אנדרו ויזנבייסקי שוחרר. מקצועית, כנראה שזה מהלך נכון. חברתית, מבלי להיות מעורב ביומיום של מכבי ת"א, אין לי ספק וספק אין לי שהבחור הוא אחד המצוינים שבבחורים מבין אלה שנחתו במכבי ת"א בשנים האחרונות. מאיר פנים, אינטליגנטי, שחקן לא רע בכלל, אבל לרוע המזל גם לא טוב מספיק ביחס לשכרו.

יכול להיות שעונה נוספת בהרכב משופץ היתה עושה עימו חסד וגם עם הקבוצה, אבל כנראה שזה מאוחר מדי.

בסופו של דבר אני חוזר לעמדתי המוקדמת ואולי החצופה משהו, אבל אני בהחלט מחזיק בה ואוחז לבל תישמט: על המגרש הוא לא הרבה יותר מאשר דרור חג'ג' בשיאו, עם כמה וכמה (וכמה!) סנטימטרים עודפים וקליעה עדיפה ברמה העקרונית ולא תמיד המעשית. לא שיש לי משהו נגד דרור חג'ג', ודאי לא דרור חג'ג' בשיאו, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שמכבי ת"א זקוקה ליותר מזה ממי שמתפקד אצלה כרכז ראשון.

להתראות חבוב, לפחות נחלצנו סופית מהצורך המתסכל ונעדר הפיתרון האמיתי לדעת אחת ולתמיד איך כותבים את שם משפחתו. עם או בלי צ'ופצ'יק.

הלאה.

שיטוט מקרי הביא אותי אל הליגה האוסטרית. אכן כי כן, אנשים עושים לפעמים דברים מוזרים. כך או אחרת, אחרת או כך, ברגע שהגעתי לשם צף בזיכרון שמו של בוב גונן, מאמן אמריקאי-ישראלי, שעזב את עמק יזרעאל לפני הרבה שנים ועבר לאמן באירופה. קודם הולנד, אחר כך אוסטריה. מעניין מה יש לו לומר על שגשוג הכדורסל בעמק וסביבותיו, אבל לא זה העניין כרגע.

אגב, הקטע הזה של "צף בזיכרוני" ממחיש אולי באופן הטוב ביותר מה משמעותו של שגריר. לא שכדורסל אוסטרי מצוי בעורקיי בכל ימות השנה, אבל ברגע שעלתה ההגדרה כדורסל אוסטרי עלה גם שמו של בוב גונן. שגריר ספורט ישראלי לכל דבר ועניין. לפחות מבחינתי, ועל אף שאיש אינו טורח לספר על אודות מעלליו השונים שם לאורך העונה.

גונן, שאימן לא מזמן את גמונדן, התמודד מולה הפעם כשהוא מחזיק ביתרון הביתיות עם פירסטנפלד והפסיד בגמר הפלייאוף 3-2. נפל במשחק החמישי בבית. קורה לכולם מתישהו, כנראה. נמשכתי איכשהו לטבלת הסטטיסטיקה כדי לראות קצת שמות וזה המצב:

שבעה שחקנים קיבלו דקות בקבוצה של גונן, אף לא אחד מהם אוסטרי. ששה אמריקאים ואפריקאי אחד, ששיחק פחות מכולם – רק שמונה דקות. בקבוצה המנצחת, אותה ממאמן גרמני, המצב היה טוב יותר מבחינת הייצוג המקומי: שמונה שחקנים קיבלו דקות – שלושה אוסטרים, שני אמריקנים, אמריקאי שקיבל אזרחות אוסטרית, סרבי אחד וליטאי אחד (ויליוס גאבסיס ששיחק בהפועל ת"א).

לא יודע. כשראיתי את הסגל של בוב גונן למשחק החמישי והקובע, בלי אף שחקן מקומי שקיבל במה, עברה בי תחושה מוזרה עד מדכדכת. זה לא אמור להיות ככה. ומי יודע, אם לא החוק הרוסי המושמץ בחלק ממחוזותינו, יכול להיות שהיינו עדים לדברים כאלה גם כאן. לא לעניין.

זאת ועוד.

אודי כהנים, מנציגי הסיפרה, משקיע היום מזמנו בוויינט-האתר ונסע לקיבוץ גבת כדי להרביץ שיחה עם היידה גוני יזרעאלי, אחד מבעלי הכינויים החדשים אצלנו ואלוף טרי. קצת תרנגולים, מבט על אולם הכדורסל של גבת, שיחה עם החברה והסבתא וכמובן – הרבה היידה גוני לשמחתו של רן בורוכוב-סוקולוב, האיש שנצמד ראשון ליזרעאלי ועכשיו כולם פתאום מנסים לקחת לו אותו.

אז היידה גוני, היידה כהנים והיידה גם לבורוכוב-סוקולוב (שודאי מוחה עכשיו נמרצות על שלא הזכרתי בהקשר הזה את גם דוגי יבזורי). הנה הכתבה של כהנים, תנו שם קליק לצפייה.

ויש עוד.

מכבי ראשל"צ החתימה את ראש שבט אפרים ואת היוצק מים על ידיו, רועי חגאי, לעונה נוספת. ארצה לברך על כך: השניים אמנם לא הרביצו תורה בעונה האחרונה, אבל טוב שההנהלה שם נתנה בהם אמון לעוד עונה. התחושה היא שבירנבוים וחגאי חייבים למערכת עונה טובה, ואין לי ספק וספק אין לי שהם יצליחו בה יותר, או לפחות ככה אני מקווה וככה מקווים גם אלה שהחתימו אותם.

הצעד הראשון שלהם מוצא חן בעיניי עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ: החתמת דרל טאקר, האיש שהגיע במהלך העונה ועזר לקבוצה הזו להתייצב. הוא אולי לא מספיק חשוף כאן עדיין ולא עד כדי ידוע, אבל הוא שחקן-שחקן וימשיך את התנועה החיובית שלו כלפי הקבוצה גם בעונה הבאה, כדי להפוך אותה לטובה יותר. קלאסי להיות חלק מפאזל מצליח. קחו את המלה שלי בעניין הזה.

ראשל"צ גם רוצה את לארי אובאנון ואת ארון מגי לעוד עונה. אם זה ככה, ואם המשימה תסתיים בהצלחה, גם לי יש רצון אחד, אם יורשה לי: שהקבוצה הזו תשחק התקפה כמו שהיא יכולה, עם 80 נקודות בממוצע למשחק גם בפלייאוף, ולא 69 נקודות בממוצע (נתון שמרמה קצת, כי משחק אחד הסתיים בהארכה). והגנה בהתאם, כמובן, כן?

וזהו זה, בינתיים. ובינתיים, זהו זה.