לנשיא שלומות,

ריישית כל, ברצוני לברך את חביב הסיפרה החדש דנילו פינוק על זכייתו בתואר בצורה מוצדקת וברורה. עם זאת, אתמהה קלות על תהליך הבחירה הזריז והפתאומי של הנשיא, שהנחית עלינו חביב סיפרה חדש בלי שום הכנה מוקדמת. לא פשוט לקום לבוקר חדש עם חביב סיפרה חדש, זהו תהליך שצריך להיבנות לאט לאט ובהדרגה.

זכורים לי משנים קודמות מספר הליכי ניפוי מקדימים, מלווים בהסברים מפורטים על כל בחירה ובחירה. הפעם הכל היה מהיר וחותך. למען האמת, אם חושבים על זה, אני די מבין את הנשיא. מעבר לארבעה שהגיעו לקו הסיום, לא היו הרבה מציאות בליגת קזינו העונה - אבי בן שימול חביב סיפרה? אפילו לא מצחיק בתור בדיחה.

בנוסף, בחירות הנשיא עם השנים היו מקוריות ומפתיעות. כשמריו ביג טוסיק, וטרנס "אני כבר לא לוזר" מוריס הילכו על פרקטינו, הלך נשיאנו דווקא על צ'סטר סימונס.

כשפי ג'יי טאקר הילך אימים על הליגה, ומאליק דיקסון הרביץ פה ווינר שוט מהסרטים, דווקא ג'ייסון וויליאמס הוא זה שנבחר.

בעונה הקודמת, לואיס פלורס ודורון פרקינס היו הבחירה הנפוצה לשחקני עונה, ואילו הנשיא שוב הפתיע ובחר בבריאן רנדל החבובי.

הרגשתי האישית שהנשיא ניסה ללכת טיפה נגד הזרם, ולבחור שחקנים שהם לא קונצנזוס כשחקני עונה, שכן חביבות סיפרה היא תואר שונה ומחייב יותר מסתם שחקן עונה בעיתון עם/בלי מדינה.

הפעם הבחירה בדנילו המפנק די מיישרת קו עם הבחירה של שאר העיתונים/אתרים לשחקן עונה. אם אני מנסה לחשוב על איזו בחירה מפתיעה אפשרית, עולה לי רק השם של גארי פורבס בעל הזקן המסותת ביותר בליגה, אבל גם הוא לא עשה מספיק כדי לזכות בתואר כל כך מכובד.

בקיצור, העונה בהחלט היה קשה להפתיע, ודנילו פשוט חביב מדי מכל הבחינות. נסיים בברכת היידה דנילו, היידה! ונקווה שהוא לא אמר עדיין את מילתו האחרונה העונה.

ברכות ונצורות,

כפיר

שלומות כפיר-הגביר, ידיד ותיק של זלימיר, המולך בכפר ובעיר,

אומר במלוא הכנות כי נהניתי מאוד לקרוא את הדרך בה אתה בונה את המייל. החל מברכות לנבחר, דרך העלאת תמיהה עקרונית וסקירת בחירות החביבים בשנים האחרונות ועד למסקנה אליה הגעת בעצמך.

אוסיף, יו נואו, כי הליך הבחירה היה הפעם קצר ונמהר (וגם מר עבור מועמדים מסוימים), יען כי באמת שלא היו מספיק מועמדים ראויים וכמעט שלא היתה התלבטות. באייטמון הבחירה הרשמי הסברתי בפירוט מדוע שניים-שלושה מועמדים שנלקחו בחשבון דוגמת תיישון ג'יימס, דבון ג'פרסון וג'רמי פארגו נפסלו הפעם, ולא מצאתי צורך לעסוק בהסברים מפורטים עבור השחקנים שקיבלו נקודה, שתיים או שלוש לאורך העונה, אלא רק במובילים.

ואם לגלות סודות מאחורי הקלעים ההתלבטות הפעם לא היתה במי לבחור, אלא האם לבחור. אכן כי כן סקופון הוא זה: כלל לא היינו רחוקים העונה מקבלת החלטה לפיה לא ייבחר חביב סיפרה חדש העונה, אף שתחרות 'חביב נולד' רצה במשך עונה שלמה.

עד שלפתע אורו העיניים וניעורו החושים והתברר לפתע כי דנילו "היי" פינוק הוא החביב החדש ואין בלתו. האיש בהחלט עונה על כל הקריטריונים, וגם הצליח לרגש את הצופים בו במספר מקרים לאורך העונה. נכבדו ונעריכו על כך, ואף נאלילו במידה מסוימת ונשריין לו חסינות לנצח-נצחים (או עד שייגמר לי הכסף לשלם על המקום בשרת ועל הדומיין).

אגב, במבט כולל ורחב, פורבס שיחק מספר מועט של משחקים שלא היה בהם די כדי להיבחר.

שלומות,

אומנם קטונתי, באמת קטונתי, אך ארצה למחות ממושכות ונמרצות על כך שדנילו הוא-הוא החביב החדש. קשה לי לעכל חביב שממשיך להפגיז גם בערבים של 1 מ-8 משלוש או 0 מ-9 מול מכבי במשחק סוף עונה קלאסי. כמה תצוגות נפל כאלו ראינו מירום הודו?

נראה לי מוזר שחביב הספרה הצליח לרשום כמעט אותו מספר של נקודות שליליות (5) כמו הנקודות החיוביות שלו (6).

אומר זאת כך - את אודות סקורריותו הוא חייב בין השאר לכך שיש בקבוצתו כאלו המתביישים לזרוק גם אם חייהם יהיו תלויים בכך, למשל צמד הרכזים שלו, ומאמנו דווקא חשב פתוח והתקפי להבדיל ממאמנים אחרים בליגה (ואני לא אומר מה זה רע ומה זה טוב, כן? אוהב את כל צורות הכדורסל כל עוד הן כדורסל).

לא שאני חושב שדבון היה צריך לזכות, הבן אדם פשוט בלתי-נסבל, אבל לא נעים היה עניין השוד מתיישון ג'יימס. הביאו לו קלנסי ופי. ג'יי טאקר על הראש, הביאו לו, ועוד מצפים שימשיך להעמיד מספרי חביב מדי משחק?

גילעד

שלומות חבוב (היה אומר ודאי ש. איזנברג לו היה נשאל. אגב, איפה הוא?).

ארצה להתייחס לדבריך המכובדים בכובד ראש. נאות טענותיך ויש להן בהחלט משקל וטעם וגם ריח. הכיצד יכול שחקן שהרביץ תצוגות נפל פה ושם להיבחר לחביב? הכיצד ייתכן כי חביב אשר צבר 6 נקודות ב'חביב נולד' ו-5 נקודות ב'מסדר הכלימה', יכול לזכות בחיי נצח והערכה רבה בכדורסלע-האתר?

ובכן כי כן (היה אומר ודאי ד. דבורין לו היה נשאל. אגב, איפה הוא?) – אם להסתמך על תצוגות קליעה מטווח שלוש נקודות יש צדק בפיך. האיש אמנם הרביץ כמה צ'אקות מהדהדות מהטווח הזה, אבל לאורך העונה ובניגוד לשלושה משחקי הפלייאוף הראשונים, היו לו אחוזים נמוכים מהטווח הזה. הקטגוריה הזו, אגב, היא שנתנה לו את מרבית הנקודות הרעות שלו ב'מסדר הכלימה'.

מצד שני, האם נשפוט שחקן על סמך קטגוריה אחת? וכי מדוע שלא ניקח בחשבון באופן המהותי ביותר את נתוני החטיפות, הנקודות, הריבאונדים והאסיסטים, את ששה המשחקים מעל 25 נקודות, את סלי הניצחון, את האירוע עם בנו, את המחויבות למועדון, את נועלם הליכותיו והיותו אדם ענו ומשעשע על פי כל קטע שיצא לי לשמוע, לראות או לקרוא.

הגדרת זאת היטב: הוא משחק בקבוצה שיש בה שחקנים שמתביישים לזרוק לסל גם אם חייהם יהיו תלויים בכך. אוקיי, קיבלתי, אבל מה רע בכך? האם אתה מכיר את המשפט שאומר שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה? האם אתה מכיר את המשפט: אני רוצה להודות להוריי שבלעדיהם לא הייתי מגיע עד הלום? ושאר כאלה, יו נואו.

כזו היא דרך החיים. אדם מתלבט במקרים רבים לא רק בזכות עצמו, אלא גם בזכות הסיוע והתמיכה שהוא מקבל. לא רק שאין בכך פסול, זה מאוד לגיטימי.

לעניין ג'פרסון – מי שקרא אייטמונים בכדורסלע-האתר לאורך עונה שלמה ולא פספס מצא בוודאי בין השאר גם כאלה שהתייחסו לג'פרסון באופן פחות חיובי מאשר בדרך כלל. לא על הסטטיסטיקה לבדה ייבחר החביב. וג'פרסון, בעיניים נשיאותיות, חטא לא פעם ביוהרה, שחצנות ושפת גוף מתריסה ומעצבנת. אספר גם בשם כמה מחברי הנשיאות, כי לא אהבנו זאת כלל ועיקר.

ובאשר לתיישון ג'יימס – האיש אמנם לא נבחר ל'חביב סיפרה' והיה קרוב בפעם השנייה ברצפיות, ואפילו יותר מאשר בעונה שעברה, אבל היה קשה להתעלם מהצניחה בתרומתו הסטטיסטית. איננו אלדד אקוניס, אף רו"ח ד. שמיר לא היינו מעולם, וההחתמות של סם קלאנסי ופי ג'יי טרקטור לא נעשו על דעתנו או באישורנו. לפיכך לא נוכל לקחת על מצפוננו את הנפילה הסטטיסטית בנתוניו של התיישון, או את חוסר יציבותו מאז שהשניים האלה הגיעו ובמיוחד הטרקטור. ובמשפט אחד: אם ג'יימס נשדד, לא אנחנו שדדנו אותו.

עם זאת, אגלה כאן לראשונה ובאופן בלעדי, ובלבדי, כי ג'יימס ימצא עצמו בתום העונה בלינק המשובח 'אגדות מהלכות' ואף כי לא יהיה זאת כחביב, הוא יזכה בהנצחה כבעל כינוי. תיישון הוא פשוט כינוי נפלא לאיש, ודאי כל עוד ימשיך להתהלך בחוצו העיר והכפר כשהוא נושא על סנטרו את זקן התיש ומציג אותו לראווה בגאווה.

שלומות ונצורות, וערב חג ירושלים שמח!

מעיון בסטטל'ה ובאייטמונים שמוזכרים בו (סלח לי שלא כעת, אבל אני זוכר לפחות אחד כזה, במעומעם), עולה נתון מעניין: יהוא אורלנד היה עומד נכלם במסדר השבוע, לו היתה נשיאות הסיפרה מסדרת אחת כזו.

האשמה: אי הגעה לקו ב-39 דקות משחק. אז נכון, טוב לב הנשיאות היתה ודאי גורמת למחילה כללית לשחקני ראשון לציון אחרי ניצחון במלחה-האולם (תופעה שהתרבתה עם התארכות המסדר) אך אני מנסה להעלות כאן עניין עקרוני:

האם רול פלייר שמבצע את הרול שלו צריך להיות מוכלם על שלא ביצע רול אחר? האם יהוא אורלנד, שמובא לקבוצות כדי לקלוע שלשות, לא כדי למסור אסיסטים או לתפוס ריבאונדים, לא כדי לחדור ולקלוע ל-2 או לסחוט עבירות, אלא כדי לעמוד על קשת השלוש, הרחק מההתרחשויות, לקבל כדור ולקלוע אותו, צריך להיות מוכלם על שעושה את זה ולא דברים אחרים? וגור פורת לא שונה ממנו הרבה בסגנון המשחק.

האם שמוליק ברנר שהובא לנתניה כדי להדביק חבורה כישרונית לכדי קבוצה, שהובא כדי לאפשר לשלישיית תותחנים לטווח את סל היריבה, צריך להיות מוכלם על שלא קולע הוא בעצמו? הרי הוא על סף דחיפת קבוצתו לפיינל פור?

חוצמזה, לפי הקריטריונים של המסדר, גם מוטי ארואסטי האלילי משהו היה עומד בו (את זה כתב הנשיא מוקדם יותר העונה, הלא כן?).

בקיצור, לעניות דעתי הלא קובעת, המסדר מכלים באופן לא לגמרי הגון מגזר שלם של שחקנים שפשוט עושים על המגרש, לפי הוראות מאמניהם, את מה שהם יודעים הכי טוב. אין זה מן הראוי להכלימם.

חוצמזה, ברכות לפינוק על חביבות הנצח! באמת נגעו ללבי דמעות העזיבה שלו, ודי הפתיע אותי לראותו שוב במחוזותינו לאחר זמן לא רב, וממשיך לעשות את מה שעשה יפה כל-כך, כאילו לא עזבנו מעולם. מברוק!

מייקי

מייקי היקר, האיש והאוצר,

הרשה לי לגרום לך מבוכה קלה לעיני העם כולו ולומר, שאני גאה בך על המייל הנאה במיוחד הזה. יופי של מייל, יופי של חשיבה מקורית ושאלות לעניין.

ובכן כי כן, אלה תשובותיי: ברמה העקרונית יכול להיות שאתה צודק, אם כי בתוך דבריך גם הטמנת תשובה. כמי שעקב אחר 'מסדר הכלימה' לאורך העונה ודאי שמת לב, אתה ואחרים, שניתנת חירות לנשיא שלא לגלות קשיחות רבה מדי בתנאים מסוימים, או לחילופין להקשות עורף מול שחקנים שסרחו גם בזמן ניצחון.

במקרה של אורלנד, שקבע שיא עונה בדקות משחק, שיא עונה אישי בנקודות והוביל את ראשל"צ לניצחון חשוב, ברור שלא היינו נתפסים לקוצו של י(הוא) ומחפשים אותו בכוח על שלא עמד על הקו העונשין אפילו פעם אחת. מדובר בדיוק באחד מאותם מקרים שבהם הנשיאות מעלימה עין ומאפשרת לשחקן ליהנות משאר נתוניו.

ברם אולם ואף על פי כן, כאשר אתה רואה לאורך עונה שלמה, כמעט שבוע אחר שבוע, שהחבר שמוליק ברנר זורק באחוזים איומים, או כמעט שלא זורק, או מוסר לרוחב יותר מדי וחי על כדורסל מלא הקרבה אבל גם מאוד מוגבל, הנפש אינו רוגשת ורוחשת. במקרה כזה אתה מעוניין להעיר את הבחור, להעמידו לדין קבל עם ונתינים כדי שייקח ללב, שישפר דרכיו, שיהפוך את נתניה לקבוצה עוד יותר טובה ממה שהיא. המסדר, בוא לא נכחיש, מגיע בסופו של דבר ממקום טוב. הוא מכלים ומביש לעיתים, לא נכחיש זאת, אבל בבסיסו הוא חותר להשתפרות ולתיקון הטעויות והמשגים. ומאחר שאין אנו יכולים להעניש שחקנים בקנסות כספיים, נכלים מעט את שתם ברבים (למען מטרות טובות).

אותם דברים אמורים גם לגבי גור פורת, אגב, או אור איתן או מתן נאור מאז חזר מאותו טיול בדרום אמריקה בזמנו או שרון ששווווון - ושמחה. החבר'ה עומדים וזורקים וזורקים וזורקים מבחוץ. זה אולי תפקידם העיקרי, כמו שאמרת, אבל כמו שאתה יכול ללמוד בעצמך איש מהם לא ממש התקדם העונה ובין השאר יען כי הפכו מקובעים ואינם מתקדמים ומפתחים מגוון תנועות על המגרש. לכן נחמיר איתם.

אגב, פורת שיפר מאוד את דרכיו באחרונה. הוא מגיע המון לקו, צובר נקודות קלות יען כי ברמה העקרונית יש לו יד ויד יש לו, ובאחד המשחקים האחרונים הרביץ 12 מ-12 מהקו (אולי אפילו שיא עונה, לא בדקתי). תסביר לי אתה האם אין לדרוש משחקן כזה יתר פעלתנות וגיוון המשחק שלו, במקום לאתר ברזומה העונתי 12 משחקים שבהם לא הגיע לקו העונשין אפילו פעם אחת?

ובעניין ארואסטי - לך תדע עד כמה היו הופכים גיבורים לשחקנים מהשורה, ושחקנים בינונייים למצטיינים, אם היו קיימות 'חביב נולד' ו'מסדר הכלימה' לפני שלושים וארבעים שנים, נניח. אלא שאז, כידוע, לא היתה סטטל'ה בליגת קזינו, וקשה היה לקבוע מסמרות ונחרצות ונצורות לגביהם.

כך או אחרת, אחרת או כך, בשם נשיאות סיפרה בסלע ודירקטוריון כדורסלע-האתר אני מודה לך על הברכות ששיגרת לדנילו "היי" פינוק על בחירתו לחביב החדש.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.