אחד המהלכים הזכורים ביותר במשחקי החוץ של מכבי ת"א, כזה שאמור להיכנס לכל תקציר של היי-לייטס, הוא הגג של ווילי דה צימעס, כיום עוזר ממאמן ברק נתניה, שהגיע בזמן לניסיון שלשה עם הבאזר של חואן אנטוניו סן אפיפניו (איזה שם, יאאא אולוהייים, צמרמורת עוברת בכל הגוף). "זו יד אלוהים שחסמה את הכדור", אמר סימס פחות או יותר, או אולי "אני אומנם חסמתי, אבל יד אלוהים היא זו שעמדה מאחורי העניין". משהו כזה.

התוצאה היתה 85-88 למכבי ת"א. בברצלונה. סל של סן אפיפניו, שהיו לו 25 נקודות עד אז, היה שולח את המשחק להארכה. לדורון ג'מצ'י היו 30 נקודות. למייק מיצ'ל 23 וגם לבן קולמן 23. הזר השני של הספרדים היה זוראן סאביץ', שסיים עם 15 ו-8. קולמן הוא האיש שעליו נדבר עכשיו.

הייתי במשחק הזה. קולמן עשה רושם של טנק אמיתי. גדול וכבד, דחוס ומוצק, ראש גדול על צוואר עבה ומאסה עצומה. משהו כמו 2.05 במקרה הטוב, לא יותר. חוזה ורגאס ולבאן מרסר הגבוהים ממנו התקשו מאוד לעצור אותו. את 23 הנקודות שלו הוא עשה ב-9 מ-13 מהשדה ועוד 5 מ-7 מהקו. ורגאס ומרסר ביחד לא הגיעו לשבע זריקות עונשין. רק שתיים, למעשה, שתיהן של ורגאס. ככה זה כשגבוהים משחקים בקבוצה של ג'מצ'י ומיצ'ל. היונה, אגב, לא שיחק אז.

איפה הייתי?

בקולמן. רק לסגור את הסיפור ההוא עם מכבי – במשחק הראשון בת"א ברצלונה ניצחה 83-94, עם 24 נקודות של סאביץ', 19 של סן אפיפניו, 16 ו-9 ו-70 אחוז מהשדה של סוסון היאור החדש ו-12 של גלילאה-גליליי.

הוא עשה שנתיים באוניברסיטת מינסוטה ועוד שנתיים במרילנד. נבחר בסיבוב השני בדראפט בידי שיקאגו בולס והופ – לאירופה, אל טרייסטה מהליגה האיטלקית.

בום, עונה של 25.7 נקודות ב-60 אחוז מהשדה ו-10.9 ריבאונדים. אי אפשר לעצור את הדבר הזה. אחד הסיפורים המשעשעים בעונה ההיא, אגב, הוא שהחבר בן קולמן שיחק שם לצד איטלקי בשם בניטו קולמני. וזה נאה.

ניסה קצת NBA בפורטלנד, הסוסון, ולא ממש הלך. אז הוא חזר לאיטליה לאותה קבוצה ממש ובאיחור קל, יען כי העונה כבר החלה. ואת מי הוא החליף? תיפח רוחי ונפשי גם יחד – את ג'יימס טרי הדינוזאור.

ובום, 22 נקודות ב-59% מהשדה ו-10.9 ריבאונדים בממוצע.

זה הספיק אפילו לאמריקאים. בעונה שלאחר מכן הוא הוחתם כשחקן חופשי בניו ג'רזי נטס ומפה לשם התגלגל גם לפילדלפיה ומילווקי, כדי לסגור קריירת NBA אינטנסיבית על פני תקופה קצרה יחסית: 227 משחקים, 6.6 נקודות ו-4.1 ריבאונדים ב-16 דקות למשחק. בעצם, המספרים כוללים עוד תשעה משחקים מאוחרים במדי הפיסטונס, אליהם הגיע אחרי סבב בליגה הספרדית.

הסבב נפתח באלוסואה ליאון כמחליפו של ג'ון וואלאס ואחרי שהרביץ תורה גם שם, התלבשה עליו ברצלונה והחתימה אותו לאותה עונת 1991/92 שפתחה את האייטמון הנוכחי. את העונה שלאחר מכן הוא לא פתח, ואני באמת לא מצליח להיזכר מה היה שם: פציעה? ניסיון ללכת שוב ל-NBA שהסתיים בכישלון? השמנת יתר בקיץ? סמנו מה שבא לכם.

התגלגל בחזרה לאיטליה, התגלגל, וסגרה חלק-עונה עם רומא ואחר כך כמעט עונה עם מונטקטיני סביב 22 נקודות ו-9 ריבאונדים, משהו כזה.

נצפה בפעילות בפעם האחרונה ב-CBA איפשהו כשהוא בן 35 וקצת לקראת סוף עונת 1996/97. מפליא שהצליח להחזיק את הגוף הכבד הזה עד לגיל מאוחר. גזע-גזע היה. סוסון יאור לכל דבר ועניין.

נכבדו על כך.

האיש, אגב, לקח את הכדורסל ברצינות גם לאחר הפרישה, מנהל מחנות קיץ, מאמן קבוצות של ילדים צעירים וכשרוניים ושם את נפשו למען העניין. יש אתר על שמו, מתברר. הנה הוא כאן.

לפיכך ועל סמך הדברים ובעקבותיהם, יוכנס גם החבר בנג'מין "ביג-בן" קולמן אדיר המימדים לביצת כדורסלע-האתר, משכנם של גדולי גוף ותורת הכדורסל. אחת לשנה ינצנץ שמו בפינה השמאלית למעלה ונרימה כוסית לחייו.