מספר מילים בעניין הכדורסל בעמק, מזווית של גלילי. לצערי, לא אכתוב בסגנונו הפלאי והאופייני של הנשיא וחלק מהנתינים, יען כי לא מוכשר הנני כאותם שועי עולם מכובדים, וכאותם שועי עולם מכובדים הנני לא מוכשר.

אוהבים כדורסל בעמק, אין ספק. חמש קבוצות בשתי ליגות קזינו העליונות, חלקן מצליחות מאד. מחלקות נוער רציניות לאורכו ורוחבו של העמק ופעמיים בשבוע בקיבוץ הזורע, קיבוצה של אשתי בו אני חי היום (שכמו שהסבירו לי הנייטיבס מוגדר כקיבוץ האויב של משמר העמק, או משהו כזה) מתארגן לו ערב כדורסל בו מגיעים לפעמים לארבע קבוצות שמשחקות 5X5 על מגרש שלם, והרמה לא רעה בכלל ביחס לחובבים. אכן אזור של כדורסל עם מסורת, היסטוריה וכבר שמענו את כל הסיפורים מכבוד הסר ש. הרמלין.

מצד שני בתור גולה גלילי בשדות העמק והמטעים השונים, הלב קצת נחמץ מכל פריחת הכדורסל הזו בשעה שבגליל יש בקושי קבוצה ורבע שמקרטעת בליגה השלישית. גם האליפות המשמחת בה זכו שחקני הנוער של גליל עליון (הרבה שמות מפעם, כנראה אחים קטנים של) והנערים שהגיעו עד לגמר, מגבירים אצלי את הפספוס בעניין העלטה שנפלה על כדורסל הבוגרים בגליל. ברשות הנשיא, הסר וחברי הדירקטוריון, מספר נקודות.

יותר מדי קבוצות, פחות מדי אוהדים. אם תשרטטו קו דמיוני בין עפולה ליקנעם שיהווה את קוטר המעגל הדמיוני אף הוא, תראו שנופלות לכם במעגל 7 קבוצות בשלוש ליגות קזינו בכירות. בנוסף, בלא מעט מהאולמות מגיע מעט מדי קהל שאינו מצדיק הוצאת כסף ציבורי רב של יותר מדי מועצות מקומיות ואזוריות. איחודים וחתונות שונות מנסים לעשות פה כבר שנים (גלבוע/עפולה, יש דיבורים גם על מגידו/עמק יזרעאל) אבל בפועל לא יוצא כלום.

קבוצה של כל האזור. נסעתי לראות את משחק מספר 3 בין גלבוע לאשקלון (ההשמטה במקור, כן?) ואוכלוסיית האוהדים היתה מורכבת ברובה מאנשי גן-נר וכמות קטנה מאד של קיבוצניקים ומושבניקים מהאזור. בזמנו, כשהגליל שיחקה בכפר-בלום, אמנם שנאנו את הקיבוצניקים האשכנזים שהמדינה מחקה להם את החובות (מה שלא הפריע לחלקנו ללמוד אצלם, לעבוד ורחמנא לצלן אף להתחתן בהם לפעמים) אבל היה ברור שהגליל זו הקבוצה של כולם.

ואכן במשחקי הבית היו מגיעים בנוסף לתושבי הקיבוצים שבסביבה, בעליה החוקיים של הקבוצה, גם אוהדים רבים מקריית שמונה, מטולה, ראש-פינה, צפת והמושבים שבהרי נפתלי ממרחקים גדולים הרבה יותר מאלו שמצויים בעמק. נדמה לי שבעמק על שלל קבוצותיו ומגזריו יהיה קשה להשיג אחדות שכזו מאחורי קבוצה אחת. זו היא רק תחושה כן? שום דבר מדעי.

שחקני בית. אפתח בציטוט מפי זומבק*, שהוא גם עכבר כדורסל רציני: "יקנעם/מגידו לא מעניינת אותי, אין שם אף שחקן מהאזור ונשארו רק כל מיני ערסים שמסתובבים לפעמים בחדר אוכל". ערסים או לא, התחושה הזו של חוסר צביון מקומי משותפת לעוד כמה אנשים.

בליגה החמישית משחקת העונה קבוצה הקרויה "אריות מגידו" והיא הייתה פופולארית בחלק מהעונה אף יותר מקבוצת האם בשל העובדה שמשחקים בה בני האזור ולא שכירי חרב. גם בגליל, בתקופה ששיחקה בתחתית ליגת קזינו והאולם בכפר-בלום היה כמעט ריק, שוחקה במקביל ליגה מקומית בין הקיבוצים שפוצצה אולמות, ושיחקו בה רק שחקני בית.

יכול להיות שלא מעט אנשים מעדיפים כדורסל ברמה נמוכה יותר, אבל עם חיבור וזהות מקומית שמביאים לתחושת שייכות, ואז לא צריך כל-כך הרבה קבוצות בליגות הבכירות וכסף ציבורי רב נחסך.

עתיד הגליל. צריך שתהיה קבוצה חזקה בגליל והלוואי שעוד תהיה, יש כמיהה רבה אצל הרבה אנשים בגליל לחזרה לתקופה ההיא. ובמבט-על שלא קשור לכדורסל, יכול להיות שזה הוא ביטוי למצבו העגום של הגליל "לא רק בספורט - בהכל".

אני עזבתי את הגליל לטובת העמק, כי לאשתי היה קשה למצוא עבודה במקצוע שלה (וגם אצלנו במושבים החקלאות זה לא מה שהיה פעם). כל הזמן אני פוגש בעמק אנשים צעירים בני הגליל שעברו מסיבות שונות. אומרים שתהליכים בספורט הם לפעמים קדימון לתהליכים חברתיים, מעניין אם כאן יש איזשהו סימן להיחלשות הפריפריה ושאר ירקות שסוציולוגים ושרי ממשלה אוהבים להתקשקש בהם.

יתכן מאד שאני גם הופך עם השנים מאיש צעיר לאדם טרחן, וכל השטויות שכתבתי לעיל נראות לכם כמו קשקוש נוסטלגי ובכייני של אדם שאינו מסתגל לשינויי הזמן.

*זומבק: כינוי גנאי בפי אנשי הזורע לבני קיבוץ משמר העמק, מה שלא מפריע להם ללמוד אצלם, לעבוד ורחמנא לצלן אף להתחתן בהם לפעמים.

נ.ב. לדעתי הכדורסל בעמק לא אמר את המילה האחרונה העונה, סתם תחושת בטן שכזו, אני חי על כאלה מאז 1992/93.