אז מה היה לנו השנה?

שוב מלך הסלים (ג'סטין דנטמון) מסיים עם ממוצע של פחות מ-20 נקודות למשחק, כמו לואיס פלורס בשנה שעברה. איפה הימים בהם תותחנים כמו מארק סימפסון, דריק גרווין, דניס וויליאמס, דייויד אנקראם וטוני דאוסן הפציצו מעל 25 נקודות למשחק?

האם הזרים כיום פחות טובים מהזרים של שנות השמונים והתשעים? האם זו רק נוסטלגיה או שאכן כך הדבר? בעבר הגיעו לכאן אלילים בסוף הקריירה כמו מייק מיצ'ל, פרוויס שורט, דארן דיי, מייקל יאנג וגם שחקנים מצוינים ששיחקו כאן בשיא הקריירה שלהם כמו דייויד ת'רדקיל, באק ג'ונסון, דייויד הנדרסון, בילי תומפסון, וונדל אלכסיס, נוריס קולמן ושאר חביבי סיפרה, אלילים ובעלי כינויים.

גם בשנים האחרונות יש זרים מצוינים כמו פי. ג'יי טאקר, דבון ג'פרסון, דורון פרקינס, לואיס פלורס, דנילו פינוק, טרנס מוריס, לי ניילון. הבעיה שבגלל כמות הזרים הגדולה מגיעים גם זרים פחות טובים כמו טאשיד קאר, באמבאלה אוסבי, קווין בראסוול, אדי בארלו, מארק אגרסון, ג'ונתן ג'ונס, נייט קרטר, קוואן ג'ונסון, נייט וויליאמס (מי שיודע להגיד באיזו קבוצות שיחקו כל השחקנים הנ"ל יזכה בחולצה ותקליט).

מכיוון שבכל קבוצה יש 4-6 זרים, גם הזרים התותחנים שנוחתים כאן לא מגיעים לכמות נקודות מספקת. אין ספק שג'סטין דנטמון, לואיס פלורס ואחרים היו מגיעים לכמות נקודות גבוהה יותר אם היו פחות זרים בכל קבוצה. עוד סיבה למה להקטין את כמות הזרים בקבוצה ל-2 או 3.

האם אבנר קופל קורא במקרה בכדורסלע?

השנה נכנסה לסטטיסטיקה הרשמית כמות הטבעות, ואחרי 15 שנה שוב הוכתר מלך הטבעות בליגת קזינו, הלא הוא דבון ג'פרסון. לעולם לא נדע האם שמר על תוארו מהשנה שעברה, או שמא בשנה שעברה היה רק סגנו של דרון וושינגטון האלילי.

הפלייאוף התחתון היה מעניין יותר (מלבד הסידרה של מכבי ת"א - בני השרון כמובן) מהפלייאוף העליון השנה. פעם ראשונה בהיסטוריה קבוצה חזרה מפיגור 2-0 לניצחון (הפועל עפולה), ופעם שנייה בהיסטוריה קבוצה חזרה מפיגור 2-1 לניצחון (הפועל חולון).

מה לא נאמר על מיקי דורסמן? שהוא לא מאמן אלא פסיכולוג. שהוא לא יכול לתפקד בקבוצה עם תקציב נמוך (גם שנה שעברה בראשל"צ וגם השנה בחולון לא היו הצלחה מזהירה). אבל מה שאי אפשר לקחת ממנו זה שהוא ווינר. שנתיים הוא עלה ליגה בפלייאוף בלאומית (נגד עפולה ללא יתרון ביתיות), זכה באליפות בפיינל פור והשנה נשאר בליגה בפלייאוף התחתון (שוב ללא יתרון ביתיות). ההישג עוד גדול יותר מכיוון שהוא נעשה בהפועל חולון שלאורך השנים נכשלת בפלייאוף. מעולם לא הגיעה לגמר מלבד עונת האליפות, למרות שסיימה מספר פעמים במקום השני.

בעקבות העונה המצוינת של נתניה - דנילו פינוק, מרקו קילינגסוורת' ושמוליק ברנר הוזכרו בסיכומי מצטייני עונה כאלו ואחרים. מי שנשכח ולבטח זכאי לתואר השחקן המשתפר של העונה הוא טוני וושהאם. השחקן שהיה מפציץ בלאומית (הן בחולון והן בנתניה) לא הצליח עד השנה להוכיח שהוא תותחן-על גם ברמות הגבוהות ביותר. בעונת האליפות של חולון הוא היה הזר ה-6 ברוטציה, וסבל מהעובדה שהוא היה מחליפם של טריי סימונס ופי ג'יי טאקר. הוא היה עולה למספר דקות ומנסה ליצור כמו שעפר שלח קורא לזה - "אינסטנט אופנס" – כמות נקודות גדולה בזמן קצר והוא די הצליח בכך (7.5 נקודות ב-10.6 דקות).

בשנה שעברה היה אמור לעשות את קפיצת המדרגה בנהריה אבל זה לא הצליח. השנה כאמור זה הצליח ובגדול: מ-10.7 נקודות ב-25.7 דקות בנהריה הוא עלה ל-17.7 נקודות ב-33 דקות. בפלייאוף המספרים אפילו יותר מרשימים: 23.4 נקודות ב-35.8 דקות.

הפועל ירושלים שוב שבקה ברגע האמת והפסידה בחצי גמר הפלייאוף. לפי דעתי, אחד הגורמים לכך הוא שינוי ההיררכיה בקבוצה. בשנה שעברה לקראת סיום העונה הועדף בחמישייה יובל נעימי על פני מורן רוט, מה שגרם לאובדן ביטחון של רוט שהיה מצוין בתחילת העונה (דרך אגב, שערורייה שהרכז עם המספרים הכי טובים השנה לא זומן לסגל הראשוני של הנבחרת).

השנה, מלבד עזיבתו של פינקני ושילובו של לינוס, הועדף פו ג'טר בחמישייה על פני חביב הסיפרה טריי סימונס.
אז נכון שלסימונס לא היתה עונה מבריקה, אבל עדיין הוא היה הקלע הבולט ביותר של ירושלים העונה ודי תמוהה בעיניי הוצאתו מהחמישייה (גם אם ג'טר היה בכושר מצוין). יכול להיות שהדבר השפיע על המשחק שלו בחצי הגמר – הוא אמנם סיים עם 14 נקודות אבל האחוזים שלו היו מחפירים. הוא לפחות יכול להתנחם בעובדה שהוא עבר חביב סיפרה אחר, ג'ייסון וויליאמס, והוא עכשיו מלך הסלים של הפיינל פורים.

גם פיני גרשון טעה בכך שלא העלה בחמישייה את הסקורר הראשי שלו, אלן אנדרסון. יתכן שאנדרסון אכן לא מופיע למשחקים גדולים, אבל זה שהוא עולה כמחליף בטח לא עוזר לו להיכנס למשחק.

קטש שינה את ההיררכיה בקבוצה עם צירופו של גל מקל, אבל הדבר נעשה מוקדם מאד בעונה. הדבר גרם אמנם לירידה בקבוצה, אבל זו היתה ירידה לצורך עלייה.

ברכות לגלבוע/גליל על המשחק המצוין והזכייה באליפות, אבל כמו שמכבי חיפה ב"ביפ" מרגישה מקופחת בגלל שיטת הקיזוז, כך גם מכבי ת"א. הפיינל פור הומצא על ידי המנהלת בשנים הגדולות של מכבי ת"א עם שאראס, פארקר, וויצ'יץ' ובאסטון. באותן שנים סדרות הפלייאוף היו משמימות ונגמרו ב-0-3 חלק לטובת מכבי. בשנים האחרונות מכבי יותר פגיעה, לכן הפיינל פור מיצה את עצמו.

לפני שנתיים מכבי ת"א לא הפסידה את האליפות בגלל הפיינל פור, אלא מכיוון שהפועל חולון היתה יותר טובה וסיימה את הליגה במקום הראשון (במידה והיה מתקיים פלייאוף, לחולון היה את יתרון הביתיות והיא הייתה הפייבוריטית לנצח בסידרה).

במידה שיגיעו לקבוצות משקיעים (אבל לא רק לעונה אחת כמו גאידמק, גוזינסקי ודורסמן) אפשר יהיה לקיים כאן ליגה תחרותית לאורך זמן. אם יבנו אולמות מתאימים, אולי קבוצה נוספת תוכל להשתתף במוקדמות היורוליג (לפי הישגים ולא לפי הזמנת היורוליג). זה המקום לקרוא למנהלת לחייב את הקבוצות להשתתף בתחרויות באירופה. האם מישהו יכול להעלות על הדעת שב"ביפ" קבוצה לא תשתתף באירופה? אפילו קבוצות קטנות כמו הפועל ר"ג, בני סכנין, אשדוד, בני יהודה וכו' שיחקו באירופה.

איפה הימים ש-6 קבוצות ישראליות שיחקו באירופה (ומדי פעם הצליחו: חצי גמר גביע אירופה למחזיקות של גליל ב-1992/93, הזכייה של ירושלים ביול"ב קאפ, פעמיים חצי גמר של הפועל ת"א, רבע גמר של נהריה וכו').

מה נאחל לעצמנו? עונות כדורסל טובות יותר (גם אם מכבי ת"א תיקח עשרים שנים רצופות כמו שהיה בשנות השמונים והתשעים).