עמי כברי, איש יקר מאוד ושותף לעבודה בתחילת התשעים במדור הספורט של מעריב, מונה לדובר הפועל גלבוע/גליל. בעונה שעברה הוא היה דובר הפועל עפולה.

שורה אחת קצרה ותמציתית נחתה בתיבת המייל הנשיאותית ודיווחה זאת. חיש קל ואף חיש מהר הפצרתי בחבר כברי לזכות אותנו בדברי פתיחה בתפקידו החדש והמורם מעם כאן אצלנו בכדורסלע-האתר, וגם הנחיתי אותו לכיוונים הרצויים.

אלה היו בקשותיי:

נבקש להבין על אודות המעבר המפתיע של אדוני מתפקוד בקבוצה שלא שרדה את הקיץ ונפלה אל הביבים, אל אלופת ישראל בכבודה ובעצמה.

על העובדה שאדוני עושה שנה אחר שנה בליגת העל לפתע, לאחר שנים ברדיו המקומי ועד כדי נדידה זמנית אל משרדי האקדמיה באוניברסיטה אשר בעמק יזרעאל.

על החיבור לספורט. ולכדורסל דווקא, או שסתם יצא ככה פתאום בשני שליש החיים.

מה אדוני מוצא במלאכת הדוברות שאין, נניח, במקצועות הקוסמות, התפירה, האפייה, ניהול העסקים או הקריינות.

נרצה לשמוע מספר מלים על הפרידה מאיש האשכולות אלי "ליידיז" רבי, גור פורת המלבב, אולי סיפורון קטן על החברים דיונטה כריסמס, ג'ייקוב ג'אקס או ג'אסטין דנטמון שנעלמו כלא היו.

האם נפשך נקשרה ברוח העפולאית ורוחך שפופה עדיין מגורלה האכזר, או שמקצוען קר הינך והולך הלאה לאן שרגליך הולכות?

הכיצד התגלגלת מעפולה לגן נר, וכמה קילומטרים מפרידים בין המקומות פיזית ומנטאלית?

האם כבר נועדת למפגש קצר עם המנהל המיתולוגי עמית גל? האם יצא לך לשוחח קלות עם המאמן הכחוש ל"ל, אשר מולך בימים אלה על ג"ג? ועם חיים אוחיון הרהוט?

נרצה לשמוע על ימי מדור הספורט הרחוקים, אם כי העולצים עדיין, במעריב אי-אז בימים. על ימיך שם ועל החיבור עם הנשיא שהיה אז צעיר מאוד, שחור שיער לחלוטין והסתמן כבר אז כרם מעלה ונישא.

ועוד כהנה וכשמה עניינים רלוונטיים יותר ופחות.

בזמנך המתאים, אם מתאים, אשמח לתשובות מקיפות.

וכה כתב לי החבר כברי בפירוט רב עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ. ארצה להביא זאת לאוזני העם.

ובכן אישי הנערץ,

דברים שהיו כך התהוו: בסיומה של העונה שעברה, דקות לאחר הזכייה ההיסטורית באליפות, התברר לאנשי האלופה הטריה - אלטשולר שחם גלבוע גליל – שמעבר לחגיגות הספונטניות צריך לארגן אירוע מכובד באולם הביתי, בגן נר. כאשר שקדו אנשי הקבוצה, בראשות חיים וירון אוחיון בצוותא עם עמית גל כמובן, על זהותם של האנשים שינהלו את הטקס הם הגיעו, באופן מתבקש, לסוגיית מנחה הערב.

אחד הנוכחים העלה את שמי ונימק בכך שאני איש כדורסל (שהרי התנהלתי עונה שלמה במחיצת אנשי הפועל עפולה), עיתונאי ספורט בעל ותק מוכח במדור הספורט המיתולוגי של מעריב ובמספר כלי תקשורת אלקטרוניים וכמובן שדר אקטואליה מוכר מהרדיו האזורי של הצפון, הוא רדיו קול רג"ע.

בסיומו של ערב האליפות שהנחיתי בהנאה ובהתרגשות – החלה להתעורר לחיים אצל אנשי גלבוע/גליל הכוונה להיעזר בשירותי כדובר הקבוצה, שתשחק בעונה הקרובה במסגרת אירופאית.

כאשר נעשתה אלי הפניה, בתחילת הקיץ, לא היה לי ספק שזו יכולה להיות חוויה מעניינת עבורי. דוברות ושיווק בתחום הספורט הם לא רק מעניינים – הם גם מאפשרים לי להתרועע עם מגזר שאני מחובר אליו כל כך: ספורטאים ואוהדי ספורט. שלא לדבר על העובדה שמדובר כאן באלופת המדינה בכבודה ובעצמה. זה מוסיף כמובן לאדרנלין ובעיקר לתחושת המחויבות.

את הפאזל הזה משלימה באופן כמעט אוטופי העובדה שמדובר בנציגה הגאה (ונכון לרגע זה היחידה) של אזור הצפון. מאז שערקתי מהחדר המוכר לך ולי כה טוב, דסק הספורט של העיתון מעריב (חורף 1991), חייתי כאן בצפון בתחושה של פטריוטיות גוברת.

לשיאם הגיעו הדברים כאשר שימשתי במשך חמש שנים (2003-2008) כעורך מהדורת החדשות של הטלוויזיה באזור, חדשות HOT בצפון, מהדורה יומית בת כחצי שעה. בתוך התקופה הזאת הפכתי ממש לרגב מרגבי עפרו של הצפון בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה (אני קורא לה מלחמת קיץ 2006). זו היתה חוויה מעצבת ומצלקת עבור כל מי שקשר את גורלו עם הצפון.

וכך נפלה בחלקי הזכות הגדולה להיות חלק בלתי נפרד מקבוצת כדורסל מצוינת, אלופה, שגרירה צפונית גאה שמבקשת להפוך את האולם הביתי שלה למרכז פעילות ספורט ותרבות באזור כולו. כל מה שנדרש ממני היה להמיר את האולם הצנוע של עפולה בזה שממוקם כ-15 ק"מ ממנו, בגן נר שבגלבוע.

אכן, מבין ענפי הכדור, אהבתי והתמצאותי במאטריה שייכות לכדורגל. אבל, במהלך העונה החולפת, שבה ביליתי שעות רבות עם אנשי הפועל עפולה, עלה בידי ללמוד ולהפנים משהו מרזי הכדור המוקפץ והמוטבע. אין ספק, כי היכולת לצפות מקרוב בעבודתם של עוזר המאמן רועי פרל ושל המאמן בעל האישיות הנדירה, אלי רבי – יכולת זו פתחה לי צוהר לעולם שהיה עד כה בגדר סוג של חידה עבורי.

לא אוכל לעבור הלאה מבלי להקדיש עוד זר של מילים לאלי רבי, שבעונה שעברה טבל לראשונה באש של ליגת העל לגברים ועשה זאת בצורה מעוררת הערכה ולא מעט השראה. התנהלותו של אלי מחוץ למגרש היתה עבורי לא פחות מאשר אקדמיה ליחסי אנוש.

הפועל עפולה היתה בית הספר היסודי. אם תרצה הגדרה צבעונית יותר – אז אולי נכון יהיה להגדיר את השנה הזאת כטירונות. לא היה קל. נדרשתי למשימות שלא הכרתי בעבר. בשלהי העונה הדברים היו אפילו קשים יותר, אבל אני מרגיש שהעונה שבפתח, העונה שבה אבלה במחיצתם של אלופי המדינה, היא בגדר תיקון; עליית מדרגה וקפיצת כתה בכל המובנים.

עפולה נאבקה בעונה שעברה על הלחם. גלבוע תיאבק השנה על הקרם במרומי העוגה. זו תחושה נהדרת לעבור בכבוד ובזקיפות קומה עונה עם קבוצה שנשארה בזכות חדות ציפורניה בליגת העל (גם אם לבסוף נשמטה וצנחה מטה בגלל קשיי נזילות חמורים) ולהגיע היישר אל היכלי צמרת הכדורסל בישראל. הוסף לכך את העובדה שמדובר בקבוצה שממוקמת פיזית אי שם בפריפריה הצפונית והירוקה – מדובר בחוויה על גבול המיסטי.

אני בוחר להשאיר מאחורה רגעים לא פשוטים ולוקח איתי זיכרונות מעוררי השראה מאנשי הפרקט של עפולה. ניר כהן העקשן והמסור, הקפטן ניצן חנוכי שהוא לדעתי אחד השומרים הטובים בליגה, גור פורת שהותיר את כולנו פעורי פה ופשוט סחב על כתפיו הלא צעירות את הקבוצה עד להתפרצות השמחה במשחק ההישארות. דבר לא ישכיח ממני גם את ג'סטין דנטמון, כשרון ענק שעם טיפוח נכון עשוי להפוך לאחד הכדורסלנים הטובים שנחתו בישראל.

אבל, מעבר לכל האנשים המצוינים שנטלו חלק במאמצי השרידות של עפולה – אני לוקח איתי, כסוד כמוס, כמי מעיין שאיש לא גילה, את נתנאל דהאן. נער צעיר מהעיר עפולה שאביו נמנה עם חברי הנהלת הקבוצה. מדובר, לדעתי, באחד הסקאוטים המחוננים בישראל. אלי רבי יוכל לאשר זאת.

הנער מאגד בתוך מוחו נתונים רלוונטיים של עשרות שחקנים זרים; כאלה שהיו פה, כאלה שהיו בדרכם לפה וכאלה שאולי יום אחד יתעורר הצורך בהם; כל משימה שתוטל עליו – תניב תוצאות חיפוש שיעמידו את גוגל מבויש ונכלם בפינה. אינני יודע מה הוא מתכוון לעשות עם הכישרון הזה, אבל אני לא אתפלא לפגוש את נתנאל בעוד עשר שנים בתוך משרדו המפואר, בקומת הטאלנטים של אחת מענקיות ההיי-טק. נתנאל דהאן. סלע יקירי, חקוק את השם. בסלע. או לכל הפחות בכדורסלע.

מהיום שבו יצאה אל אוויר העולם הבשורה, כי מוניתי לתפקיד דובר ומנהל השיווק של האלופה גלבוע/גליל, רבים עד מאוד המבקשים לברך אותי.

לא מעט אנשים שותפים באמת לשמחתי. אבל אני חש שיש עניין אחד שחלקם היו רוצים לברר איתי. אז הנה יש לי הזדמנות להיעזר בשירותי אתרך הפופולארי, ידידי ואף אח לי, ערן סלע: אני מבקש להסביר כי המעבר שלי מעפולה אל השכנה מן הגלבוע הוא יותר מאשר טבעי ומתבקש. עפולה איננה איתנו עוד. צריך לשלב אצבעות ולהתפלל שתמצא את הדרך להעמיד קבוצה מכובדת לעונה הקרובה בליגה הלאומית. אין שום יריבות וחלילה לא טינה בין עפולה לגלבוע. אנשי האזור כולו, ובכללם אוהבי הכדורסל בעפולה, יכולים להגיע אל האולם בגן נר ולעודד את האלופה הצפונית הגאה. אין בכך כדי למנוע מהם להמשיך ללוות ולעודד את קבוצותיהם בליגות נמוכות יותר – אם זה טבעון, או יקנעם/מגידו, או נצרת עילית ובוודאי הפועל עפולה.

אחלוק איתך, ערן ידיד, סוד קטן. צעיר בניי, ליאור כברי, שהוא בלי ספק איש כדורסל אמיתי והמקור למרבית התובנות של אביו בתחום, הוא אוהד נאמן של הפועל עפולה וכבר הבהיר לי שהוא יעודד השנה את האלופה גלבוע/גליל אבל לא יסיר מהמדף שבחדרו את הצעיף של הפועל-עפולה-איתך-נצעד-לעולם-ועד. הפתרון שמצא ליאור כברי ראוי בעיני לחיקוי בכל בית בצפון המדינה.

מי שירחיק נדוד עד קרית שמונה, שבאצבע הגליל, יגלה שבעיר הצפונית ישנם אוהדים רבים מאוד שיש להם עוד אהובה אחת מתחום הכדורגל, פרט לאיתוראן של שרצקי ובן-שמעון. מכבי חיפה ובית"ר ירושלים מובילות את גרף האהדה המפוצלת, אבל יש כמובן נציגות גם למכבי והפועל תל אביב ואפילו למכבי נתניה הקופסתית-משהו. לכל היותר פעמיים בעונה, נחמץ ליבם של אותם אוהדים בשל העימות החזיתי שבין שתי אהובותיהם. אבל, כחלוף הזמן או לפחות 45 דקות, הם מבינים שאין מאושר יותר מאשר אדם שיש לו החירות לבחור בתום 90 דקות את מי הוא אוהב יותר – את זו שניצחה או את זו שאך זה הפסידה.

בימים הקרובים אתחיל את סבב המפגשים המתבקש עם כניסתי לתפקיד. אין ספק כי החבורה שאיתה נפלה בחלקי הזכות לעבוד היא-היא ההיסטוריה האלטרנטיבית והאמיתית של הכדורסל בישראל. לא רק שוכני נוקיה יכולים להתהדר במחוזותינו כי הם העלו תרומה של ממש לכדורסל הישראלי. חיים אוחיון בעל החזון, עמית גל אשר טיפח ורומם כמעט כל כשרון צעיר מחוץ לתל אביב; ירון אוחיון ודני עטר שהבינו מהר מאוד שיש להם הזדמנות לייבא אל הפריפריה איכויות שלא הכרנו עד כה – החבורה הזאת נחושה לתת את אותותיה ואת נון-צדיקיה על מפת הכדורסל הארץ ישראלית.