נתחיל מהשורה התחתונה: העובדה שמשחקי נבחרת הנוער במסגרת אליפות אירופה דרג ב', הנערכת בימים אלה ממש בארץ, אינם משודרים ישירות בשום ערוץ - הינה פשוט בושה, חרפה וכלימה. אני מתאר לעצמי שהנושא כבר עלה בכל מיני מקומות אחרים, אבל לא זה מה שימנע ממני להזכירו ולהדגישו שוב. בושה. לא פחות, ואף הרבה יותר.

בשנים קודמות, כאשר נבחרותינו הצעירות השונות יצאו למרחבי היבשת, על מנת להתמודד באליפויות אירופה מדרג כזה או מדרג אחר, וכאשר נמצא (ותמיד נמצא) מי שילין על כך שחובבי הענף אינם זוכים לראות ולו שנייה אחת מאיזשהו משחק - היה התירוץ הנפוץ והמקובל ששמענו מהערוצים השונים משהו בסגנון "המשחקים אינם מצולמים על ידי הטלוויזיה המקומית בספרד / גרמניה / אנגליה / ליכשטנשטיין / הוותיקן, ולכן, לצערנו הרב (הערת המחבר: חכו רגע, כבר אני רץ לקנות לכם סטוק חדש של טישו כדי שתוכלו לנגב את הדמעות. צער רב, עאלק), אין באפשרותנו לעשות דבר". נגיד, אבל היום מה? היום, כאשר הכל קורה בין בית דני לאולם זיסמן, ואין שום מגבלה טכנית לשלוח ניידת ולשדר לאומה? שום דבר, תודה שהתעניינתם ובעיקר שלא התעניינתם.

כמובן שאני לא מצפה מהערוצים המסחריים להרים את הכפפה דלת הרייטינג בפוטנציה הזו. להם יש שיקולים מסוימים וכללי משחק אחרים, ומהערוץ הראשון הרי פשוט הפסקנו כולנו לצפות אי שם באמצע שנות ה-70', אבל היכן כל ערוצי הספורט? אני אגיד לכם היכן - כאילו שאתם לא יודעים, כן? - ערוצי הספורט ממשיכים להראות בפעם המאה אלף את סקרמנטו קינגס ממגרת את האימפריה מניו ג'רזי ("עמרי כספי - העונה שהיתה, נגמרה, מתה ונקברה סופית, אבל אנחנו בחיים לא ניתן לכם לשכוח את זה. גם אם תרצו, גם אם תתחננו, גם אם תפנו לאמנסטי אינטרנשיונל"), או בפעם המאתיים מיליון משהו ממיטב (?) משחקי העונות האחרונות מספרד / גרמניה / אנגליה / ליכטנשטיין / הוותיקן.

שידורים ישירים? נסו פורמולה אחת, או ליגה רוסית בענף-שאין-לנקוב-בשמו. אה כן, ערוץ הלייב משדר כמה ממשחקי ההכנה של הנבחרת הבוגרת לקראת אליפות אירופה. וזה נאה, ואפילו חשוב. גם אין לי שום דבר עקרוני נגד כל השידורים האחרים, שמן הסתם יש להם קהל יעד מסוים, אבל נבחרת הנוער? העתיד שלנו (אפילו אם בינתיים רק על תקן "אולי")? ועוד בטורניר רשמי שיקבע אם אנחנו חוזרים לשחק בארגז החול של הילדים המקובלים? ועוד כאן בארץ? הצחקתם.

לא מעניינים אותי התירוצים. משחקי נבחרת הנוער חייבים להיות משודרים ישירות על ידי מישהו. ערוץ הספורט, צ'רלטון, הטלוויזיה החינוכית, הופ קטנטנים, לא מעניין מי. זה המינימום שמגיע לנבחרת ייצוגית (ועוד לאחת שיש לה סיכוי להצליח, אבל זה באמת לא קשור) בטורניר רשמי וחשוב.

והכי מרגיז? למה ברור לכולנו, שלו היה מדובר בנבחרת המקבילה בענף ההוא, באותה סיטואציה ממש, הכל היה מכוסה לפני, בזמן (ישיר, ברור שישיר) ואחרי, בלי שום קשר לרמה, לתוצאות או לסיכויי ההצלחה?

הלאה, ובכיוון אחר לגמרי. לפני ארבע שנים, במסגרת אליפות העולם ביפן, נחשפתי בהמוניי לתופעה המרנינה הנקראת נבחרת אנגולה. לא הנבחרת הכי גדולה בעולם, אבל בוודאות אחת הכיפיות שבנמצא: אתלטי על, מהירות, הפצצות מבחוץ, שמחת חיים, בקיצור - כמו יוון, רק ההיפך. נתנו הופעה יפה, אנגולינו, אבל הפסד לצרפת קטע את החלום לראותם בשלבים הגבוהים באמת.

וכה נכתב באתר זה ממש באותו יום עצוב: "לא בראש מורכן אנו שבים ללואנדה הבירה, אלא זקופים ונחושים. חיילים אלמונים הגענו ליפן, ונצא ממנה כששמותינו מופיעים בפנקסי הסקאוטים כולם. שילמנו אמנם את שכר הלימוד, אולם השכר שישלמו יריבינו בפעמים הבאות יהיה גבוה הרבה יותר. כל אחד מאיתנו יודע כיום, כי איננו נופלים משום נבחרת. יהלומים אנחנו, אמנם לא מלוטשים לחלוטין עדיין, אמנם לא מולטי-מיליונרים כמו קולגותינו מארה"ב, ארגנטינה או ספרד, אולם בעלי ניסיון בינלאומי משופר, אמונה בצדקת דרכנו ופרשנות אחרת לגמרי לתחזית הרווחת ברוב העולם המערבי ובמיוחד במזרח התיכון - לפיה העתיד הוא שחור!

"יפן 2006 מאחורינו, ופנינו כבר אל המונדובאסקט הבא - טורקיה 2010. ריד אוור ליפס: מקומנו יהיה שוב שם, בין 24 הגדולות של העולם, ומעל צריחי המסגדים, בין הבזאר הגדול לבוספורוס, מרובע היוקרה נישאנטאשי ועד לפרקט האבדי-איפקצ'י תרעם קריאת הקרב ותרעיד את פופיקי יריבינו - אנגולה אוונטה!".

כה נאמר וכה הובטח. חלפו-עברו ארבע שנים, ומי מגיעים לטורקיה לא פחות ולא יותר כאלופי אפריקה, אחרי שבאליפות האחרונה בטריפולי קרעו לכל היבשת את הצורה, וסיימו את הטורניר במאזן מרשים של 0:9? ניחשתם נכון: קרלוס מוראייס, ג'ואקים גומז, אולימפיו סיפריאנו ושאר חבריהם נוראי ההוד ושגיבי הכוח.

אנגולה שובצה לבית א', יחד עם סרביה, ירדן, ארגנטינה, גרמניה ואוסטרליה. בית ב', עימו ייפגשו ארבע העולות מבית א' בשלב הבא (שמינית גמר, בהצלבה), כולל את ארצות הברית, סלובניה, קרואטיה, ברזיל, טוניסיה ואירן. חס וחלילה וחס שנמיט עליה את הנאחס המפורסם, אבל עם הרבה יכולת וקצת מזל - מי יודע, השמים (טוב, רבע הגמר) הם הגבול.

shaharhermelin@gmail.com