אנחנו כותבים לך בסביבות שתיים וחצי לפנות בוקר, אחרי כמה וכמה (וכמה!) בירות ובעיצומו של ויכוח לוהט וסוער בענייני הכדורסל האיטלקי. הכל - רגע לפני פתיחת הקמפיין האירופי של הנבחרת מול איטליה, ועל רקע צירופו המוצדק מאין כמוהו של פיירלואיג'י מרזוראטי האגדי לחיל התותחנים של כדורסלע-האתר. סליחה מראש אם הדברים ייצאו לא הכי מאורגנים וברורים בעולם (בכל זאת, בירה תוצרת חוץ, יו נואו), אבל אנא נסה לעקוב ולפסוק בענייננו, או לפחות להביע את דעתך המלומדת.

ריישית כל, כמו שהיתה אומרת סבתו המנוחה של כבוד הנשיא, האם אכן היה מרזוראטי גדול הרכזים האירופאים בכל הזמנים, כמו שטוען אחד מאיתנו, או שמא נפל גם נפל מלפחות שניים-שלושה, כמו שטוענים השניים האחרים (ובכוונה לא נזכיר שמות של רכזים נוספים, כדי חלילה וחס לא להטות מראש את דעתך ותשובתך)?

שיינית כל, לגבי הנבחרת האיטלקית עצמה. ברור וידוע לכל שהנבחרת הנוכחית של העמלקים מרומא ומסביבותיה רחוקה מלעמוד בסטנדרטים של חלק ניכר מקודמותיה (ובוא נקרא לילדים בשמם: חוץ מברניאני ובלינלי כל השאר די עגלות), ולכן עולה השאלה מי היתה הנבחרת הגדולה ביותר בתולדות ארץ המגפיים של ברוך? יש בינינו מי שטוען, שרק מבחן התוצאה הוא הקובע, ולכן הכבוד מגיע לנבחרת שלקחה את מדליית הכסף באולימפיאדת אתונה 2004, שהוא הטורניר הקשה ביותר מבחינת רמתו. אחרים מדברים על הסגל שזכה באליפות אירופה ב-99', אבל מאוד יכול להיות שאנחנו מפספסים גם כאן, והכבוד מגיע לקאדר אחר, אולי זה של מרזוראטי וחבריו אנשי שנות ה-70'.

לאור היותך הקשיש שבאנשי כדורסלע, וחיבתך הידועה לתקופה בה היה מרזוראטי שחקן פעיל גדול ולא רק פנסיונר גדול, נשמח לשמוע את דעתך בנושא, אבל אם אפשר - רק ביום ראשון או שני, אחרי שנתפכח לגמרי.

אלעד, אורי ויאיר

שלום וברכה גם לכם,

שאלות נאות וראויות שאלתם, אם כי בעייתיות-משהו. העניין הזה של השוואה בין שחקנים אלה ואחרים, או נבחרות אלו ואחרות, שלפעמים מפרידים ביניהם עשרים, שלושים, או ארבעים שנה, אינו מהדברים הקלים. הזמנים משתנים, הכדורסל משתנה, ובאופן כללי כל אחד יכול לראות את הדברים מעט אחרת. עם זאת, לא אתחמק מתשובות, ורק אבקשכם לזכור כי מדובר בדעה סובייקטיבית לחלוטין.

האם מרזוראטי הוא גדול הרכזים שראתה אירופה מאז ומעולם? ממש לא בטוח. הוא בוודאי אחד הגדולים, אבל על אותה מדרגה נישאה הייתי ממהר ומציב לצדו ענקים כדראזן פטרוביץ' ז"ל, שלא חסרו משחקים בהם שימש כרכז לכל דבר ועניין, וגם את חואן אנטוניו קורבלאן, זוראן סלאבניץ', פטאר נאומוסקי, סשה דג'ורג'ביץ', דיאן בודירוגה, בארי לייבוביץ', שאראס ואחרים. כל אחד וטעמו, איש-איש והפייבוריט שלו.

הנבחרת האיטלקית הגדולה בכל הזמנים? כאן עשיתם לי את החיים מעט יותר פשוטים. מעט, אבל עדיין יותר פשוטים. קודם כל, ישנם כמה שחקנים שנכללו בשני הסגלים ביניהם התלבטתם – זה של הזהב ביורובאסקט 99', וזה של מדליית הכסף באתונה 2004: אנדראה מנגין, ג'אנלוקה באסילה, רוברטו קיאצ'יג, דניס מרקונאטו, ג'אקומו גלאנדה ואולי עוד מישהו שפרח מזכרוני כרגע. ב-99' היו שם גם קרלטון מאיירס, פוצ'קה, אביו ודה פול, וב-2004 שיחקו פוצקו, בולרי, רדולוביץ' וריגטי. לא רואה כאן יתרון משמעותי לכאן או לכאן.

ברם אולם, אני בהחלט רואה יתרון משמעותי לנבחרת, שלעניות דעתי הלא קובעת היתה מכסחת לשתי הנבחרות הללו את הצורה - זו שזכתה באליפות אירופה 1983. איך היה אומר המ"פ שלי בטירונות - שימו לב, ושימו לב טוב: מרזוראטי, דינו מנגין, אנטונלו ריבה, מרקו בונאמיקו, רוברטו ברונמונטי, רנאטו וילאלטה, אריו קוסטה, רנצו וקיאטו, רומאו סאקטי, אנריקו ג'ילארדי, קרלו קליאריס, ועל הקווים סנדרו גאמבה האגדי.

כמובן שאי אפשר להעמיד את העניין במבחן המציאות, אבל אני מאמין ואף משוכנע, שלו ניתן היה לעמת את אלה מול אלה כאשר כולם בשיא כושרם, היו החברים מ-83' מנצחים ואפילו בקלות-יחסית. משהו בין עשר לחמש-עשרה הפרש, שלא לדבר על הנזקים הנפשיים שהיו נגרמים למי שהיה מנסה לעצור את מרזוראטי, או על הנזקים הפיזיים לאומללים שנגזר עליהם להתעמת עם מנגין בצבע, או עם ריבה בכל מקום על הפרקט.

אבל עזבו את כל המשחקים במה-היה-קורה-אילו. הדבר היחיד שחשוב ברגע זה הוא שהנבחרת תעפיל ליורובאסקט 2011, ושלא תהיינה אי הבנות - מדובר בזו שלנו, כן?

shaharhermelin@gmail.com