שלום,

האומנם נפקד מקומו של "יאסיקביצ'וס, שאראס - אין הגנה שלא דרס" מכדורסלע-האתר? לא מצאתי ערך שלו ב'חיל התותחנים', ולא ב'זה א-ב של כדורסלע'. האומנם? אתמהה נואשות וממושכות ולא אבין זאת.

צוד בדיחי

שלומות לך, חבוב

לאורך 4 שנות קיומו של כדורסלע-האתר, פלוס חודשיים וקצת, עלתה השאלה הזו יותר מפעם או פעמיים. היא עלתה, אגב, גם בהקשר של אנתוני פארקר, מייסיאו באסטון וניקולה וויצ'יץ', חבריו למה שנהוג לכנות כאן 'השושלת של מכבי תל אביב'.

ועניתי על השאלות, כן? בטח שעניתי. וגם הסברתי.

אלא שמתברר שקוראים מצטרפים, קוראים נוטשים, אחרים מפספסים אייטמונים, חלק קראו וחלק לא.

לצערי הרב, לא רבים קראו כל אייטמון ואייטמון שפורסם פה מיום היווסדו של האתר. ולכן, ולפיכך, ובעקבות זאת ועל סמך הדברים – אין לי אלא להסביר זאת שוב. והפעם גם בהרחבה.

שאראס, כמו האחרים, לא מופיע ב'זה א-ב של כדורסלע', כי לשם נכנסים רק שחקנים ומאמנים ישראלים, או כאלה שקיבלו אזרחות ישראלית עם השנים.

שאראס, כמו האחרים, לא מופיע ב'חיל התותחנים', כי שם מופיעים רק גדולי תורה במיוחד, עם נטייה ליכולת קליעה מיוחדת במינה, אבל רק אחרי הפרישה.

שאראס, כמו האחרים, וזה ברור, לא מופיע ב'סוסוני יאור' כי הוא פשוט לא כזה.

שאראס, כמו פארקר ושני האחרים, אינם בעלי כינוי כי ככה יצא. הם גם לא חביבי סיפרה מאותה סיבה.

מה זאת אומרת "ככה יצא"? הנה אני מסביר: שאראס הגיע לכאן בקיץ 2003, בערך שנה וחצי לפני שתם חלקי במעריב-העיתון. פחות או יותר דמדומי ימיה של סיפרה בסלע בעיתונות הכתבה, ולא הרבה זמן לפני פטירתו ללא עת של מוסף הספורט של יום שישי 'אקשן' הזכור לטוב.

הוא גם הגיע בתקופה שבה כבר לא שימשתי ככתב שטח. מרבית חביבי הסיפרה הוכתרו ככאלה בתקופה בה הסתובבתי בשטח. כחכחתי לצד הסרג'נט נוריס קולמן בשדות התעופה, המתנתי לראיון עם וונדל אלכסיס המופתי לאחר האימון, צפיתי בשריף הנורא דייויד ת'רדקיל ממרומי יציע העיתונאים באוסישקין, עקבתי בחדווה אחר ביצועיו של בילי תומפסון במלחה-האולם והדבקתי למייק גיבסון את הכינוי 'הזיקית'.

בזמן ששאראס הגיע לכאן, מה אתה יודע, כבר הייתי בעל טור שאינו יוצא אל השטח כמעט. שמוותר על הנסיעות לאירופה עם הקבוצות והנבחרות כי יש לו שני ילדים ואישה והוא מתחיל להבין מה חשוב יותר. שמתרועע פחות עם שחקנים בארבע עיניים (שש, במקרה שלי).

זאת ועוד, יו נואו, בין מרץ 2005 למאי 2006 יצאה הסיפרה לפגרה. חבריה התפזרו ויצאו לחופשות ארוכות כאשר עתידם אינו ברור.

ואז, כשחזרנו בגרסת האינטרנט, נוצרה כמיהה מחודשת לחביבים נוספים. רק כחצי שנה מאוחר יותר, נובמבר 2006, הוחלט על הקמת 'חביב נולד' – תחרות בעלת חוקים ועקרונות שתקבע אחת לשנה חביב סיפרה על פי קריטריונים מודרניים ומהוקצעים יותר, שמבוססים בעיקר על סטטיסטיקות והתרשמות מרחוק ופחות על רגש, קירבה, חיכוך והימצאות בשטח. המציאות הכתיבה סיטואציה חדשה.

ובשלב הזה של שנת 2006 שאראס כבר לא היה פה.

אלה ההסברים הטכניים, העובדות, מסכת ההתרחשויות.

מעבר לזה ארצה לומר לך זאת, חבוב: כפי ששמת לב, לסיפרה חוקים משלה. לכדורסלע גם. וויצ'יץ', יאסיקביצ'וס, פארקר ובאסטון, היו שחקנים מצוינים וזכו באליפויות יורוליג ולא שמטו תואר בישראל – זה יפה, מכובד ואף נאה כרפאל.

זה לא אומר שישנה מחויבות כלשהי לכלול אותם כאן באיזושהי דרך. למעשה, נכון לעכשיו, הסיכוי היחיד שלהם להשתלב בכדורסלע ולזכות בחיי נצח, כאלה שבהם אנו מרימים כוסית לחייהם אחת לשנה בפינה השמאלית למעלה, יגיע לאחר פרישתם.

או אז נשבצם אחר כבוד בחיל התותחנים. את כולם. כי מגיע, גם אם לא כל אחד מהם עונה לקריטריון המוביל באשר לחיל – להיות סקורר ברמה גבוהה. ובכל זאת, היו תותחנים. לא נוכל להכחיש זאת.

דרך אחרת, חלילה וחס, טפו טפו טפו, היא אם יקרה אסון והחבר'ה האלה ילכו לעולמם, לא עלינו, ואהיה כאן כדי להנציח אותם בלינק 'לזכרם'.

ואם לא אהיה? הווווו, אנחנו נכנסים לשאלות פילוסופיות רבות משקל והריוניות גורל, ולאווירה פסימית מדי.

אז בוא נעצור כאן.

ושלומות ונצורות בשלב זה.