את התשובה לשאלה הבאה יידע כל חובב NBA מתחיל גם אם תעירו אותו באמצע הלילה, עוד לפני תחילת השידור הבא של סקרמנטו ועמרי כספי נגד השד-יודע-מי, אבל לא זה מה שימנע ממני להעלות אותה שוב כאן ועכשיו: מה משותף לצ'ארלס בארקלי, קרל מאלון, ג'ון סטוקטון, דומיניק ווילקינס, פטריק יואינג, רג'י מילר, בוב לניר, ג'ורג' גרווין, קווין ג'ונסון, כריס מאלין, אלכס אינגליש ועוד רבים אחרים?
התשובה הנכונה, כמובן, היא שכל אחד מהם נחשב, בשעתו ובכלל, לאחד מטובי שחקני הכדורסל אי פעם, זקף לזכותו הישגים אישיים וקבע שיאים לרוב בקטגוריות רבות ושונות, אולם מעולם לא זכה לענוד על אצבעו טבעת אליפות NBA. חלקם הגיעו עד לבאר סדרת הגמר וממימיה לא שתו, חלקם אפילו זה לא. זהו גורלם: כוכבי ענק, שלמרות יכולתם המופלאה וכל מה שעשו וניסו - לא הצליחו להגיע אל הארץ המובטחת, ובכל פעם מחדש נאלצו לראות אחרים גוזרים רשתות ורוחצים בשמפניה, תוך שהם עצמם הופכים, ברמה הספורטיבית, לגיבורים טרגיים.
כן, אנחנו עדיין בעניין לברון ג'יימס, אלא על מה נדבר - על הנבחרת במוקדמות אליפות אירופה? יש עוד זמן; על אליפות העולם בטורקיה? יש עוד יותר זמן; על עוד שחקן שמועמד לכאן או לשם? לא מעניין; אז חוזרים ללברון. המעבר של האיש למיאמי היט נעטף בהרבה אמירות והצהרות, אבל דומה שהשורה התחתונה שלו ברורה: "אני לא אצטרף לרשימה ההיא מהפסקה הראשונה", הוא אמר מן הסתם לעצמו ולאחרים, "אני לא אפרוש בלי לפחות טבעת אחת, ואם אפשר הרבה יותר".
כצפוי, גררה ההחלטה מיליוני תגובות בכל העולם, שרובן - איך לומר בעדינות ובאנדרסטייטמנטיות - לא היללו ושבחו את לברון על החלטתו. דיברו, ועדיין מדברים, על תקיעת סכין בגבם של הקבאלירס, על בחירה בדרך הקלה של הצטרפות לקבוצת כוכבים, במקום להמשיך ולהיות איש המפתח הגורר את העגלה (ומי כמו קליבלנד בלעדיו ראויה יותר לדימוי הזה) בעצמו אל עבר התואר. הזכירו גם בריחה מאחריות, החותמת הסופית על ההשתלטות הטוטאלית של השחקנים על הנעשה בליגה, והטיעון החביב עליי מכל: צעד המהווה אובדן הרומנטיקה הספורטיבית. לא פחות.
איפה אותם ימים, שואלים אותם "רומנטיקנים", בהם נקשר שחקן - ודאי ששחקן אדיר כלברון - אל קבוצתו בעבותות אהבה ובקשר שלא ניתן היה לנתקו, גם במחיר של תסכול מתמשך והפיכה לאביר בעל דמות היגון? לאן נעלמו אותם זמנים, בהם הכוכב היה הקבוצה והקבוצה היתה הכוכב לטוב ולרע, מאז ולתמיד? איה היא התקופה בה הדעת הציבורית היתה, אולי, מקבלת מעבר שכזה רק ברגעים האחרונים שלפני הפנסיה?
ואני שואל, במסגרת התפקיד החביב עליי כפרקליטו של השטן: למה לא, בעצם? אם הדבר החשוב ביותר ללברון, או לכל אחד אחר לצורך העניין, הוא לקחת אליפות, האם לא טבעי שהוא יעשה הכל, אבל הכל כולל הכל, כדי להשיג זאת? בסדר, אז הוא "בוגד", שפן, בורח מאחריות, הוא לא עשה את זה בשלהי הקריירה אלא בשיאו, הוא כבר לעולם לא יהיה ג'ורדן, מג'יק, בירד או בראיינט, הוא הרס את הרומנטיקה של הענף וכל מה שרק תרצו. בשורה התחתונה, אם למרות כל אלה הוא יצליח לזכות באליפות, וזה ורק זה מה שקובע בעיניו ושהרומנטיקה תלך לחפש - זכותו, לא?
יתרה מכך, אני מוכן לחתום שבערבות ה-NBA מסתובבים עוד אי אלה כוכבים, שאולי לא יודו בכך בפומבי, אבל מוכנים עכשיו ומיד לוותר על המון מצד אחד, כולל סכומי כסף נכבדים המובטחים להם בחוזים הנוכחיים, ומצד שני "להרוויח" כל מיני כינויי גנאי, רק כדי לענוד על אצבעם את הטבעת הנכספת. וזה לגיטימי בעיניי. אולי לא אידיאלי, אולי לא מכובד, אולי לא רומנטי, אבל בהחלט לגיטימי.
ואם האליפות היא מעל לכל, למה לא ללכת לפי העיקרון של If you can't beat them, join them? חופשי לגמרי. אי לכך ובהתאם לזאת, בלי ששאלתי ובלי שבדקתי, בהתאם לרצונותיי האישיים בלבד לגבי שחקנים שלעניות דעתי הלא קובעת אסור שיפרשו ללא תואר, ובהתחשב בעד כמה אני מסמפט או מתעב קבוצה זו או אחרת, הריני לתמוך מיידית באחד הטריידים הבאים:
סטיב נאש ללייקרס (צעד שגם ישפר מאוד את סיכוייו של השחקן המופלא הזה לקחת אליפות, ולא פחות חשוב מכך - יגרום לדרק פישר להרגיש צעיר),
או
קובי ונאש לאורלנדו (ההיט רוצים להיות אלופי ה-NBA? נראה אותם קודם אלופי פלורידה!),
או
קובי, דירק נוביצקי וג'ייסון קיד לפיניקס (עם כל הכבוד, נוביצקי, קיד ונאש לא יסתדרו בלי מישהו שבאמת יודע איך לוקחים תואר),
או
קובי, נאש, קווין דוראנט וג'ו ג'ונסון לקליבלנד (אם כבר להיכנס ללברון מתחת לעור, אז עד הסוף),
או
קובי, נאש, נוביצקי, קיד, הווארד, ג'ונסון ודוראנט לניקס (במיוחד בשביל חברי הטוב לואיס, שלמרות שעברו 15 שנה טרם התאושש מהשלשות האלו של רג'י מילר, או מעוללות צ'רלס "ליי-אפ" סמית'. אוקיי, וגם בשביל שימי ריגר),
או
קובי, נאש, נוביצקי, קיד, הווארד, ג'ונסון, דוראנט, גרנט היל, כריס פול ורודי פרננדז לנטס (האם יכולה להיות שמחה גדולה יותר לעולם מאשר לראות את הנטס אלופים? ולמה קובי מעורב כאן בכל דבר? לא ברור, ככל הנראה כדי לשפר מאוד את סיכוייו להשיג טבעת שישית ולעצבן עוד יותר את ג'ורדן).
לא יודע ולא מעניין אותי לכמה זמן יוגבל כל חוזה, לא יודע על איזה סכומים יישב כל שחקן ושחקן, לא יודע מי יאמן, מי יהיה תוצאה ומי יהיה מזג אוויר. העיקר שכל אחד מהחברים הנכבדים האלה ייקח תואר, ואחר כך נראה. הרומנטיקה תחכה קצת.
shaharhermelin@gmail.com
