ערן היקר, צהריים טובים

נפל דבר בישראל. הכדורסלע-אתר שהוא עבורי מציאות נפרדת, עולם שלם שאני מבינה את השפה שלו באופן מוגבל בלבד, השמיץ לי את האיש, השמיץ ובלי טיפה של צדק. ואני, שבדרך כלל שותקת מהצד, מסתפקת באתרים האהובים עלי (הריון, לידה, הנקה ושאיבה), נאלצת להגיב.

ראשית אסביר, כי חשוב שתדע וגם כי מתחשק לי להסביר: כדורסלע זה מושג בבית שלנו. בוויכוחים בינינו לגבי עניינים חסרי תועלת לדעתי ובעלי חשיבות עליונה לדעתו, כדורסלע הוא מונח מפתח.

ובכן, חיים שלמים לצד הכדורסלע משפיעים גם עלי, וכך בין פורום הנקה כזה למשנהו יוצא שאני מעיינת באייטמונים שונים, ולומדת מהם דבר או שניים על כדורסל, לומדת ולא מבינה, לומדת ולא מפנימה, לומדת ומיד שוכחת, ובכל זאת תמיד ממשיכה לנסות.

והנה, גם היום הזדמן לי לעיין.

וכך קראתי כיצד במדור "שאלותשובות לפתיחת שבוע" שפורסם זה אך אתמול, טוען ערן, האיש והאתר, ואני מצטטת: "מעט חשודה בעיני פנייתך המאוחרת בנושא. הייתכן כי נעדרת מספר שבועות מכדורסלע-האתר ורק עכשיו הגעת לקרוא את קטעי הארכיון? אראה זאת בחומרה אם התשובה לכך חיובית".

עכשיו, לכשעצמי אין לי מושג מדוע התאחרה תשובתו של יותם. אני יכולה רק לנחש שהוא החליט להמתין עד שיהיה לו פנאי לחקור את הנושא לעומק, לבחון סטטיסטיקות, לקרוא מספר מאמרים באנגלית, לחשב נוסחאות, לרדת לשורשיו של הסילוגיזם בפילוסופיה המערבית, ורק אז לכתוב תשובה, לשאלה שלא נשאלה, שתהיה מעמיקה ובעלת מעוף.

יכול להיות גם שהוא היה קצת עסוק בלהחליף חיתולים לילדים שלנו.

אני מבטיחה לך ערן מכובדי, היום שבו יותם ייעדר מכדורסלע ליותר מכמה שעות, יהיה היום שבו אני אבין מה זה פנדל, או לחלופין למה אתה מכנה את הקבוצה שהיא לא מכבי - ג"ג אירועים והפקות.

בכבוד רב,

נגה כהן, אשתו של יותם כהן, האיש והאייטמים.

שלומות לך נגה,

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, השם שלך הוא היפה בעולם, אני מניח שאת יודעת את זה ואם לא אמרו לך – הנה אני אומר כאב גאה לנגה סלע חסרת התקדים.

באותה נשימה בואי נציג כאן, ממש כאן, את האייטמון ההוא שלגביו התייחסת, למען יידע העם במה מדובר. הקטע השני מתוך השלושה, כן?

שיינית, תהרגי אותי מאיפה זה בא פתאום ודווקא עכשיו, אני רוצה לצטט משפט מתוך פרקי תהילים באותיות נשמה (אליהם התוודעתי שלא בטובתי, במסגרת האזכרה השנתית לאימא שלי זכרה לברכה): "מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי".

כשהחזן הנשיאותי, זה שמגיע מדי שנה כדי לשאת את דבריו בשמש הקופחת ליד הקבר, קורא את המלים האלה, יש לו ניגון מיוחד, מרתק. אני מקשיב לו ומרגיש שהוא ממש מתכוון מלה במלה, חי את זה, אוהב את זה, מאמין בזה עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ.

כאמור, לא ברור איך זה התגלגל לכאן, לאייטמון הזה, אבל להבדיל אלף הבדלים וכוונות ועניינים וכאלה, כאן מדובר בתורת כדורסלע. כל היום היא שיחתי ואפילו סל(ע)נג מיוחד לאתר התפתח עם הזמן. טוב לדעת ושמחתי לשמוע שאני לא המשוגע היחיד.

לגבי העניין הזה של היצמדות לאתר, בין אם ברצינות גמורה ובין אם בציניות דחקאית כזו או אחרת, הרבה פעמים כשאני נוזף בבני העם לגבי תכיפות ביקוריהם בכדורסלע, או היעלמותם הפתאומית לתקופה ארוכה, אני תופס את עצמי ומנסה להבין מה אני רוצה מהחבר'ה האלה, מה? שלא ילכו לעבודה? שלא ילכו לצבא? שישרצו 10 שעות ביום באתר? שלא יעבור יום אחד מבלי שיגיעו לבקר?

ואחרי שאני מנסה להבין לעומק מאיפה מגיע הפן התובעני הזה אצלי, מאין מגיעה הכמעט-כפייה הזו והאם זה באמת מה שאני רוצה לומר לכל אותם נתינים משתמטים, מתחמקים ומתרצי תירוצים, התשובה היא חד משמעית וברורה: כן, ודאי שכן!

לא מעניין אם יותם היניק, חיתל או בישל. מה, אני – כנשיא, כן? – לא מיניק, מחתל ומבשל? את מידת המסירות והנאמנות שלי לעניין אני רוצה לראות גם אצלו. אם אני מרביץ אייטמון באחת וחצי בלילה, עייף מת ותשוש, רק כדי שיהיה משהו טרי וריחני עבור בני העם בהקיצם אל בוקר חדש, אני רוצה שיותם יהיה שם בשבע בבוקר, לפני שהוא מיניק, מחתל ומבשל, כדי לקרוא.

האם זה ברור?

שאלתי האם זה ברור?

תודה. אתם נהדרים, שניכם.

שתי הערות לסיום:

הראשונה, בפעם הבאה, בעלת השם היפה ביותר בעולם שכמותך, אל תכתבי את המלה פנדל בפניותיך, אוקיי? זו מלת ביפ נחרצת, שאין לה מקום אצלנו. ואצלנו – אין לה מקום.

השנייה, כדי לדעת מה זה ג"ג הפקות ואירועים כל מה שאת צריכה זה ללחוץ כאן ולגשת לסוף הרשימה.

בקרוב, אגב, יצורפו לשם סלענגים נוספים.

והיידה הסילוגיזם באשר הוא, היידה, היידה, היידה!