שבע פעמים הוא שיחק נגד נבחרת ישראל מתוך 113 הופעות בינלאומיות בנבחרת גרמניה. את שיא הקריירה שלו בנבחרת הוא קבע דווקא מולה, 42 נקודות במסגרת אליפות אירופה ביוון 1987 (ניצחון 107-112 לגרמנים). הממוצע שלו נגד ישראל בשבעה משחקים בין הנבחרות: 23.7 נקודות. ואיכשהו, יותר מדי זמן הוא ישב מחוץ לחיל התותחנים של כדורסלע-האתר בלי סיבה מוצדקת. סתם ככה נשכח, נזנח. לא עוד. הנה מגיע התיקון.

מייק יקל (1959, 1.99) הוא מלך הסלים של הליגה הגרמנית עד היום, שנים רבות אחרי פרישתו מפעילות ב-1999. האיש היה שחקן אהוד במיוחד. מאיר פנים ומאיר עיניים, חורך רשתות מהסוג המשובח.

הוא נולד בואנקובר כבן להורים שהיגרו מגרמניה. במהלך ארבע עונות במכללת סימון פרייזר בקנדה הוא שבר שיאים על ימין ועל שמאל (למשל, 28.9 נקודות כממוצע עונתי, שיא שקיים עד היום). אחר כך הגיע באופן טבעי למדי לגרמניה ונשאר שם 17 שנים לפני שחזר הביתה.

10,783 נקודות יש לו בליגה הגרמנית, שיא שלא יישבר אומרים האומרים ומדווחים המדווחים. "מיסטר בונדסליגה" קראו לו אז, וגם היום השם הזה עומד ומשקיף מעל כל שם אחר בטבלת הקלעים. שיחק עד גיל 39 שיחק. אליל קליעה היה. סמול פורוורד אלגנטי.

אולי יש קשר ולו קלוש בין מספר הזרים הרב המאוד שמאייש את הליגה הגרמנית שנה אחר שנה, לעובדה שזר כמו יקל הוא כנראה שחקן הליגה הגרמנית המצטיין של כל הזמנים. האם יכול להיות שהקבוצות שם ממשיכות לחפש איזה מייק יקל צעיר, שיהיה מוכן להתחייב לתקופה כל כך ארוכה ולא יפזול לליגות אחרות? לא נכחיש זאת, אף לא נאשר.

כך או אחרת, אחרת או כך, מ-1982 ועד 1999 הוא חווה קריירה שהתפזרה בין שבע קבוצות גרמניות ובין השאר היה מכוכבי סאטורן קלן בשנים שרלף קליין ז"ל אימן שם. לאחר שנתיים בגרמניה הוא החל לשחק כמתאזרח בנבחרת. תשע שנים לאחר מכן, 1993, כשהוא בן 34, יסיים יקל את הקריירה הבינלאומית באליפות אירופה שהתקיימה על אדמת גרמניה והסתיימה בזכייה הראשונה והאחרונה שלה עד היום. שש שנים מאוחר יותר, והוא כמעט בן 40, יאמר שלום ויפרוש כשחקן בראונשווייג.

את השמות ההם וההפתעה הגדולה שהכינו הגרמנים ב-1993 לכל הנבחרות החזקות של אירופה אי אפשר לשכוח: כריטיאן וולפ, מייקל קוך, הנינג הארניש, ינס קויאבה, סטפן בק, האנזי גנאד, גונתר בנקה ומייק יקל בשנה האחרונה שלו מבין תשע (כמעט) כשחקן הנבחרת הגרמנית. בנוסף לאליפות ההיא היו לו גם ארבע אליפויות וארבעה גביעים בגרמניה עם קבוצות שונות.

יקל הופיע בשלוש אליפויות אירופה בסך הכל, אחת מהן תחת רלף קליין כמאמן הנבחרת הגרמנית ב-1985 (מקום חמישי) וגם במשחקים האולימפיים בברצלונה 1992 בהם סיימה גרמניה במקום השביעי. יצא לו לשחק נגד שועי עולם וגדולי תורה דוגמת מייקל ג'ורדן, לארי בירד, מג'יק ג'ונסון, קארל מאלון, סקוטי פיפן, צ'ארלס בארקלי וג'ון סטוקטון. האמריקאים אמנם הביסו את הגרמנים 68-111 וג'קל קלע 15 נקודות, אבל במקרה ההוא, הפעם הראשונה שארצות הברית שלחה נבחרת חלומות מה-NBA, באמת שהחוויה היתה העיקר.

אז, אגב, נכללו בנבחרת הגרמנית גם שני שחקני ה-NBA דטלף שרמפף ואובה בלאב, והרכז קאי נירנברגר.

ובואו נרביץ גם זאת: יחד עם הנבחרת הגרמנית הוא ביקר פעמיים בישראל, כבוד גדול הוא לנו. פעם אחת ב-1987 (הרביץ לנו 28 נקודות על הראש) ופעם נוספת ב-1992 (הסתפק ב-16).

מאז 2002 הוא מאמן באקדמיית כדורסל ידועה בקנדה שנקראת על שם שלושה עקרונות שמתחילים באות D:

Discipline, Dedication, Determination

לא במקרה שמה D3, יו נואו.

נכבדו בברכות נמרצות ונצורות כקנדי-גרמני הראשון שלנו בחיל. ספק רב מאוד אם יהיה עוד אחד כזה כאן אי-פעם.