לא תכירו אותו כמוחאמט אונאר, יש להניח ואף להניח יש, אבל מירקו מיליצ'ביץ' יאמר לכם יותר (אפשר לקוות ולקוות אפשר).

אחרי שלוש עונות בכוכב האדום בלגרד, שנתיים נוספות בציבונה זאגרב ואחת נוספת בנובי סאד, יצא מיליצ'ביץ' אל התחנה הראשונה שלו מחוץ לאיזור האדריאטי. קראו לה הפועל ירושלים.

זו היתה עונת 1992/93 והמאמן היה מי שידוע כאן יותר מכל כמאמננו הלאומי, צביקה שרף. קרה מה שקרה ושרף עזב בתוך זמן קצר לאריס סלוניקי, כדי לזכות איתה בגביע אירופה למחזיקות גביע. גם מיליצ'ביץ' עזב בתוך זמן קצר עם ממוצע של 10.7 נקודות למשחק ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שבמקומו הגיע טוני מאסופ. הזר השני היה נוריס קולמן. בזאת הסתכם הקשר של מיליצ'ביץ' עם ליגת קזינו.

עוד הקשר ישראלי, והפעם קלוש יותר, הגיע בתחילת 1993. מיליצ'ביץ' שהתגלגל בינתיים מירושלים עד ויאדוליד מהליגה הספרדית, שוחרר בפעם השנייה באותה עונה ובמקרה הזה לטובת דיירון ניקס, שמכבי ת"א נפרדה ממנו לשלום והחתימה את דייויד אנקראם. הוא סיים עשרה משחקים בויאדוליד עם 15.8 נקודות ו-6.9 ריבאונדים. לא רע בכלל, לא נכחיש זאת.

לימים נתקלנו שוב בחבר מיליצ'ביץ' כמתאזרח טורקי בטלקום אנקרה של ימי ריקי ווינסלואו, ריצ'רד סקוט, פארוק בשוק (האח הבכור של חוסיין), סרגיי בזארביץ' וגם האיש שהיווה פעם השראה למונח מופתי של סיפרה בסלע, אלפר אילמאז ("ומה מאז? ברווז בארגז של אלפמר אילמאז, זה מה מאז").

זו היתה עונת 1997/98, הליגה האירופית, שני משחקים נגד מכבי ת"א במהלך העונה. מכבי ניצחה פעמיים, ומיליצ'ביץ' הצטיין פעמיים: 15 נקודות במשחק הראשון, 24 במשחק השני ובשני המקרים קלע ביותר מ-70 אחוז מהשדה.

היה פתלתל, היה, ונעזר בהוק-שוט קצר ושמנמוך שקשה מאוד לחסום או למנוע. שחקן חכם מאוד, שנעזר בגוף הגדול שלו כדי להביא את עצמו למצבים בצבע שמהם קלע בעיניים כמעט עצומות.

אז גם התבררו שני עניינים נוספים לגביו: האחד, יש לו כרס. ממש כרס. זה שימש לו אולי תירוץ בירידה להגנה, אבל לא מנע ממנו לקלוע נקודות. והשני, בפגישות ובראיונות הקצרים שלפני המשחק התגלה שהאיש הוא בעל חוש הומור נהדר, נינוח, חייכן וחברותי להפליא. ובנוסף, פה ושם, עם כל הגודל, הגובה והכרס, הוא גם לקח שלשות להנאתו.

איך הוא נעשה טורקי? אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת, לדעתי פשוט התחתן עם טורקייה, אבל לא סגור על זה. כך או אחרת, אחרת או כך, בתפר שבין ויאדוליד ל-1996, אז הגיע לראשונה לאנקרה, הוא הספיק לשוחק בנאפולי (16.7 ב-65% מהשדה ו-9.6 ריבאונדים), א.א.ק אתונה ואפולון פטראס.

ארבע עונות היו לו באנקרה שאחריהן המשיך לשחק בקבוצות אחרות בליגה, עד שבתחילת מרץ 2003, והוא כמעט בן 38, שוחרר מהקבוצה שלו באיזמיר והוא כמעט בן 38.

וישנו כמובן הסיפור הקטן על האיש הגדול, שמופיע בספר "דאנק בפרצוף" בין שלל סיפורים קצרצרים על יוגוסלבים למיניהם בכדורסל האירופי. אולי באמת הגיע הזמן שתשיגו את הספר אחרי חמש שנים מיציאתו לאור?

כך או אחרת, אחרת או כך, מקץ מספר שנים מאז פרש מכדורסל הגיע הזמן להושיב גם את מירקו מיליצ'ביץ', איש הצבע הערמומי בעל חצי ההוק-שוט הממית, בביצת כדורסלע-האתר. איתו ישבו רבים וטובים, וגם טובים ורבים, ככל שיחלוף הזמן.