מוזר. כונסה היום מסיבת עיתונאים של נבחרת ישראל בנוכחות המאמן, אריק שיבק, ושני עוזריו, קטש ושמיר, וגם הקפטן טל בורשטיין היה שם ובכל זאת – אף מלה מרן בורוכוב-סוקולוב. לא מלה, לא רמז, לא תהייה, לא שאלה, לא סוגיה, לא דאנק מילולי מרהיב כלשהו. כלום.

זה אותו הבורוכוב-סוקולוב, שחצי שנה לפני שהנבחרת מתאספת לאימון בכורה לקראת משימה מספר 55687 בתולדותיה, כבר מתחיל להרכיב את הסגל הצפוי, מגביה שאלות ועולה לחסום את עצמו מתחת לשיא הגובה.

אז היתה מסיבת עיתונאים, אוקיי. אישית ובשיא הכנות, זה קצת מוקדם לי. אני עדיין לא מוכן. בואו נדבר עוד שבועיים, משהו כזה. אולי אז זה יסתדר מנטאלית. כרגע – הראש לא פנוי.

הילדים סיימו את הלימודים היום. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שיש בבשורה הזו יותר עניין נכון להיום. יש תעודות, יש ציונים, הקייטנות בפתח. אמנם זה מכובד ונכון וחכם לקיים את מסיבת העיתונאים ביום נטול משחקי ביפ במונדוביפ, אבל מישהו באיגוד הכדורסל שכח שצריך לפרגן לילדים, לפנק אותם וללטף להם את הראש ביום הזה, יום שכולו יופי של ציונים והערות בתעודות סוף השנה.

זה אולי זמן לטוב להציג בפני העם עדכונים חמים משולחנו של דביר שמעון, הנתין המכובד שלקח על עצמו לפרק זמן של שבעה חודשים – מאחד ביוני ועד סוף דצמבר – לנהל מעקב רציף אחר שתי שאלות בסיסיות בהווייתנו: מי יהיה זה שיפתור בהצלחה הכי הרבה חידות של 'ונשאלת השאלה', ומי יהיה זה שיחזיק בתום התקופה ברצף הגדול ביותר.

אלה הנתונים בתום החודש הראשון של התחרויות, ואם נחיה גם נראה מה יהיה בסופן:

לאחר 4 שבועות של פתרונות ומעקב, מובילים את התחרויות אורי גובר ואיתמר רייצס, עם מאה אחוז מהשדה. 4 פתרונות כל אחד, וגם 4 פתרונות רצופים כל אחד. ונא לא לשכוח שחידה לא פשוטה עומדת השבוע מול עיניכם, וזה הזמן לנסות ולהגדיל את הסיכויים לזכות בפרסים בסוף השנה. לא שאני יודע אילו פרסים יינתנו, אבל יהיו פרסים, נו.

ובעניין אחר, חשוב באותה מידה לפחות. אני עוקב במשך שנים אחרי בריאן שו עוד מהעונה האחת שלו ברומא לצד אנ-דנ-דינו ראג'ה, והימים ימי טרום חוק בוסמן ורק שני זרים מותרים בכל קבוצה. אחר כך נהניתי לראות אותו הופך להיות אחד המנטורים של קובי בראיינט ושאקיל אוניל. 14 שנות משחק יש לו בליגה, ועוד כמה וכמה (וכמה!) כאחד מעוזריו של פיל 'האליל' ג'קסון.

אומרים שהוא עומד לקבל עליו את תפקיד מאמן קליבלנד, מהלך שצפוי להגדיל את הסיכויים להשאיר את לברון ג'יימס בקבוצה. וחוץ מזה שהסיפור הזה יחזק ויגדיל עוד יותר את הטרנד של מינוי עוזרי מאמנים לתפקיד מאמן ראשי בקבוצות השונות (הנה אזכור לעיסוק קודם בעניין), עולה כאן עוד שאלה: רגע, אם פיל האליל פורש, הלייקרס בטוחים שהם לא רוצים את שו לעצמם? אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת, אבל משוכנע בדבר אחד: אם נחיה גם נראה.

ומבריאן לבריאן. בעירוני רמת גן, לא מאוד רחוק מהבית, ישנה מגמה להחתים את בריאן טולברט לעונה הבאה, כך מדווחים המדווחים ומספרים המספרים. לא שמישהו שואל אותי, אבל אני בעד. כן, גם בגילו המאוחר. לעומת זאת, לא הבנתי את הקטע עם מינויו של ויקטור סקורניק למאמן. אלא אם כן ישנם פרטים לא ידועים לי (ובטוח שישנם), הייתי הולך עם בורגר ומנסה לבנות אותו למאמן הבית. לא רק לעונה הקרובה, אלא גם לשנים הבאות.

מוכר וידוע החוק שאומר, שמאמן שאיבד אליפות במכבי ת"א לא ממשיך. זה קרה לאלי קנטי, למאמננו הלאומי לשעבר ולרבי פנחס הגרשוני. כנראה שר"ג כיווצה את החוקיות למידותיה והחליטה שמי שמוריד ליגה לא ימשיך. אי אפשר לומר שזה לא לגיטימי, כן? ובכל זאת, האם יש לסקורניק יתרונות כל כך גדולים ורבים על פני בורגר? גם כאן, אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת.

אבל היי, יש לי ילד בעירוני רמת גן ואני לא מתחיל להיכנס כבר מעכשיו לצרות עם בני ברנר, ויקטור סקורניק או מי מגורמי האגודה. נקרא לזה: "מנוע מלהגיב", למרות שכבר הגבתי ובטח אמשיך להתייחס לענייני רמת גן כמו לעניינים של כל קבוצה אחרת, בתום חמש דקות, או חמש שעות או חמישה ימים של הימנעות מלהגיב.

ובכלל, יחסית לכלום שקורה עכשיו ולעובדה שעוד לא הרבצתי מבט ממושך בתעודות של הילדים, אני חושב שקרוב ל-700 גרם טקסט ביום שחון זה הישג לא רע.

שלומות ונצורות בשלב זה.