אריק שיבק הוא מאמן נבחרת ישראל. הוא הולך לעונה שמינית ברציפות באירופה, ועושה את זה כל השנים בקבוצות מדרג ב', לפעמים גם ג'. שיבק היה מועמד בימים האחרונים להפועל ירושלים. עוזרו בנבחרת, עודד קטש, הועדף עליו.

לא יודע. נשמע לי כמו סלט שלם כל העסק הזה. כמובן שלא תמיד יש קשר בין הדברים מאחורי הקלעים יש אלף ואחד עניינים, מגבלות, תנאים ומשתנים, אבל השורה התחתונה נותרת מוזרה בעיני מתבונן מהצד: אם הפועל ירושלים מעדיפה את עוזר המאמן של הנבחרת על פני המאמן עצמו, מה זה אומר על שיבק? מה זה אומר על הנבחרת? מה זה אומר על איגוד הכדורסל ומה זה אומר על הפועל ירושלים?

סיטואציה מעניינת, לא נכחיש זאת, גם לא ניכנס אליה מעבר לכך. בכלל, לכתוב אייטמונים הגיגיים באופיים שמתבססים על ניוז שמופגז באתרי אינטרנט ועיתונים יומיים זה עסק לא הכי יציב בעולם. קחו למשל את המקרה של ז'לימיר-הגביר שרק אתמול זכה לאייטמון העוסק באפשרויות האימון הבולטות שלו לעונה הבאה, ופתאום מודיעים שהוא נשאר לשנתיים נוספות בפנתינאייקוס.

הלאה.

קיץ עכשיו. והנה זה בא, צועקים המוספים. הנה זה בא. כן, זה בא והאווירה נוצרת מעצמה. הכותרת הראשית של העיתון שהיתה לו פעם מדינה מדברת על המונדו-ביפ. כותרת ראשית זה סיפור מחייב, חשיפה גדולה יותר מזו אין. לא ברור לי עד היום מה טעם מוצאים האנשים במשחקים בין סלובקיה לגאנה, אבל גם אני הייתי בן 12 פעם. זה מאוד התאים לי אז, יו נואו. לשבת ולדקלם שמות, לבחור לי נבחרת אהודה, לעקוב בנחת אחר התפתחויות בלי שום מטלה או מחויבות כזו או אחרת.

והיום? אני בעיקר נהג. נוהג את עגלתו של תומרינגו סטאר מהגן (אם נלך ברגל זה נגיע הביתה למחרת, הילד עוצר בדרך ללטף כל חתול, כל ממטרה, כל ברז כיבוי, כל צינור, כל כלב, כל פח אשפה – ולא רק). מוביל את נגה סלע חסרת התקדים לחברה כזו ואחר כך לאחרת. ולחוג ההוא, ולחוג הזה. משמש נהג גם עבור איתי סלע הפלאי לאימוני הכדורסל ולחבר ההוא והזה והאחר. ולכל הלוך יש גם חזור, יו נואו.

זמן לראות ממש מונדוביפ ולהתמסר אליו לחלוטין כמו בגיל 12 או 14 כבר אין. ספק אם יש סבלנות. כל השנה מראים לנו את ביפ עולמי בלי סוף, אז במה שונה פתאום פרגוואי נגד ניו זילנד? הרי גם כלבים עזובים לא יעברו אל מול שעריו הפתוחים של האצטדיון יקפלו זנבם במחאה ויסרבו להיכנס.

השוני הוא במאסות, בעדר, במסורת של העניין, בהירתמות של כולם לסיפור. דיווחים על מתקיני טלוויזיה שעובדים סביב השעון, על קניות מוגברות ועל HD חינם ועל מבצעים מיוחדים והתערבויות במקומות עבודה. ואולי גם העובדה שהמונדוביפ מגיע רק אחת לארבע שנים ולא בכל שנתיים היא המפתח לשמירה על ההילה, ועל מדורת השבט העולמית.

שיהיו בריאים כולם, בחיי. אני הולך לחטוף קצת פה וקצת שם, לא יותר. היומיום בשלושה ילדים ואישה עובדת במשרה מלאה, יחד עם דמותו המודרנית של הדבר, לא מאפשרים לבלוע מונדוביפ במלואו. לא יודע כמה משחקים יש בסך הכל, עשרות רבות יש להניח ואף להניח יש. אם אתפוס חמישה מלאים מתוך זה, כולל חצאי הגמר והגמר, זה יהיה מכובד.

בפועל, לפחות מבחינתי, המונדוביפ הוא הזדמנות טובה לעשות משהו אחר. יש פה פרק זמן של חודש בערך שבו רוב האנשים מביטים לצד אחד ומפקירים את הוויק-סייד. כידוע, הוויק-סייד, במקרים רבים, הוא המקום ממנו מתחילה הרעה עבור ההגנה, והטובה עבור ההתקפה.

אני הולך לנצל את הוויק-סייד הפעם טוב-טוב. תוכנית מסודרת בראש כבר יש. אם היא תצא לפועל, יבואו גם פרטים. רמז: תיתכן הורדת הילוך מסוימת בכדורסלע-האתר בתקופה הזו. תיתכן אמרתי. לא סגור, לא סופי.

זאת ועוד. בנק דיסקונט מאמץ את נבחרת ישראל לקראת מוקדמות אליפות אירופה, ואולי גם אחר כך, לא ממש נכנסתי לפרטי ההסכם. לצורך העניין מופיעים שחקני הנבחרת בתלבושת החדשה כולל שם הספונסר לצורכי קידום מכירות, שיווק, יחסי ציבור וכאלה. מודעת פרסום גדולה בעיתון מציגה שלושה שחקנים: עומרי כספי במרכז, מטבע הדברים, גל מקל משמאל ורוברט רות'בארט מימין.

רות'בארט? איך הוא הגיע לכאן, למודעה הזו? רות'בארט, שכלל לא נמנה עד היום עם סגל הנבחרת, שלא שיחק באף אליפות אירופה, שלא בלט במיוחד בשום קבוצה בה שיחק וספק אם מחוץ למעגל הכדורסל ישנם אנשים המזהים אותו – זה האיש לשבץ במודעה מהסוג ההזה שנועדה לקדם מכירות כרטיסים ו/או הצטרפות לבנק דיסקונט?

כלומר, באמת שום דבר אישי, כן? אבל או שבאמת נגמרו לנו השחקנים, או שמישהו שכח פה את ליאור אליהו, נניח, או שמישהו הלך פה קדימה בדעה נחושה אבל לא מי יודע מה צלולה או ברורה. בעצם, בואו נגיד שהאנשים מאחורי המודעה רצו להדגיש שזו נבחרת של כווווולם – גם ההוא מה-NBA שהעדיף לעזוב את מכבי ת"א, גם ההוא שלא היה לו מקום במכבי ת"א וגם השלישי שגם לו לא היה מקום במכבי ת"א.

כך או אחרת, אחרת או כך, אם מעניין אתכם לדעת מדובר בארבעה משחקים במהלך אוגוסט (החל ב-8 בו וסיים ב-26) נגד לטביה, מונטנגרו, איטליה ופינלנד. מחיר המנוי נע בין 105 ל-300 שקלים. מי שיש לו כרטיס שנקרא 'מפתח דיסקונט', שאין לי ממש מושג מה זה אבל תמיד אפשר לבדוק, יכול לקבל מנוי שני חינם. ואללה, זה נאה, לא נכחיש זאת.

באתר של משרד הכרטיסים "לאן" הסיפור כבר מוצג אחרת. שם מדובר במוקדמות אליפות אירופה 2011 והשמות שמוזכרים הם עומרי כספי, ליאור אליהו ויותם הלפרין. ממממ, הבנתי. מה עם שיבק, אגב, גם כאן לא סופרים אותו? בכל זאת, מאמן חדש. לא תתנו איזה אזכור קטן, משהו?

נשמע לי קלאסי לאבא ובן. עכשיו נשארת רק שאלה אחת: מאיפה, לעזאזל, משיגים עכשיו כסף כדי להתעסק עם הניג'וסים של דיסקונט, כדי להשיג את המנוי השני בחינם? ואתם הרי יודעים איך זה נגמר תמיד, הדברים האלה, כן? בסוף מתברר שהמנוי השני חינם הוא רק מאחורי הסלים למעלה באיזה חור, ואז לא משיגים ולא הולכים והילד יושב לראות משחק אחד מתוך ארבעה מול הטלוויזיה במקרה הטוב. העולם מלא אפשרויות היום, עברו ימי הערוץ הראשון והיחיד והופ – הלך עוד אוהד כדורסל בפוטנציה לטובת הסתגרות בחדר עם הגיטרה החשמלית (הילד מנגן-מנגן, לא נכחיש זאת).

שלומות ונצורות בשלב זה.