לא בדקתי את זה עובדתית עם שוטה הנבואה, או עם כל אחד אחר לצורך העניין, אולם לא נראה לי שישנם יותר מדי אוהדי כדורסל, שלא חושבים שגמר ה-NBA השנה יהיה בין הלייקרס לסלטיקס. כך זה נראה ומסתמן, עם כל הכבוד וההערכה לאורלנדו ולפיניקס. אי לכך ובהתאם לזאת, הריני לספר לכם כבר כאן ועכשיו, בפרסום ראשון ובלעדי, כי הזוכה בתואר כבר נקבעה והוכתרה, ושמה בישראל, כמו גם בכל העולם, הוא בוסטון סלטיקס.

האמירה החד משמעית הזו אינה מתבססת על ירידה לעומקם של המצ'-אפים בין הקבוצות, על כושרם הנוכחי של השחקנים המובילים כאן או כאן, על העליונות הטקטית של מאמן זה על חברו או להפך, או על כל דבר שדומה לכך. תתפלאו, גם אין כאן שום ניסיון ילדותי לנחס את הסלטיקס השנואים. כשאני אומר כי הזוכה הוכתרה כבר, לא אני הוא הקובע בכזו פסקנות וחד משמעיות, אלא ההיסטוריה בכבודה ובעצמה. אין מה לעשות. ללייקרס אין שום סיכוי מסיבה אחת ויחידה.

שניים מבין ששת השחקנים הבכירים שלהם הם שמאליים.

אני יודע כמה מופרך, שלא לומר דבילי, נשמע הטיעון הזה. זכור לי גם שאותם שני שמאליים - דרק פישר ולמאר אודום - היו בהרכב בעונה שעברה, בסיומה דווקא זכו הלייקרס בטבעת, ושבאופן כללי הם משחקים תפקיד גדול עד גדול מאוד בהישגי המועדון. ברור לי גם מה חושבים על הנימוק הזה יו"ר הדירקטוריון ועוד רבבות שמאליים בארץ ובחו"ל, אבל עם עובדות לא מתווכחים, חברים. הלייקרס של העונה שעברה, היו היוצא מן הכלל בין האלופות הגדולות האחרונות של הליגה הטובה בעולם.

הוכחות? בבקשה. הבה נתחיל עם שתי הקבוצות הגדולות ביותר ב-30 השנה האחרונות, ולא רק לעניות דעתי הלא קובעת, הלא הן הלייקרס והסלטיקס של שנות ה-80'. בלייקרס כיכבו בעשור ההוא - אם בכלל יש צורך להזכיר - מג'יק, קארים, ג'יימס וורת'י, ביירון סקוט, קורט ראמביס, איי.סי גרין, מייקל קופר, מייקל תומפסון, ג'מאל ווילקס, נורם ניקסון, בוב מקאדו, מיטש קופצ'אק ומייקל תומפסון. כולם, עד האחרון שבהם, ימניים. הסלטיקס, הציגו במקביל את הימניים שלהם - בירד, מקהייל, פאריש, דני איינג', דניס ג'ונסון, דייויד ת'רדקיל, סדריק מקסוול, ביל וולטון, סקוט וודמן, ג'רי סיסטינג וג'ראלד הנדרסון, כשהשמאלי היחיד שהתגנב איפה שהוא באמצע היה נייט "טייני" ארצ'יבלד.

היו עוד שתי אלופות גדולות באייטיז - הסיקסרז של 83' והבאד בויז מדטרויט. בפילדלפיה, אולי הדורסנית ביותר שבאלופות הדור האחרון, שיחקו ד"ר ג'יי, מוזס מאלון, מוריס צ'יקס, אנדרו טוני, מייק אייבארוני, בובי ג'ונס וקלינט ריצ'רדסון – ימניים אחד-אחד. פיסטונס? אייזיה תומאס, ג'ו דומארס, ביל ליימביר, ג'ון סאלי, ויני "המיקרוגל" ג'ונסון, ריק מהורן, מארק אגווייר וג'יימס אדוארדס. אפילו שמאלי אחד לרפואה לא תמצאו ביניהם.

נקסט. שיקאגו בולס. ריבונו של עולם הכדורסל, סקוטי פיפן, הוראס גראנט, ג'ון פקסון, ביל קרטרייט, קרייג הודג'ס, בי.ג'יי ארמסטרונג, דניס הופסון, סטיב קר - כולם ימניים. שמאלי מחמד בודד: טוני קוקוץ'. יוסטון רוקטס, אלופת 94' ו-95': האקים אולג'וואן, קני סמית', קלייד דרקסלר, סם קאסל, רוברט הורי, ורנון מקסוול ומריו אלי היו ימניים בוודאות גמורה, ונדמה לי שגם אוטיס ת'ורפ, אבל גם אם אני טועה הרי שהוא היה היחיד בצדה השמאלי של המפה.

מה עם הלייקרס הגדולים של הת'רי-פיט בתחילת המילניום, אתם שואלים? קטן עלינו. שאקיל, קובי, ריק פוקס, הורי, רון הארפר, בראיין שואו ודווין ג'ורג' היו המובילים רוב הזמן, ורק שמאלי אחד היה ביניהם כבר אז - דרק פישר. אפילו מיאמי היט, באליפות הראשונה (וסביר להניח שהאחרונה) שלה, לא לקחה צ'אנס והלכה רק על ימניים: שאקיל, דוויין ווייד, גארי פייטון, אנטואן ווקר, אלונזו מורנינג, יודוניס האסלם, ג'יימס פוזי וג'ייסון וויליאמס.

לא, לא שכחתי את סן אנטוניו, שזכתה בתואר עם שני שמאליים, דייויד רובינסון ומאנו ג'ינובילי, אבל אם תלכו חזרה לשורה האחרונה של הפסקה הרלוונטית במעלה הטור, תראו במפורש שאני מדבר על אלופות גדולות....

רוצה לומר, עם כל אהדתי ללייקרס וסלידתי מהסלטיקס, לא סתם הסתיימה סדרת הגמר הקודמת בין השתיים כפי שהסתיימה. כשבצד הירוק-לבן עולים רק ימניים - גארנט, פירס, אלן, רונדו, פרקינס, דייויס, וואלאס ופינלי - אפילו ימניים שגיבי כוח כקובי, גאסול, ארטסט, ביינום ושאנון בראון לא יועילו.

אז נראה שהקרב הוכרע, אבל אולי, רק אולי, לא. אולי הנאחס הילדותי יופיע שוב ברגע הנכון ויוכיח את עצמו. בכל מקרה נאחל הצלחה ללייקרס, ונשלח אותם למערכה בזרוע נטויה וביד חזקה. יד ימין, אם אפשר.

shaharhermelin@gmail.com