זה אולי היום הראשון מאז שהסתיימה העונה בליגת קזינו (27 במאי, לא?) שאני מרגיש שהכדורסל עומד על מקומו ולא קורה כלום, ממש כמו האוויר בחוץ. כבד ולא זורם.

יום שנכון לשעות הבוקר לא ממציא שום דבר חדש. אף ג'ף פוט לא חתם במכבי ת"א, אף מאנוט בול לא מת היום (חלילה וחס, אריכות ימים לכולם). אין ליגות פעילות. ה-NBA נגמר סופית ורשמית ורק הדיו הולכים ונמוגים ולפחות מבחינתי כבר לא קיימים. איכשהו נראה, שאפילו ההדים נעשים אדים בחום הזה.

הספרדית, היוונית, האיטלקית, הצרפתית. כולן מאחורינו.

קטש חושב על דיון דאוול אם דיז'ון תומפסון לא ימשיך. זה יפה.

תומפסון כועס שרוצים לקצץ לו מ-350 אלף דולר, כפי שרשום בחוזה, ל-250 אלף דולר, למרות שיש לו הצעות מאירופה ב-400. או ככה כתוב בעיתון שהיתה לו פעם מדינה.

אגב עיתונים, התחלתי לקבל "ישראל היום" הביתה. נראה כמו מקומון, עמוס במודעות, אין כמעט עמוד אחד נקי שיוצר תחושה של נוחות, נינוחות ונוחיות. הכל צפוף, הכל עמוס. אני שומע בדמיוני את עפר שלח משדר עכשיו: "עמוס רגב, העורך הראשי, צריך עכשיו לרווח את סגנון המשחק של העיתון. הכל צפוף, תקוע, אין תנועה".

מאמננו העולה (הגולה לשעבר), דייויד בלאט, אומר: "הבאנו את אלישי כדיר כדי להיות שחקן מן השורה", משפט שמותיר בך את הרושם שהוא הולך להיות שחקן מן השורה על הספסל. הרי שם יושבים כולם בשורה, לא?

מה עוד? דריק שארפ ממשיך. הופתעתי לראות היום כותרת ב'ידיעות' על כל העמוד: "שכרו של דריק שארפ בעונה הבאה – כ-250 אלף דולר נטו", כאילו נחשף הסכם שלום מתוכנן בינינו לבין הסורים. שארפ נמצא פה מאתיים שנה בערך ושכרו – עניין מסקרן בדרך כלל לגבי מרבית ספורטאי הצמרת – הוא הסיפור הכי פחות רלוונטי לגביו.

אם כבר מתעסקים בזה, לכו על אייטם הרבה יותר מרתק ורלוונטי: התפתחות שכרו של שארפ במכבי ת"א לאורך 15 עונות. תנו תחושה שמדובר באמת בסמל, בדינוזאור, במשהו שלא רואים כאן כל יום וכל עשור, דרך התמונה המלאה ולא חתיכת הפאזל המקרית הזו.

ספרו לנו עם כמה זה התחיל, מה היה שכרו בעונה הרביעית, השמינית, השניים-עשר. תנו חידוש אמיתי, עשו מזה סיפור עם בשר. מאיפה בא הנתון הלא קשור ולא שייך לכלום הזה פתאום באמצע החיים?

מצד שני, יש בכותרת הזו משהו מרענן. יכול להיות שאנשים שואלים את עצמם: כמה כסף הוא מקבל כדי לשבת שנה אחר שנה על הספסל, ולהסתפק בשאגות ותנועות ידיים לקהל? כמה כסף הוא מקבל כדי שבאימונים, כשמשחקים חמישה נגד חמישה, הוא יושב בצד ומכדרר בין הרגליים על הספסל (או שאולי גם את זה הוא כבר לא עושה?). ובעיקר: כמה הוא מקבל בהשוואה לכל אותם ליצנים כאלה ואחרים ששיחקו לאורך שנותיו כאן, ולא עשו אפילו רבע ממה שהוא עושה או יכול לעשות?

עבור כל אלה הגיעה הכותרת המפתיעה בבוקרו של יום לוהט וחם. ידיעה שב"ישראל היום", למשל, הוצנעה בתחתית איזשהו טור צר, ללא כל התייחסות לשכרו. כמו שצריך, כמו שראוי.

ובעניין אחר. תמה גם העונה של איתי סלע הפלאי, התקיימה מסיבת סיום וכל מה שצריך ובינתיים מנוחה. ולא לאורך זמן, כן? כבר בתחילת יולי ייפתח מחנה הקיץ של עירוני רמת גן והפלאי ימשיך להתאמן מדי יום באולם (הממוזג, אני מקווה, בכל זאת 2010 יו נואו, מגיעים לילדים האלה תנאים קצת יותר טובים מאשר לפני 30 שנה כשהייתי בגילו).

השאלה היא מה אחר כך. נאמר שמחנה הקיץ מסתיים בסביבות 17-16 ביולי, אוקיי? מה אומרים הכללים הלא כתובים לגבי המשך פעילות: האם ילד בגיל 11, שהתאמן-שיחק בממוצע 4-3 פעמים לאורך השבוע במהלך העונה, צריך התנזרות מוחלטת מכדורסל למשך חודש וחצי עד תחילת שנת הלימודים? האם הוא צריך לרוץ מפעם לפעם? ואם כן כמה ולאיזה מרחקים? האם הוא צריך לקפוץ עם חבל (דלגית, יו נואו) במהלך הקיץ? ואם כן, כמה פעמים בשבוע ולאורך כמה זמן בערך? יש חוקים? יש כללים? ואולי כדאי שהגוף ינוח ויתנתק מפעילות ספורטיבית באופן מוחלט לתקופה מסוימת? ועוד לא דיברנו על תזונה, אלא אם כן תזונה, בעצם, היא עניין של דרך חיים ולא משנה קיץ-חורף-סתיו-אביב.

ובקיצור, האם יש רופא בקהל?

ואם לא רופא, לפחות איזה מאמן כדורסל/פיזיולוג/לא יודע מה, שקצת מבין בדברים האלה ובגילאים האלה?

תודה על ההאזנה,

שלומות ונצורות בשלב זה.