שלומות,

גלבוע דליל", הכריז העיתון המתחרה לעיתון שהייתה לו מדינה. "תמונת מחסור". כתבה ארוכה וכפולת עמודים שטחה את קללת המנתרים מעל לפופיק, ופסקה סופית: קבוצה קטנה שלוקחת אליפות, אחת דינה להתפרק מנכסיה בעונה שלאחר מכן. כמקרה חולון דאשתקדיים, כך מקרה ג"ג דהשתא.

ריישית כל, כפי שנהגה לומר סבתו המנוחה של נשיא הסיפרה, אכן כי כן. לא אחת יצא זעמו של הנשיא וכמוהו כן נתיניו, על כך ששחקנים מחליפים קבוצות יותר מהר מאשר גרביים.

אבל יותר מכך, הרשו לי לומר לכם, כי אף על פי כן ולמרות הכל אני מבסוט.

ולמה?

קודם כל, עם כל הכבוד, ויש כבוד, ג"ג עוד לא הכריזה על פשיטת רגל. נכון, מרבית הכוכבים (ובהם חביב הסיפרה בריאן רנדל) נטשונו, אך אל לכם לשכוח כי החתמנו את קיר הבטון.

קוז'י שב הביתה! מי ייתן וכפי שהענק שב לגנו, גם ג"ג תאמר יפה שלום למארחיה הנדיבים בעמק, ותעפיל צפונה בחזרה. לא שזה עומד לקרות בקרוב, אבל לקוות מותר, נכון?

שיינית כל, גם שאר הסגל לא כל כך חלש כפי שנוטים לצייר לנו כתבים חפצי דרמות כאלה ואחרים.

גוני-שלנו נשאר לצידו של אבישי הקשיש ובעל הניסיון. הרשו לי להזכיר לכם כי שני אלה הינם מתכון בטוח לאליפות שאיננה צהובה.

מה אומר ומה אוסיף, "גלבוע דליל" ו"תמונת מחסור" זה נאה, אבל אל תשכח שהעיתונים חייבים להתמלא מדי יום.

גם אם ברור לגמרי שברגע שיישמע הגונג לפתיחת העונה הקבוצות יעמדו על רגליהן בסגלים מלאים, או אולי חסרי שחקן אחד, נניח, והכל יהיה בסדר, הם מרביצים כתבות מהסוג הזה.

נכון שהקבוצות שמגיעות רחוק ננטשות ומרכיבות עצמן מחדש, וזו בהחלט בעיה כשמדובר בכאלה שמגיעות מהצד מבלי שאף אחד הימר עליהן בטרום עונה, אבל זה קורה גם לאחרות: כאלה שנופלות, למשל, בעונה הקודמת, או כאלה שמתמנה להן מאמן חדש שרוצה להכניס אווירה חדשה ואנשים משלו. ראה המקרים של מכבי חיפה וספרטק סנט פטרסבורג בקיץ זה.

ובעצם, אפילו כאלה שהצליחו מאוד בלי לזכות בתואר כמו ברק נתניה בעונה שעברה, או עירוני רמת גן בתחילת העשור הקודם עם ליובין, נאור והאחרים.

הזכרת את ליובין, אותו ל"ל אשר מולך כעת על ג"ג בעונתו הראשונה. הוא היה אחד השחקנים האטרקטיביים והאינטליגנטיים בזמנו בליגה. אני מקווה מאוד שיצליח בעונה הבאה וייצא לקריירה ארוכה ומוצלחת.

היי ערן,

חשבתי בזמן האחרון על יוגב אוחיון (אין לי מושג למה, אולי מרוב דיבורים על כספי). בקיצור, הבן אדם מזכיר את דריק רוז, שניהם מתבססים על חדירה עד הטבעת, אתלטיות, בעלי ראיית משחק טובה וחסרי קליעה. אולי מעתה יקרא יוגב אוחיון דריק רוז-שלנו?

דרור

נראה לי רחוק מדי, גדול מדי, מוקדם מדי אם בכלל. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאוחיון הוא אפילו לא רכז ראשון בהפועל ירושלים. בוא נחכה קצת עם זה, אה?

שלום ערן,

אני באמת סקרן לדעת מהו טווח השכר של כותב טורי דעה/פרשנות במדור הספורט בידיעות/מעריב? מהו התשלום עבור טור? ומהו ההבדל בין זה לכתיבה במקומון, הן מבחינת השכר והן מבחינת אופי הכתיבה והדיוקים בה?

בברכה,

אריה

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי עליה השלום מרים, מהנשים הדגולות שהכרתי בימי חיי, אני מניח שכותבי הדעות והטורים הם אנשים ששכרם קבוע ואינו תלוי בפרסום טור כזה או אחר. או, במלים אחרות, עובדים קבועים ולא פרילנסרים. יש שיוצא להם לכתוב שני טורים בחודש ויש שחמישה, כן? והם עושים בדרך כלל עבודות נוספות במסגרת השכר הגלובאלי.

לגבי מקומונים, כבר המון שנים שאני לא חלק מהם אז אין לי מושג מה מי מו, ואפילו לא מי מה מו. אציין ברוב חדוה ודיצה כי אי אז בימים הרחוקים, בראשית הדרך, כתבתי במלאבס ובצומת השרון.

ישנם מקומות שאני מכיר כיום, שמשלמים לפרילנסרים 1500 שקלים לכתבה גדולה ואפילו 3000 שקלים ויותר לכתבה רצינית במיוחד מבחינת נפח מלים והשקעה בתחקיר (אם כי לא במדורי הספורט), וישנם שמשלמים 700 עד 1000 על סדרי גודל דומים.

ישנם שמשלמים לטור אישי משהו כמו 400 שקלים, וישנם שמכפילים את הסכום ואף משלשים אותו. מאוד תלוי מי אתה, מה הוותק שלך, מה המעמד שלך ובעיקר עבור מי אתה כותב.

לא יודע מה קורה היום בידיעות או מעריב, אבל אם היית פרילנסר לפני 15 שנים, נניח, היית מקבל עבור ידיעה שגרתית משהו בין 30 ל-100 שקלים. יו נואו, החל מידיעה על נבחרת הקדטים, דרך ריכוז תוצאות הליגה לנוער ועד ידיעה על מכבי ת"א שיוצאת למחנה אימונים באיטליה. ראיון בלעדי נאה כרפאל שתופס כותרת גדולה לרוחב כל העמוד היה מזכה אותך ביותר.

אופי הכתיבה והדיוקים הם עניין נוסף שנגעת בו, ואני לא ממש הולך להיכנס אליו כרגע אם כי זו שאלה מעניינת (ברגעים אלה רצים פה חמישה ילדים, בחייך, רק על שלושה מהם אני מצהיר במכס). בכל זאת, כיד לא לפטור את העניין בכלום, אגיד שנהוג לחשוב שהרמה בעיתונות הארצית גבוהה יותר מאשר במקומית. אני מסכים בעיקרון, אם כי בכל כלל יש יוצא מהכלל ויש חבר'ה מבריקים בעיתונות המקומית, כמו שיש חבר'ה בינוניים מאוד בעיתונות הארצית.

שלום,

לאחר שהבאתי לפני כך וכך זמן את החשיפה מצ'ה-הפורום בעניין שמות המתחרזים עם אייטמון, צדו עינינו עניין נאה כרפאל בסלניוז-הפורום.

הטריגר: דייויד בלות'נטל מחליף את שמו לדייויד בלו, ומצטרף לשחקנים רבים שהרכיבו יחד "איזור צבע" באמצעות שמותיהם בלבד: דיוויד בלו, יניב גרין, רודני ווייט, מרכוס בראון, מייקל רד, סטיב בלא(י)ק, קווין פינק-ני, לו סילבר ועוד רבים וטובים שוודאי שכחתי.

צוד

לא יודע עד כמה נכון הסיפור עם דייויד בלו (ת'נטל). אם שינה שמו לבלו מדוע הוא לא מופיע ככזה כבר מעכשיו במשחקי הנבחרת? אני מציע להיצמד לנעמי, כינויו הרשמי בכדורסלע-האתר.

אתרום כאן בשליפה את בלו אדוארדס, קני רדפילד (שדה אדום? לא נכחיש זאת) ששיחק פעם בהפועל ת"א, רד אאורבך, אנתוני גולד-ווייר, רולנדו בלאק-מן וכמובן את כל הווייטים למיניהם (כולל רנדי וג'יימס ורורי), כל הבראונים למיניהן (כולל אלטון, קוואמי, ריקי של ריאל מדריד ואחרים), ואת כל הגרינים (כולל איי.סי, נייט ורודני שהוא החדש של ג"ג ואחרים).

שלום,

יצא לי לכתוב מספר פעמים לא מועט (יש שיאמרו רב מדי) לאתר כדורסלע, אולם הפעם אני כותב רק כדי לומר "יישר כוח נשיאנו".

קראתי עכשיו את הכתבה של נשיאנו באתר שיש לו מדינה על "פסק הזמן" מתוך הירחון 'בלייזר'. מה אומר ומה אדבר, מזמן לא נהניתי ככה מקריאת כתבה. חידושים, סיפורים, הסברים ואנקדוטות נחמדות, פשוט כתבה טובה.

יש לי שתי השערות:

1. סל ניצחון במדים האדומים בעונת 94/95. עד היום מופיע בכל הקליפים של סלי הניצחון (שלא לדבר על ערב סלי ניצחון - ספורט 5+לייב/גולד). עד היום אני זוכר איך עמדתי בשער של בית הספר למחרת, וחיכיתי לכל אותם צהובים שלא הגיעו מהבושה. בקיצור זה נצרב ב-image הלאומי.

2. הוא מעולם לא שיחק במכבי, הוא מייצג את האנטי מכבי, האנטי גיבור, וכידוע ההיפך של מכבי ת"א הוא הפועל ת"א.

בהינתן האינפורמציה הזו (ששיחק שם שתי עונות בלבד), אני נסוג מהמחשבה שהרי זה רק טבעי שיסיים את הקריירה וימשיך למשהו ניהולי, כמו שהוצע לו באותה הצעה שפורסמה באותו אתר.

אני עוזב את הרומנטיקה ושואל אם ל-10 נקודות ו-6.5 אסיסטים אין מקום בליגת העל (ולא רק באשדוד כפי שמצוין באותה כתבה). מה זה הפחד הזה מטפירו?

למעשה אני שואל, האם מבחינת כושר משחק הוא עדיין בין השחקנים הישראלים הטובים בליגה (שוב, הממוצעים שנה שעברה מאשרים)?

אז מה העניין עם חוסר ההתעניינות, או זה שטרם יש לו חוזה לשנה הבאה.

תודה רבה,

עמית

טוב, ברור שמאז שהגיע המייל שלך לכאן ועד לפרסומו הספיק הגיבור הקשוח לחתום במכבי אשדוד לשנתיים. נפרגן לו ונייחל להצלחתו.

הסיבות שהזכרת נאות ומתאימות, להערכתי. שתיהן.

ראיתי אותו בשלושה מארבעה ערבים בליגת קיץ (היי, על האחרון הוא ויתר - לא אני). הוא היה בסדר גמור ולמעלה מזה, אם כי הרוב המכריע של היריבים, יש לומר, לא ברמתו. יש בו עוד כדורסל ורגליים לשנתיים, אולי שלוש אם ירצה. העובדה שהוא ישחק בקבוצה שמופיעה בליגה בלבד ואין לה חלק בגביעי אירופה תעזור לו להאריך את הקריירה, אם זה רצונו.

לא מאוחר להגיע להפועל ת"א. רומנטית-נוסטלגית, הוא היה אמור להיות שם כבר העונה כדי לעשות מעשה אבירי ולעזור לה לעלות, ואחר כך כמובן לשחק איתה בליגת העל. גם אם לא – זה לא אסון.

יש לו מקום בליגת קזינו, זה ברור, אבל משנה לשנה חלקו יפחת. אולי גם לפרישה מהנבחרת יש קשר לתדמית. כשאתה פורש ממסגרת אחת וממשיך רק באחרת, אוטומטית דובקת בך תדמית של חצי זקן כזה, יו נואו, אחד שכבר מתקשה לשאת בנטל. מזכיר לי במשהו זר מצוין שהופך למתאזרח. אחרי הרבה שנים מצוינות, פתאום הוא הופך למובן מאליו כמעט. עוד ישראלי. ההילה מעט מתפוגגת.

יכול להיות שמאירק'ה היה צריך לבצע סוויץ' מנטאלי ומקצועי לפני שתיים-שלוש עונות, נניח, ולהפוך לשחקן שישי בקבוצות שלו. זכור ניסיון של רו"ח ד. שמיר לעשות זאת בהפועל ירושלים, שלא עלה יפה בכל מיני מובנים. יכול להיות שכשחקן שישי בהגדרה היה לו יותר קל למצוא את עצמו ממשיך עדיין בקבוצות צמרת, ולא גולש במדרון אל ראשל"צ ואשדוד, אבל את הנעשה אין להשיב אמרו חז"לינו השונים למיניהם – וכרגיל, ידעו טוב יותר מאיתנו.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.