אני זוכר את סטיקס בעיקר בזכות Boat on the river.

סביר שרוב האנשים זוכרים את סטיקס בעיקר בזכות השיר הזה, אחד הגדולים שלהם ואולי הגדול מכולם.

זו להקה אמריקאית שהשורשים שלה מתחילים בתחילת שנות השישים, ויש מאחוריה החלפת שמות (סטיקס היה השם השלישי או הרביעי בערך, ונבחר על ידי חברי הלהקה החדשים בעיקר כיוון שאף אחד לא שנא אותו), ריבים, מתיחויות והמון מכירות. המון-המון מכירות של אלבומים. יותר מכפי שאפשר לתאר.

מי שעוד הספיק לשמוע אותם בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים זוכר אולי את Babe (שהיה הלהיט הבינלאומי הגדול ביותר שלהם), מיסטר רובוטו, שהיה משהו אחר לגמרי מכל מה שעשו עד אז. ואולי גם את הבלדה מ-1983 – Don't let it end.

אבל אנחנו כאן עם הסירה שעל הנהר, שעדיין שטה בנחת גם הרבה מאוד שנים אחרי שיצאה לדרך. קחו את הקליפ ותציצו. יש שם אקורדיון! ויש שם תוף מרים! ויש שם שני בחורים בלונדיניים עם שיער ארוך וחלק והם לא שוברים גיטרות על הבמה!

חתיכת נסיעה במנהרת הזמן. 1980, אולי 1979, אבל איזה שיר, תודו. איזה שיר. אחד הגדולים ביותר בזמנו, אולי אפילו שיר שנה של רשת ג' או משהו בזמנו.

הנה היא, הסירה שעל הנהר. חפשו אותה פה. מומלץ גם לאנשים שרק נולדו באותן שנים, וגם לאלה שהרבה אחרי. המון רוגע ושלווה יש בשיר הזה. קחו לכם קצת, תצטיידו. שלוש דקות כל הסיפור.