סוגיה מעניינת טיפסה בכוחות עצמה על שולחן העץ העגול והכבד אשר במרכז חדר נשיאות הסיפרה. זה קרה אחרי שמאמננו הלאומי אריק שיבק (צריך להתרגל אחרי עשרים שנים של שרף וקצורין) אמר שההכנה הטקטית התבססה על צפייה בקלטות של סיינה.

אולי אני מוציא טיפה דברים מהקשרם, אבל זו היתה השורה התחתונה פחות או יותר. מאוחר יותר חזר על הדברים גם אחד מעוזריו, עודד הכותש.

כך שבהחלט עולות כאן מספר שאלות: ריישית כל, מדוע לא מתכוננים לנבחרת איטליה על סמך משחקים של נבחרת איטליה? למיטב ידיעתי הצנועה לגמרי, האיטלקים קיימו כמה וכמה (וכמה!) משחקי הכנה לפני ההתמודדות נגד ישראל.

שיינית, האם הנחת היסוד היא שאם סימונה "הפסנתרן" פיאניג'אני הוא מאמן סיינה, תרגיליה של נבחרת איטליה הם בהכרח אותם תרגילים שהוא מנהיג בקבוצה שלו? האם אפשר להכפיף סגל שחקנים מסוים לשחק תרגילים של סגל שחקנים אחר? ובהנחה שהתשובה היא כן, האם זה רצוי?

והאם אין בכך הימור מסוים מצד הצוות המקצועי של הנבחרת? כלומר, מה היה קורה לו היה מתברר ש"הפסנתרן" ערמומי יותר משחושבים והכין סט תרגילים שונה לחלוטין וסגנון אחר לגמרי לנבחרת שלו, מאשר לקבוצה שלו?

כמובן שייתכן שכל השאלות האלה מתבטלות ברגע שמי מאנשי הצוות יאמר, ש"לצד קלטות של סיינה ראינו גם קלטות ממשחקי הכנה של נבחרת איטליה", אבל לא זה מה שנאמר. וכידוע, דברים מהסוג הזה הם לחם עבור כדורסלע-האתר שמיד מתנפל, עט על המציאה, ומרכיב כ-220 גרם טקסט הגונות ומעוררות מחשבה.

כעת, לאחר שהרביצותי 220 גרם ראשונים, ארצה לומר מספר מלים על הצטרפותו של מרקו "ערכן של הריגות" למכבי חיפה. ובכן כי כן, פורוורד נאה למדי זה, שב אלינו לעונה שנייה. זה טוב, זה יפה, ודירקטוריון כדורסלע בהחלט בעד העניין. יש להזכיר בהזדמנות זו לכל מי ששכח, שקילינגסוורת' היה מועמד רציני למדי לתואר 'חביב נולד' בעונה שעברה ואם נחיה גם נראה עד כמה הוא רציני לגבי התואר הזה בעונה הבאה, ומהם סיכוייו להשיג אותו.

ברם אולם ואף על פי כן, מעבר לכל זה, הבטתי אתמול על הסגל המתפתח והנבנה מחדש לגמרי של אלעד חסין בחיפה, ולא יכולתי שלא לשים לב לעניין הבא:

תשעה שחקנים חדשים יש בקבוצה הזו, שניים מהם בלבד ילידי הארץ ושניהם מגיעים מקבוצות אחרות: יוני ניר מהפועל חולון ואבי בן שימול ממכבי ראשל"צ.

נכון שסילבן לנדסברג ודרק גלזר הם יהודים מארצות הברית וישחקו על תקן ישראלים, אבל בשלב הזה הם ישראלים כמו שאני יווני. עם זאת, הטענה שלי היא לא נגדם וגם לא קשורה אליהם בהכרח. שיהיו בריאים ומוצלחים, כן? ושיישארו כאן הרבה-הרבה שנים.

אני שואל משהו אחר: מה לגבי שחקן רציני, טוב, מוצלח, בולט, אחד שיכול להפוך לכוכב, מתוך מחלקת הנוער של מכבי חיפה?

היכן כל אותם כישרונות מהעיר עצמה? בשביל מה מריצים שם בית ספר לכדורסל ומחלקת נוער, אך ורק כדי שלמאמנים ולמנהלים יהיה ממה להתפרנס, או גם כדי לפטם את הקבוצה הבוגרת בתוצרת בית?

מרגיז. מתמיה. מביך. מעצבן. וחיפה הרי לא לבד בסיפור הזה, ובכל זאת: כשבונים קבוצה מחדש לגמרי ומגיעים תשעה שחקנים מבחוץ, חייבים לעצור ולשאול מה קורה פה.

די ברור ששחקנים מספר 10, 11, 12 ו-13 לצרכי אימונים יבואו, כנראה ממחלקת הנוער, או לפחות חלק מהם. אבל זה לגמרי לא מספיק. לא מעודד. לא מאתגר. לא יוצר קירבה למועדון או תחושת זיקה להתנהלות. לא בעיניי, בכל אופן.

מד המלים מורה חצי קילו טקסט. במה לא נגעתי שרציתי לגעת?

אמארה סטודמאייר, כן, עם הסיפור שלו על ההתקרבות ליהדות, חבישת הכיפה, הדיבורים על שמירת שבת. לא יודע מאיפה זה בא, לא יודע עד כמה הוא באמת מתכוון, וגם לא יודע מה לומר, למען האמת. אבל הייתי צריך לעגל ל-550 גרם, אז עיגלתי.

איך אני מגיע מזה ל-800, נניח?

בקלות. שימו לב:

כתבת כדורסל הנשים של ONE, לי נוף, מדווחת לנשיאות כי בעוד כולנו עסוקים עם הכספיהו שלנו והשיבקטשמיר, גם נבחרת הנשים כאן ותיכף מתחילים משחקי המוקדמות שלה. כולם ייערכו בזיסמן, קרוב למשכן הנשיאותי, והיריבות הן סרביה, רומניה ולטביה. ב-12 בחודש משחק ראשון.

מבט על השמות מזכיר למי ששכח או לא טרח, שלירון כהן תהיה כאן ושי דורון תהיה כאן וגם קטיה אברמזון ששיחקה ביוון בעונה האחרונה. טוב, נו, בסדר: גם מירב דורי תהיה. נרגעתם?

לירון ושי וקטיה שיחקו באירופה, וזה פחות או יותר הכספי, אליהו, הלפרין של הגברים, נניח. המאמן, כמו בכל אחת מהשנים האחרונות הוא אלי "ליידיז" רבי, ולא פחות חשובה מהתוצאות היא השאלה הזו: האם אחרי עונה שלמה וארוכה בכדורסל הגברים עם הפועל עפולה, הוא עדיין זוכר לפתוח כל טיימאאוט בפנייה הג'נטלמנית כל כך ולומר: "ליידיז, כך וכך ולא אחרת, או שיהיה לנו רע ומר".

אגב לירון כהן, מספרת לי נוף, עומדת לשחק בסקיו, איטליה, בעונה הבאה, ושי דורון חוזרת כנראה לאליצור רמלה אחרי העונה ברומניה. בעצם, בלי לשים לב שהזמן עובר, אני סופר לכהן תחנות בספרד, פולין, סלובקיה וגם טורקיה, והנה עכשיו מגיעה גם איטליה.

עושה קילמוטרז'-קילומטרז' הגברת. בואו ניתן לה כבוד ונמלא את יציעי זיסמן בהמוני שוכני כדורסלע-האתר. כניסה חופשית. תענוג. ויש מיזוג. למאחרים: חנייה בין העצים שם, יו נואו.

אגב, אני עדיין שואל את עצמי לפעמים, במיוחד כשחסרים לי בערך 30 גרם טקסט להגיע ל-800, האם אורנה אוסטפלד תהיה אי-פעם מאמנת נבחרת הנשים. אתמהה ממושכות ונואשות ותשובה אין לי.

ועד כאן להפעם זוטות ונצורות.