אהלן,
כל קיץ בליגת קזינו שלנו הינו רווי מלפפונים והעברות, וגם הקיץ הזה אינו חריג. שחקנים מחליפים קבוצות כמו גרביים, קבוצות מחליפות שחקנים כמו תחתונים, והביצה המקומית גועשת. יפה לראות את ירושלים נותנת את כל מה שיש לה כדי לחזור להיות הקבוצה השנייה בטיבה בארץ, מאכזב (ולמען האמת די צפוי) לראות את גלבוע/גליל מאבדת את מרבית נכסיה (אם כי עדיין שומרת על גוני ומקל). חלק מהמאכזבות מהעונה הקודמת כמו בני השרון וראשל"צ שומרות על מרבית הסגל, אחרות כמו חולון ואשקלון מחליפות כמעט את כולו.
בתוך ים ההעברות והבחישות בקלחת, הייתי רוצה להפנות זרקור למעבר אחד, והוא המעבר של עמית בן דוד מחיפה לחולון. 'בנדה' הוא אחד מאותם שחקנים המייצגים את השחקן הישראלי החכם והסולידי של תקופתנו ובכלל. שחקן אינטליגנטי, שבדרך כלל עולה מהספסל, ללא איכויות התקפיות יוצאות מגדר הרגיל מחד, אך ללא יומרות מאידך. שחקן שכניסתו למגרש מסוגלת להכניס הרבה אנרגיות לקבוצה.
הוא שיחק בקבוצות הצמרת של נהריה וחיפה, אך אף פעם לא היה מועמד למכבי או להפועל ירושלים; הוא היה ברשימת המועמדים לתואר שחקן העשור של המנהלת, אך כשהרשימה כל כך גדולה (52 שחקנים) כמעט כל שחקן ישראלי שראה פרקט בעשור הזה היה מועמד.
בחיפה בנדה היה הרכז המחליף הקלאסי. בעונה הנפלאה עם פרקינס, הוא היה עולה מהספסל כדי לתת מנוחה לכוכב, מבלי לפגוע בשטף המשחק. בעונה הפחות טובה עם חג'ג' כרכז ראשון, בנדה שמר על המעמד אך לא קיבל מספיק הזדמנויות, בייחוד לאור משחקו הפושר של דרור. בשנתיים הללו קלע 5 נקודות במשחק, וכמעט 50 אחוז משלוש, מבלי לכפות את עצמו על המשחק ומבלי לזרוק יותר מדי. מזכיר את שמוליק ברנר בעניין הזה, אם כי קולע טוב ממנו. בקיצור, אם אתה בונה קבוצה ורוצה רכז מחליף, שיכול להיות במקרה הצורך גם רכז פותח, בנדה יכול להיות האופציה הראשונה.
לאחר שנתיים בחיפה וממרומי גיל 32, אפשר היה לצפות שבנדה ימשיך בקבוצה שבה הוא השתלב כל כך טוב. בקבוצה שבה בכלל לא היה חסר הרבה בכדי שהוא יהפוך לאחד הסמלים שלה. סמל של קבוצה הרי אינו חייב להיות כוכבה. הוא יכול להיות גם השחקן השישי, השמיני או העשירי ברוטציה.
בנדה היה יכול אותו שחקן שעושה לזרים החדשים סיור בעיר, מספר להם על מה שהיה בעונות האחרונות, ומראה להם מאיזה כיוון של הפיתה מנגבים את החומוס. לצערנו זה לא מה שיקרה, מסיבות שאולי רק שיחות מסנג'ר ליליות שלך עם גורמים עלומים תוכלנה לבאר.
מצד אחד חיפה פירקה את החבילה כולה ולא הותירה זכר לסגל של העונה הקודמת. ככל הנראה לא נרשם מצידה מאמץ עילאי להשארתו, וזה בלשון המעטה.
מצד שני, אפשרי בהחלט שחולון הציעה כאן סוג של הצעה שלשחקן ישראלי ממוצע - ש"עשיר" היא אולי מילת התואר האחרונה שאפשר לשייך לו, קצת אחרי "אתלטי" ו"מהיר כברק" - קשה לסרב לה.
אז מה בדיוק קרה שם בין שני הצדדים, ומדוע המהלך אולי הכי טריוויאלי של חיפה הקיץ לא התממש? כרגע לא ברור.
בכל מקרה, על הנייר, בנדה ומורן רוט מרכיבים בחולון צמד רכזים מוצלח למדי, ואילו בחיפה יש יותר סימני שאלה נכון לעכשיו. מעניין אם בחולון יצליח בן דוד להשתקע, ומעניין גם אם בחיפה הישראלים שהגיעו מסוגלים איכשהו למלא את החסר.
שי גרץ
שלומות,
זו הולכת להיות מהדורה פרטית שונה מהרגיל. בדרך כלל התשובה ארוכה מהשאלה במבנה הזה של אייטמון, או לפחות דומה באורכה.
הפעם לא רק שהצגת הדברים ארוכה – ואין בזה רע, כמובן – גם הנושא מתמצה בענייני שטח מוחלטים. רחוק אני מהשטח כידוע, וזה מצד אחד של העניין. ובצד השני אני סבור, ואף חושב ומעריך ונוטה להאמין ואף נדמה לי, על אף שאינני, שהנושא אינו מצדיק שיחת מסנג'ר לילית.
כפיתרון ביניים פניתי לאחד מפעילי השטח המעורים בעניינים מסוג זה, ופשוט ביקשתי ממנו להגיב לנושא. שמו יישאר דיסקרטי, משל היתה זו שיחת מסנג'ר לילית. והנה דבריו:
"אני יכול להגיד מההיכרות האישית שלי עם בנדה, שהוא אדם איכותי ואינטליגנטי בצורה בלתי רגילה. הבעיה היא שהוא אף פעם לא יכול להיות מנהיג אמיתי, כי הוא חלבי מדי. אין לו את מה שצריך כדי להוביל קבוצה חזקה בעלת שאיפות, וגם לא את היכולת האישית, לצערי הרב.
חיפה הלכו על שחקן צעיר ממנו עם פוטנציאל, כמו אבי בן שימול, שאומנם לא ניחן באופי של בנדה, אך מסוגל להציג תפוקה לא פחות טובה.
בחולון דווקא הוא יוכל להיות האדם השפוי ביותר, ולנסות לאזן את השיגעון לצד אגואיסט כמו ג'יימי ארנולד. לדעתי, ואני אומר זאת בזהירות, אלעד חסין מעולם לא רצה את בנדה כי הוא היה נעול על בן שימול ועל דרק גלזר שהגיע מהמכללות. כסף גדול בחולון הוא לא מקבל".
ועד כאן להפעם מהדורה פרטית זו.
שלומות ונצורות בשלב זה.
