק בליגה הראשונה תצטרך להראות ערבויות שיש לה מספיק כסף למינימום 3 שנים, או בערך 5 מיליון דולר, ולאחר בדיקה שבאמת יש לה את הכספים היא יכולה "לקנות" את מקומה בליגה ל-3 שנים.

לאחר הקנייה הקבוצה בטוחה בליגה ואינה יכולה לרדת, גם אם ישחקו שחקני הנוער והקבוצה תפסיד את כל משחקיה. במצב כזה רק קבוצות שיכולות להחזיק עצמן לטווח ארוך יהיו בליגה ולא יקרה מקרה-נהריה שלקראת סוף העונה הגיעה מכירת חיסול.

כל קבוצה תוכל לרשום בטופס עד 3 זרים למשחק, דבר זה לא מונע ממנה להחתים כמה זרים שהיא רוצה למסגרות האירופיות - מקרה חוסיין בשוק. דבר זה לא פוגע במכבי ת"א כי כיום המשחקים בליגה הישראלית הם לא יותר מאימון שחרור בשבילה.

בליגה הלאומית אני מציע שיהיו רק ישראלים. חוק שני הזרים בליגה כדי לשפר לקבוצות את הסיכוי במשחקי הגביע הוא שטות גמורה, כי גם ככה רוב משחקי הגביע של קבוצות הליגה השנייה הם בינן לבין עצמן, אז לא צריך שני זרים בשביל משחק אחד פעם בשנה.

מהליגה השנייה ומטה לא ניתן יהיה לשריין את המקום, אבל קבוצות אשר יסיימו במקום הראשון והשני יקבלו מענק ששווה למענק שמקבלות קבוצות אשר יסיימו במקומות השלישי והרביעי בליגה הראשונה, כך שקבוצה תוכל לבנות עצמה במשך שנים תוך שיפור הישראלים בה, ובבוא היום רק לשפר את התשתית שלה עם שלושה זרים.

תקציבים גבוהים עם מעט זרים יעלו את רמת הזרים, כי איזו קבוצה תשלם מחיר של זר לשחקן ישראלי שעליו משלמים יותר מס? בסוף העונה יקבלו הקבוצות בליגה הראשונה מענקים יותר גבוהים ממה שמקבלים היום.

בסופו של דבר, המטרה היא שיפור הישראלים (מבחינת משחק ושכר) שיפור הזרים (כי נמאס לראות זרים שקולעים 4 נקודות בממוצע במקום ישראלי שיעשה אותו הדבר)ובעיקר יותר יציבות ומסורת של קבוצה. זה בסדר שרמת גן לא תרד 3 עונות ליגה כל עוד לא מחליפים בה כל שבועיים מאמן, וכל 3 שבועות שחקן ויש שלושה ישראלים בקבוצה שמשחקים מעל 25 דקות בממוצע.

אשמח לקבל תגובה להצעה.

רן פ.

בוא נגיד ככה: יש כאן כמה וכמה (וכמה!) הכללות וסיסמאות שהשתרשו איכשהו במודעות ואתה חוזר עליהן בקול רם. למשל, העובדה שתמיד יש שתי עולות ורק אחת מממשת את העלייה, ותמיד יש שתיים שיורדות ורק אחת יורדת באופן מעשי.

יו נואו, זה הרי לא תמיד ככה.

או הדיבור על זה שלא משנה מה יקרה, העיקר שיהיו קבוצות שסגורות לשלוש עונות לפחות בליגה, גם במחיר של לשחק עם הנוער. אני מפנה אותך בהזדמנות זו לליגה האיטלקית ולמה שקרה בנאפולי העונה, שמשחקת עם הסגל השני או מה שנשאר שם. כל משחק מסתיים ב-70-80 ואפילו 100 הפרש. לא חבל? זה מה שאנחנו רוצים לראות, במקרה שאחת הקבוצות לא תצליח לעמוד על הרגליים אחרי חצי עונה או עונה וחצי?

בנוסף, מאוד קשה להתחייב כאן לטווח ארוך. חברות או בעלים פרטיים שמממנים קבוצות בשוק הקטן שקרוי ישראל, ובשוק העוד יותר קטן שקרוי ליגת הכדורסל בישראל, מחליטים לא פעם לחתוך עניין או לקצץ משמעותית. היו בעיות בשנים האחרונות בנהריה, בירושלים, בעפולה. היו"ר של רמת גן ממש מתחנן שייקחו ממנו את הקבוצה. קשה מאוד להתחייב כאן ליותר מהעונה הקרובה וגם זה בקושי.

מבחינת זר אחד או שניים בליגה השנייה, אני בעד ניתוק הגביע מהליגה השנייה והקצאת גביע אחד לליגה הזו וגביע אחר לליגת העל. נכון שבדרך הזו הוא לא ייקרא גביע המדינה אלא גביע הליגה השנייה, או גביע הליגה הראשונה, אבל כמו שאמרת משחקי גביע פעם-פעמיים בעונה הם בטח לא סיבה להגדלת מספר הזרים. כך או אחרת, אחרת או כך, אין צורך לעמת את הקבוצות האלה מול קבוצות ליגת קזינו במסגרת הגביע.

אני בכל זאת חושב שצריכים זר או שניים בליגה הזו, כי זרים בכדורסל הם חלק בלתי נפרד מהנוף בכל מקום בעולם. כדאי וחשוב לחבר בין ישראלים לזרים, לקיים את ההיכרות הזו, לחבר תרבויות ומנטאליות שונות. בסופו של דבר, חלק גדול מהישראלים יגיעו לליגת העל וישחקו שם עם חמישה וששה זרים בקבוצה, וכדאי למנוע מראש את הפערים, את ההבדלים ברמה, בחיבור האישי ובקשר המקצועי.

ולגבי זרים בליגת העל – אני בעד קיצוץ במכסה, וגם בעד הפחתת מספר ההזדמנויות להחליף זרים לאורך העונה. לא יודע להגיד לך בדיוק כמה זרים אמורים לשחק בכל קבוצה, גם כי יש פה גם עניינים של עלויות ומיסוי ולא רק של זהות, אבל שבעה זרים בקבוצה זה הרבה יותר מדי. גם שישה, כן.

שלומות,

לגבי הדיבור ההוא של חגי ממהדורת שאלותשובות על האלגוריתמים למסירה לגבוה, או וואטאבר: היו ניסיונות בעבר, במיוחד בארה"ב, ארץ מרובת סטודנטים משועממים למחקרים שונים ומשונים אודות הלכות הכדור הכתום.

אפילו זוכה פרס נובל, הישראלי (במיל') דניאל כהנמן ביחד עם עמיתו הגאון עמוס טברסקי ז"ל, בצעו מחקר סטטיסטי נאה בניסיון להבין האם מבחינה סטטיסטית-מתמטית קיים באמת המונח "זון" מה שתורגם ל"יד חמה", ובדקו את מיטב שועי ליגת מנש אז – בירד, ג'ורדן, מקהייל וכו'.

אגב, הם הסיקו כי אין דבר כזה. אני טוען שהם טעו מתודולוגית במחקר שלהם, עם כל הכבוד לפרס נובל, מה גם שכל חבר בחיל התותחנים היה מוכיח זאת הלכה למעשה בהפוכה ובישרה. מ.ש.ל

וברכות לעם על השתרשות המונח ליגת מנש. נאה.

רן בורוכוב-נובלוב

נברך על המלים היפות והשפה הגבוהה. אחרי שהיו לנו פה בעבר מומחי עצרת למיניהם והנושא גרר דיון ממושך ומורכב, לכבוד הוא לנו לארח אלגוריתמים ומתודולוגיה ומחקרים וכאלה, יו נואו. כל הכבוד. כמה חבל, אגב, לדעת שה"זון" כלל לא היה מעולם. לפחות לא סטטיסטית-מתמטית. אכזבה מרה? לא נכחיש זאת כלל ועיקר.

שלום,

הנה כמה נקודות שעלו לי מצפייה במשחקי המחזור האחרון בליגת קזינו (לפני פתיחת הפלייאוף), ובמקביל צפייה בסדרות ה-NBA.

קודם כל, אני חייב לציין שזה המחזור הראשון שאני רואה השנה בעקבות חופשה ארוכה שלקחתי ממדינתנו היהודית והדמוקרטית. כשהצלחתי והתאפשר לי ראיתי איזה משחק NBA רנדומאלי ב-ESPN וזה לא קרה הרבה.

עניין ראשון, אני לא מצליח להבין למה קבוצות אירופיות, וישראליות בתוכן, מחזיקות סגלים כל כך ארוכים ומוכשרים, מלאי זרים אתלטים וישראלים אינטליגנטיים, כשבפועל אף שחקן לא ממצה את היכולת שלו עד תום, ומצב הרוח של רוב השחקנים בקאנטים כי הם לא מקבלים דקות וכשהם על הפרקט כולם רוצים לזרוק לסל.

ב-NBA, קבוצות שיש להן 82 משחקים בעונה משחקות רוב הזמן ברוטציה של עד עשרה שחקנים גג, כשכל שחקן יודע את התפקיד שלו, את הדקות משחק שלו ואת המעמד שלו.

זה לא רק בארץ. כמעט לכל הקבוצות ביורוליג יש סגלים של 14-12 שחקנים, ושחקנים טובים מאוד לכל הדעות כמו הלפרין או שאראס או אליהו, בקושי רואים פרקט. אז מה, קונים כי אפשר? לא ברור ולא נהיר לי הסיפור הזה, בעיקר על רקע צפייה מאוכזבת במשחק של ירושלים מול חיפה ברוממה, כשירושלים מנצחת ולא מנצלת קמצוץ מהכישרון שיש לה להציע.

נקודה שנייה שקפצה לי עוסקת בשיטת המשחק האירופית. אני לא מצליח להבין, ואולי תצליח לעזור לי בזה, בשביל מה מניעים את הכדור סביב הקשת בלי תכלית בכדורסל האירופי בעידן ה-24 שניות? הרי בסוף הכדור יורד ללואו פוסט, או שיהיה פיקנ'רול, או בידוד. אז בשביל מה להתבחבש עם חסימות ומסירות רוחב? למה לבזבז זמן?

התנועה של השחקנים בלי כדור צריכה לקרות כשיש תנועה עם הכדור לכיוון הסל, כל דבר אחר הוא חסר משמעות ורק עוזר להגנה לצופף את האמצע.

ועוד נקודה אחת קטנה.

אני רוצה לראות מאמן ישראלי הולך עד הסוף עם שיטת RUN N GUN, ועושה בית ספר לליגה. זה משהו שמחכה כבר הרבה זמן לקרות ותפור על ליגת קזינו. זה נותן ביטחון לשחקנים, מבטל יתרון גובה ובעיקר גורם למאמן השני לשבור את הראש.

תודה,

רועי

קונים כי אפשר, כן. וגם כי מי שיש לו אוהב לחקות ולנסות להגיע למקומות של מי שיש לו יותר. ככה זה עובד בדרך כלל. לפחות דבר אחד לא השתנה בכל השנים האלה: האם הקטן והפחות עשיר לוקח תואר, או מנצח משחק נגד יריבה עשירה וחזקה בהרבה, ההערכה שהוא זוכה לה גדולה הרבה יותר.

ובעניין הנוסף – רמת האתלטיות באירופה פחותה מזו שב-NBA. היכולת האישית והאחד על אחד פחות משמעותיות בו, לכן דברים קורים לאט יותר, ובעיקר יותר ביחד מאשר ב-NBA. קבוצות שמתבססות על יכולות אישיות של שניים וחצי שחקנים אתלטיים בעלי יכולת קליעה טובה לאורך זמן נופלות עמוק למטה בסופו של דבר. באירופה סגנון כזה משמש בעיקר לכדורסל של הישרדות ובדרך כלל לא מביא הצלחות לטווח ארוך יותר מאשר שבוע או חודש.

יכול להיות שיש סיבות נוספות, אבל השעה שבה הדברים נכתבים כל כך מאוחרת בלילה, שהראש מאותת שצריך ללכת לישון.

אהה, והראן אנד גאן? יאללה, למה לא. אבל כאן, בארץ, הקאדרים פחות ארוכים, פחות מוכשרים, פחות אתלטיים, ואולי גם יותר עצלים. לא נראה לי שזה יכול לעבוד ליותר מאשר רבע במשחק, וגם זה באופן לא הכי מוצלח שיש.

שלומות ונצורות בשלב זה, וגם בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.