שתי שאלות לי אליך, ערן:

1. האם, לדעתך, קבוצת הכדורסל הטובה בישראל לקחה את האליפות?

2. האם זה חשוב ומשנה, לדעתך, שבאליפות תזכה הקבוצה הטובה ביותר?

אני בדכדוך מאוד גדול מאז משחק הגמר. לא בגלל שמכבי הפסידה את האליפות, אלא בגלל התחושה שהכל בלוף אחד גדול. לא אמיתי. מאחורי כל הדיבורים, הפרשנויות, החגיגות מצד אחד והאבל מצד שני אין כלום.

הרי עם כל ההערכה לגלבוע/גליל, היא ניצחה משחק אחד את מכבי תל אביב. האם זה אומר שהיא הקבוצה הטובה מבין השתיים? לא. ואם תואר האליפות לא ניתנת לקבוצה הטובה ביותר אז מה זה בכלל שווה?

אז יאללה, ג"ג לקחה "אליפות", איזה יופי. אבל זו אליפות ריקה מתוכן. בלוף. וכך גם כל הדיבורים מסביב. כבר 4 שנים, בליגה האהובה עלי בעולם, לא מכתירים אלופה אמיתית, כזו שאפשר להגיד אליה בפה מלא שהיא הטובה בישראל. ואם לא מכתירים אלופה אמיתית אז מה זה שווה? זה אמור לעניין? אותי זה מעציב.

אגב, לאחרונה התחלתי לעקוב אחרי ספורט שבישראל לא מעניין כלבים עזובים, ועד לא מזמן גם לא עניין אותי - הוקי קרח. הקבוצה מעיר מגוריי, השיקגו בלקהוקס, העפילה לראשונה מאז 1992 לגמר הסטנלי-קאפ. בשביל לעשות זאת, היא ניצחה כבר שלוש סדרות של הטוב מ-7, ומחר (שבת) תחל סדרת הגמר.

כל העיר שיקגו בטירוף מוחלט, וגם מי שלא ממש אוהב הוקי עוקב ורואה. גם אני, שלא ראיתי במצטבר יותר מעשר דקות משחק כל חיי, יושב ורואה משחקים ומעודד. מי האמין שבסוף מאי אמצא יותר עניין בהוקי קרח מאשר בכדורסל ישראלי?

דניאל

ובכן כי כן, ריישית כל בוא נעדכן את קוראינו האדוקים במתרחש שהרי מאי התחלף בינתיים ליוני. הופה, איזה טיימינג. רק עכשיו אני רואה שהמשחק הראשון בסדרת הגמר בין שיקגו שלך לפילדלפיה נערך הלילה. ומי ניצח? בלבדית לקוראינו אשר בישראל שאינה מתעניינת כלל בענף ספורט זה: 2-3 לשיקגו.

באשר לשאלותיך: ג"ג היא אחת משתי הקבוצות הטובות בישראל לדעתי, ואין פה סנסציה אדירה במיוחד. זה לא שהקבוצה התשיעית באיכותה זכתה באליפות, כן? יש מספיק ליגות שבהן הקבוצה מספר 2 זוכה באליפות מפעם לפעם.

יותר מזה, ג"ג הפקות ואירועים בע"מ היתה יותר מאשר קבוצה מספר 2 בארץ נכון לסוף חודש מאי. אולי 1, אולי אחת וחצי אם יש דירוג כזה. אני לא יכול לומר בוודאות שמכבי ת"א היתה עוברת אותה בסדרה של הטוב מ-3 או אפילו הטוב מ-5 בעיתוי הזה.

באשר לשאלה השנייה, אני מניח שחשוב שהקבוצה הטובה ביותר היא זו שתזכה באליפות, אחרת באמת שאין שום ערך, אפילו לא קטן, לכל משחקי העונה שחולפת ועד למשחק הגמר.

כך או אחרת, אחרת או כך, מה שאני מנסה לומר הוא שהפער בין מכבי ת"א לג"ג הצטמצם לאורך העונה, ובמאני טיים הוא לא היה גדול כל כך כמו שמראה טבלת סיום העונה הסדירה.

ובנימה אישית, כל הכבוד לך ולך כל הכבוד, על ביקוריך המתמידים בכדורסלע-האתר גם ממקום שבתך בשיקגו-הכרך.

שלום,

במהדורה מתאריך 1.6 הופיעה פנייה שעסקה במכבי ת"א, ונכללה בה הטענה שמכבי "הורסת את הכדורסל הישראלי".

בתגובתך ציינת כי אתה מסכים עם כל מלה שנכתבה בפנייה זו. מכאן, ההיגיון שלי אומר שגם אתה חושב שמכבי הרסה את הכדורסל בארץ, על אף שזה לא נאמר במפורש על ידך.

כאחד שעוקב הרבה שנים אחר הישגי הקבוצה בזירה הבינלאומית, אני בהחלט סבור אחרת. הרי ניתן לומר דברים רבים לחיוב לגבי השפעת הישגי הקבוצה (שכידוע נוסדה וקיימת בישראל) על שמו הטוב של הכדורסל הישראלי ברחבי העולם, וכן על נטייתם של בני נוער רבים בארץ לעסוק בכדורסל בעשרות השנים האחרונות.

שלום,

בתגובה לשאלות לגבי שמירת לחץ על כל המגרש: מי ששיחק פעם כדורסל במסגרת ליגה כלשהי, יודע שאי אפשר לשמור לחץ כל המשחק. זה גומר את השחקנים, במיוחד את הגארדים - ששורפים הרבה יותר קילומטרים ברדיפה (לרוב נואשת) אחרי השחקן שעליו הם שומרים. וכששחקנים עייפים, הם עושים טעויות.

לחץ טוב לשינוי מומנטום, וקבוצות מסוימות - כמו מכבי תל אביב של השנה האחרונה, במשחקים מסוימים - הראתה לחץ כמעט כל המשחק.

כשיש לך קבוצה של שחקנים אתלטיים כמו שהיו למכבי השנה ורגליים די צעירות, זה יכול לעבוד למשחק אחד בשבוע, אבל בטח לא ליותר מזה ובטח לא לאורך זמן.

החוכמה היא לדעת מתי להשתמש בשמירה הזאת, ולהשתמש בה כשיטה, עם שחקנים מתאימים. למשל, לפתוח משחק בשמירת לחץ לדקות הראשונות כדי להכניס את הגארדים היריבים לפאניקה.

יניר

מצטרף לדברים.

ערן,

ראיתי את התוספת החדשה לפרס (המדבקה הריחנית) וברצוני לשאול האם ישנה אפשרות שכל מי שזכה בעבר בחידת כדורסלע יקבל באופן רטרואקטיבי את המדבקה?

בנוסף, בעיתון בלייזר במדור שאלות הקוראים נוהגים מדי פעם העורכים לשים שאלות שהם עצמם כתבו תחת שם בדוי. שאלתי אליך היא, האם גם אתה נוהג מדי פעם להשתמש בשיטה זו ולשים בדבר 'אלי יפה' שאלות פרי עטך?

חגי

בשני המקרים התשובה שלילית.

שלום,

הרבה זמן לא כתבתי כאן, לא יודע למה. אולי בגלל שמצאתי עבודה סוף סוף, או שמא סתם ככה בגלל "שינויי מזג האוויר" של הזמיר שלמה ארצי.

גילוי נאות. לא כל כך ראיתי את משחק הגמר בין מכבי ת"א לג"ג. ראיתי בעיקר את החצי השני. בחגיגות שכולם התרגשו אני שמתי לב למין כתם כחול שישב על איזושהי כתף של שחקן. יותר מאוחר התברר שמדובר בחולצת טריקו, וליתר דיוק חולצת אליפות. ואז עלתה לי המחשבה הבאה: האם באמת כתוב שם שג"ג וכו' אלופה? האם מישהו באמת האמין שהם ינצחו, או שסתם מוטבע שם שמה של מכבי המושפלת ללא זכר לאליפות אמיתית?

ואז הסתכלתי כה וכה לעבר השחקנים, וניסיתי לקבל מבט חטוף על הכתוב בחולצה. ואכן למרבה ההפתעה היה כתוב שם זהוב על גבי כחול שג"ג אלופה. לא האמנתי למראה עיניי. ועוד בצבעים של מכבי. להכניס את הסכין ולסובב אותה טוב-טוב.

קיץ נעים, חמים במידה ומלא תקווה.

אריאל

קיץ חמים במידה ומלא תקווה זו הברכה הכי טובה, ולחילופין ההזיה הכי מוצלחת, שיצא לי לשמוע מזה זמן.

אני חושש שטעית לגבי צבע החולצות. מדובר בחולצות בצבע שחור שמנהלת ליגת קזינו מכינה מראש עבור שתי הקבוצות שעלו למשחק הגמר. למעשה, זה נוהג שקיים מאז החל הפיינל פור. חפש בתמונות ארכיון ותראה שגם בשנים קודמות שחקני הקבוצה המנצחת לבשו חולצות דומות.

שבוע טוב ערן,

מה שלומך?

שאלה: האם תכנית הספורט ברדיו 99FM בין 19:00 ל-20:30 ירדה לעת עתה?

אבקשך בהזדמנות קרובה לעסוק בדבר שני שקשור לנ"ל: לפני מספר חודשים כשניצן שירזי מענף ה"ביפ", מונה למנהל מקצועי בהפועל חיפה, הוא התראיין ברדיו "שלכם" למאיר איינשטיין.

מאיר שאל אותו האם יש סיכוי שתוך זמן מה הוא יחליף את שלומי דורה וניצן הבטיח שדבר כזה לא יקרה (אגב באותה שיחה הוא גם אמר למאיר שבמקום שלומי דורה הוא לא היה מקבל שיצניחו ככה מישהו מעליו).

בכל אופן זו שאלה שראוי להעמידו מולה, גם אם הסתיימה העונה. הוא לא קיים את ההבטחה. עד כה הערכתי אותו מאוד, כעת אני מעריך אותו פחות ואפשר לתת לו לענות מול ההקלטה שוודאי נמצאת בארכיון הרדיו.

בשורות מצוינות,

אבנר

שמע, עד עכשיו הערכתי אותך מאוד. עכשיו אני מעריך פחות: השתגעת או מה? עד לכאן הבאת את דברי הביפ האלה? איבדת כיוון לגמרי? רק מפאת הכבוד הרב שאני רוחש לך ולפועלך הסכמתי – לא בלי עוויתות בכל הגוף – לפרסם את המייל מלה במלה.

אין שום סיכוי שאני עונה לך על דבר כזה, כן? בטח לא כאן. ולגבי התוכנית, למרבה הצער, שלי בכל אופן, יען כי הייתי אמור לשדר לאורך כל טורניר הביפ ההוא בדרום אפריקה, התוכנית ירדה ואמורה לחזור מתישהו לקראת אמצע אוגוסט. זה הדיבור, בכל אופן.

שלום,

קראתי בעניין רב את 630 גרם הטקסט של איש הזאב, בנוגע לחבר היכל התהילה העתידי, "הכרטיס הגדול", ולא יכולתי שלא להזדהות איתו. גם בנוגע לכרטיס הגדול, אך לא רק.

יצא לי לראות בפלייאוף לא מעט משחקים של קליבלנד, ואני מוכרח להגיד שכל מילה שנכתבה כל גארנט אפשר היה לכתוב, מודגש, עם קו מתחת, גם על הדיזל, הגדול בסוסונים, השאק.

שאק, מעבר להיותו אחד השחקנים החביבים במנש, הוא בהחלט אחד הגדולים ששיחקו את המשחק, מניח שאין על זה עוררין. פתאום הכתה בי המחשבה שיכול להיות שהוא יסיים את הקריירה המופלאה שלו "רק" עם 4 אליפויות? אתמהמה ממושכות ולא אבין זאת.

איך שחקן כל כך דומיננטי וכל כך טוב, שמשחק כבר המון שנים בליגה, לא זכה בעוד כמה טבעות. וזה עוד בשנים שהיו ממועטות בסופרסטארים, לא היה ג'ורדן ובטח שלא היו לארי ומג'יק.

והיום לראות אותו משחק זה פשוט עצוב-עצוב. האיש מתקשה לשים את הכדור בתוך הסל, כל מיני גלן דיוויסים ויואכים נואות למיניהן סוחטים ממנו עבירות תוקף משמע היה יניב גרין, והדומיננטיות, ממש לא כשהיתה.

אני לא יודע מה מניע אותו להמשיך ולהמשיך, אך חוששני שכל דקת משחק בהווה של האליל מבזה דקות עבר יקרות מפז. אולי זה הכסף שממשיך להיכנס לבנק, אולי זה הרצון למשוך את הזקנה עוד כמה שבועות, אני לא יודע, אבל אולי כדי שמישהו יצלצל אליו ויודיע לו. הגיע הזמן לעבור לשלב הבא.

עמרי

מבין ואפילו מקבל את הכיוון הכללי, אבל חייב להעמיד אותך על עניין אחד ותחשוב עליו טוב-טוב: הדבר הכי קשה לשחקן הוא לפרוש. לא כולם בנויים לנד-נד של דורון שפר או מייקל ג'ורדן ועבור רוב השחקנים פרישה היא פרישה. זהו, נגמר, לא חוזרים. וכל כך קשה להשלים עם העניין, זה פשוט יושב לך בראש ואתה לא מסוגל להדחיק את זה.

לא שאק אנוכי, אבל פרשתי מכדורסל בגלל פציעה בגיל צעיר מאוד. כדורסל היה פחות או יותר כל חיי. שאק, שיהיה בריא, יכול למשוך. אני נאלצתי לגמור עניין. יש הבדלים בין שני המקרים, אבל השורה התחתונה דומה: פרישה היא דבר מתסכל. הכי מתסכל. יכול להיות שאותך מתסכל לראות אליל כמו שאק או כמו קווין גארנט מתעטפים בעלטה. אני בטוח ומשוכנע שהם חשים בזה, אבל התסכול שלהם, אם בכלל קיים, הוא לא גדול עד כדי כך. הם עדיין עושים את הדבר שהכי אוהבים והכי טובים בו, מתפרנסים טוב וחיים את שגרת יומם. בחוץ יכול להיות משעמם להחריד ואפילו מפחיד לפעמים, יו נואו. לא תמיד צריך למהר אם לא חייבים, ובטח לא בגלל אוהדים או תקשורת. שיקפצו כולם.

ובכל זאת, אולי כדי להעניק תחושת חיות מחודשת לקריירה הייתי שוקל, לפחות ברמה העקרונית גם אם לא ביצועית, מעבר לעונה אחרונה באירופה, או משהו כזה. שאק בריאל מדריד של מסינה נלחם בהגמוניה של ברצלונה, או שאק מנסה להביא לאולימפיאקוס סוף-סוף אליפות נגד המנחוס הזה שנקרא אוברדוביץ' (ונכשל אף הוא, כי אין מי שיכול על זלימיר-הגביר ביוון). נראה לי הרבה יותר מעניין מעוד עונה בניו ג'רזי או ניו אורלינס או ניו-יורק או ניו-אמו, אבל זה עניין שתלוי לגמרי באישיות ובאופי של הבן אדם.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.