העלו לי את הסעיף ביום שישי. חבל לכם על הזמן איך שהעלו לי אותו. הפרטים לא ממש חשובים. אומר רק כי מדובר באחת הדוגמאות המרהיבות לאטימות ביורוקרטית, בהן נתקלתי בזמן האחרון. משהו שמאיים לגרום לאדם הממוצע לרצות להטיח את ראשו בקיר, ולו רק כדי למנוע מעצמו להטיח באותו קיר ממש את הראש של הפקיד או הפקידה הסתומים שאחראים למחדל. באמת שמזמן לא כעסתי כל כך.

אחרי שנרגעתי קצת, חשבתי שיכול מאוד להיות שזו בכלל העונה. שילוב של החום, הלחות, כל מיני מחויבויות רציניות בעבודה ומה לא. יש לו, לקיץ, תכונה כזו להוציא לפעמים מהאדם את המירע בכל הקשור לקריזות, או סתם לעצבים מדרגה שנייה ושלישית. אי לכך ובהתאם לזאת, אספתי את עצמי לישיבה שלא מן המניין, במטרה לנסות ולדרג מה מרגיז אותי כרגע. למרות הפיתוי להתפרש על פני הספקטרום כולו, הגבלתי את עצמי לתחומי הספורט בכלל והכדורסל בפרט. על כל השאר אתם ממש לא רוצים לשמוע, וגם אם כן - זבשכ"ם.

על כל ענייני העולות לליגת העל שלא יעלו וחברותיהן, כבר פירטתי לפני כמה ימים ממש כאן, ולכן נפנה את הבמה לקריזות אחרות.

ערוצי הספורט, למשל. נראה לי, כי מאחר שאני צרכן ותיק, נאמן ובעיקר משלם עבורם ואפילו לא מעט - זו זכותי המלאה להתעצבן עליהם. במשך רוב ימות הקיץ, אפילו בימי מונדוביפ, קשה להתחמק מהתחושה כי הנחת המוצא של מנהלי הערוצים הללו היא שאף אחד, אבל אף אחד, לא צופה בשידורים שלהם. כלומר, אני משער לעצמי שבפועל זה לא כך, אבל זה בהחלט מה שהם משדרים, תרתי משמע.

ולפני שמישהו מאיזשהו ערוץ יקפוץ ויתגאה באולפנים החיים והמושקעים שהוא פתח בתקופת המונדוביפ, או בשידורים הישירים של הדיאמונד-ליג באתלטיקה, מירוצי מכוניות ואופנועים ושל אליפות מה שזה לא יהיה בביפ-חופים - אקדים ואומר: יופי, כל הכבוד, שאפו, כיפאק היי וג'ימלייה-ג'ים, אבל מה עם כל שאר שעות היום והלילה? הרוב המוחלט של התכנים שסיפקתם לנו בשבועות האחרונים לפני ואחרי כל אלה - חוץ מאין ספור שידורים חוזרים שלהם - כולל משחקים מהסיבוב הראשון (!) בווימבלדון שעדיין משודרים - מצביע על כך שאתם לא ממש בונים על זה שמישהו יטרח לשבת ולצפות בהם.

ערוץ הספורט, למשל, הקדיש בחודש האחרון את הפריים-טיים של כל ערב, כ-ל ע-ר-ב, לשידור של אחד ממשחקי סקרמנטו מהעונה שחלפה. ואני שואל אתכם, כלומר אותם: הרי כבר מאמצע העונה היה ברור שחוץ ממשפחת כספי, ואולי עוד שבעה וחצי צופים אקראיים, איש לא טורח לצפות בשידור חי בשכונה הזו ששמה קינגס, אז עכשיו נשב, מרצוננו החופשי, ונצפה בשידורים חוזרים שלהם מקבלים 25 הפרש מסן אנטוניו או 30 מדאלאס? כל ערב? כל משחק? מילא ספיישל של חצי שעה-שעה עם המבצעים היפים של עמרי כספי לאורך העונה, אבל משחקים שלמים? על בסיס יומי?

אותו כנ"ל לגבי משחקי מכבי תל אביב ביורוליג. עוד פעם מארוסי? שוב רומא? לובליאנה? אפילו צסק"א וקאחה לבוראל - את מי לכל השדים והרוחות זה מעניין? ולמה? יעלו ויבואו האולטראס ממרומי שער 11 בנוקיה, ויצהירו קבל עם וסייבר-ספייס כמה הם, שצהוב-כחול זורם בעורקיהם, מקדישים לעניין. אופתע מאוד אם מדובר ביותר משלוש דקות לערב, אם בכלל. שאר האומה? אפילו לא בכיוון.

וזה לא רק ערוץ הספורט, כמובן. גם צ'רלטון כבר קיבלו מועמדות לפרס נובל לחקלאות, בזכות עבודות החריש הנרחבות שעשו על קלטות הליגה הישראלית, האנגלית והגרמנית. אגב, מה שיפה אצל כולם זו היצירתיות במתן כותרות לשידורים. זה אמנם חמור במיוחד מבחינת שוחרי הענף ההוא, שתחת אותה כותרת נאלצים לצפות שוב ושוב באותם משחקים ממש - פעם תחת "העונה של שחקן X", פעם תחת "הדאבל של קבוצה Y", פעם תחת "שחקני המונדוביפ" ופעם סתם תחת "העונה שהיתה" - אבל גם הכדורסל באותה סירה.

את הדרבי התל אביבי המפורסם מ-95', עם סל הניצחון של מאיר טפירו בשניות הסיום, כבר ראיתי, אם אינני טועה, תחת שלוש או ארבע כותרות שונות בחודשים האחרונים. לאו דווקא בקיץ, אגב. פעם זה היה "משחקי הדרבי הגדולים", בפעם אחרת "המשחקים הגדולים של מאיר טפירו", וגם "ניצחונות עם הבאזר" וכל מיני כאלה. כנ"ל לגבי הניצחון של ישראל על ספרד באליפות אירופה 79' ("המשחקים הגדולים של מיקי ברקוביץ'", "המשחקים הגדולים של נבחרת ישראל", "ניצחונות גדולים כחול-לבן", "לקראת אליפות אירופה" או משהו כזה, אל תתפסו אותי במלה או שתיים), ועוד שורה ארוכה של משחקים מהעבר הקרוב והרחוק. אותו משחק, אותה קלטת שאפשר לשלוף באותה קלות מהארכיון, אותו חור למלא בלוח השידורים, רק השמות משתנים.

אז זה מאוד מעצבן, אבל יש עוד. אם כבר הזכרנו את ערוצי הספורט, מה עם איזשהו שידור של איזשהו טורניר רשמי של איזושהי מנבחרותינו הצעירות? כל השנה אנחנו שואלים האם לא הגיע הזמן, וכל שנה מסתבר שלא.

ומה יהיה עם כל הביפ המקומי, ששוב מציף את התקשורת?

ומתי נראה כאן איזה אוברדוביץ' מקומי? לאו דווקא מבחינת הרמה המקצועית או הקריזיונריות האישית, אלא מבחינת מאמן שנשאר באותה קבוצה יותר משלוש עונות?

וכשהוא עוזב, לפחות שלא יגרור איתו לקבוצתו החדשה את כל כוכביו מהעונה שעברה?

ובאמת אולי די כבר עם הוובוזלות האלו? רק חסר שהן יגיעו גם ליציעי מלחה, רוממה, נוקיה וכל השאר.

יש עוד ועוד, אבל כדאי שאעצור כאן לפני שאתעצבן שוב, ואתנחם בעובדה שלא אלמן ישראל. אחר הצהרים, בלי שממש בניתי עליה, הופיעה לפתע בריזה נעימה מכיוון הים, קמפיין חדש של נבחרת הכדורסל מתחיל בקרוב וזה בהחלט משמח, ולפי מה שאני מבין מהשמועות ומהפרומואים - עוד מעט יאפשרו לנו בערוץ הספורט להקדיש חלק לא מבוטל מזמננו לשידורים ישירים מאליפות העולם בכדורסל. יש מצב שנירגע קצת. או שלא.

shaharhermelin@gmail.com