במובנים מסוימים, מסוימים אמרתי, פיירלואיג'י מרזוראטי הוא המוטי ארואסטי של האיטלקים. לא גבוה במיוחד, צנום, לוחם, סמל, דמות שמתגעגעים לראות אותה על המגרש.

אבל האיטלקי, ששיחק קריירה שלמה בקאנטו בין 1969 ל-1991, גם קלע לא מעט נקודות והיה שחקן מתוחכם יותר. להדגים? הוא מלך הסלים וההופעות של קאנטו בכל הזמנים, עם 8659 ב-692 (12.5 נקודות במשחק) והיה גם הקפטן שלה במשך 12 שנים בין 1979 ל-1991. בטבלאות כל הזמנים בליגה האיטלקית תמצאו אותו 6 במספר ההופעות, ו-12 במספר הנקודות.

ארואסטי לא מדורג כל כך גבוה, ולכן הדגשתי הדגש היטב שמדובר בהשוואה שנשענת על מובנים מסוימים, אל תעשו לי מזה סיפור עכשיו.

פיירלה, ככה קוראים לו החבר'ה, הוא השחקן היחיד בעולם ששיחק במשך חמישה עשורים באותה קבוצה. מדובר בקאנטו, כמובן, בסיס האם, שבה הופיע לראשונה בשנות ה-60, התקדם ל-70, עבר ב-80, חצה את ה-90 והרביץ הופעה ייחודית גם בעשור הראשון של שנות האלפיים.

הקטע האחרון הוא טריקי משהו. בעונת 2006/07 קאנטו חגגה 70 שנים להיווסדה ומרזוראטי הוזמן לקחת חלק במשחק ליגה רשמי נגד בנטון טרוויזו. הוא שותף בשתי דקות, היה בן 54 באותו זמן, ונכנס להיסטוריה לא רק כיחיד ששיחק בחמישה עשורים שונים במשחקים רשמיים, אלא גם כמבוגר מכולם שעשה זאת.

זה כבוד אמיתי לשחקן.

גאון מי שחשב על זה, לא נכחיש זאת. קאנטו ניצחה אגב 69-70.

הוא זכה פעמיים בגביע אירופה לאלופות, פעמיים באליפות איטליה, ארבע פעמים בגביע אירופה למחזיקות גביע, פעמיים בגביע קוראץ' וגם פעמיים בגביע הביני בשתי.

אליל היה.

לא רבים יודעים זאת, אבל בואו נפזר את המידע: משחק הבכורה שלו בנבחרת איטליה היה ב-21 באוגוסט 1971 נגד ישראל בפזארו. יאאא אולוהייים! היה לנו הכבוד. היה ילד, טרם בן 19. כשסיים את דרכו בנבחרת היו לו 278 הופעות, יותר מכל אחד אחר באיטליה אי-פעם. האיש מדורג רביעי בין קלעי כל הזמנים בנבחרת עם 2209 נקודות.

ארבע פעמים השתתף במשחקים האולימפיים, וזכה במדליית הכסף במוסקבה 1980. הרביץ מדליית זהב באליפות אירופה 1983 בנאנט, צרפת. וגם שלוש מארד לאורך השנים.

היה אליל.

שמו מתגלגל באוזניי מפיו של גדעון הוד ברגעים אלה ממש, עת מופיעות האותיות בזו אחר זו על המסך והטקסט מתקדם לו. "פייר לואיג'י מרזוראטי", אמר הוד בפאתוס ובר' גרונית במיוחד, ואני ילד צעיר המקשיב לטרנזיסטור מתחת לשמיכה במיטתו בשעת לילה מאוחרת, עת יושב לו השדר ומשדר חי מאליפות אירופה ברשת ב' של קול ישראל. קצת אחר כך הוסיף ודאי גם "אנטונלו ריבה".

איי, איי איי.

היו ימים. זקנים יעידו. נסו את סר ש. הרמלין, למשל. הוא יאשר זאת.

כמובן שלא נשכח לעולם את אותו משחק בהשתתפותו בו כיכבה קאנטו ונשדדה לאור זרקורי יד אליהו, משחק שבו כיכב ברוס פלאוורס האגדי וצ'ארלס קיופק כמעט פריק את שולחן המזכירות וזעק לעבר יושביו: "כמה כסף קיבלתם, באמשכ'ם?"

אחרי שפיירלה פרש שימש במשך חמש שנים בתפקיד בכיר בהנהלת קאנטו. בהמשך עבד בפיב"א אירופה נדמה לי, על אף שאינני, והשתתף פה ושם בכל מיני משחקים ותיקים ברחבי היבשת.

ב-2007 בחרו בו לאחד מחברי היכל התהילה של פיב"א. שנה אחר כך נבחר גם לחמישים הגדולים של הכדורסל האירופי בטקס חגיגי שקיימה הנהלת היורוליג.

ואני שואל אתכם: אם פיב"א הואילה בטובה להזיז את התחת 16 שנים אחרי שפרש, והיורוליג עשתה זאת 17 שנים אחרי האירוע – האם אין אנו עולים עליהם עשרות מונים בכך שמרזוראטי מצטרף לחיל התותחנים כשלוש וחצי שנים בלבד מאז הקמת החיל?

לא נכחיש זאת, נשמח לאשר.

שב עמנו, מרזוראטי, ונרימה כוסית לחייך אחת לשנה ביום הולדתך. כבוד עצום הוא לנו.