אז מה חדש בימים דומים-מדי- זה-לזה-אלה, יש משהו?

דווקא יש.

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, פינלנד-מה-פינלנד, כבר יומיים שאני מזמרר את הטרוולינג ווילבוריז (או שמא וויל-בוריז) שהקדשתי כאן לוויל סולומון. לא נרגע. כבר נתתי שם קליקים על הריפליי אולי שלושים פעמים. אובססיה.

כזה צוות על מיקרופון אחד לא רואים כל יום. והקולות של ג'ורג' הריסון ובמיוחד רוי אורביסון גומרים אותי סופית. בוב דילן וטום פטי, שגם אותם אני אוהב, נשמעים לידם כמו צפרדעים. ג'ף לין, הסולן של ELO יושב איפשהו באמצע.

והגיטרות? אחחחחח.

שיינית, זהו, החלטתי לחיות קצת ועשיתי מעשה: לא עוד הליכות בפארק או שחייה משעממת – רק טניס. גאה להודיע לעם כי הרביצותי מנוי שנתי לאוניברסיטת ת"א.

אם כבר לעשות ספורט שיהיה תחרותי, פיייי קיבינימט. וגם לעלות לרשת כשצריך כדי להציל כדור אבוד. רק עם הרבה זהירות על הברך והתנועות החדות. כבר אתמול התייצבו האב והבן הנשיאותיים לשלוש מערכות שנמשכו שעה ורבע כדי לחגוג ולציין את האירוע.

חוזר על עמדתי בעניין כפי שהובעה כאן בעבר: תענוג גדול. גם לשחק טניס, וגם העובדה שהפרטנר הוא הבן שלך. כולי ציפייה שיגיע היום וינצח אותי כבר. זה עדיין רחוק, אבל התקדמות נרשמת בכל פעם מחדש. כולל אתמול.

שלישית, ראיתי את המשחק בין פינלנד לישראל והוא פשוט לא עשה לי את זה. לא התפאורה, לא השידור באופן ששודר, לא המשחק, לא כלום. כמובן שהדקות האחרונות כן. בכל זאת, צמוד, מתח, יו נואו.

יש משחקים כאלה, ובדרך כלל הם משחקי חוץ של נבחרת ישראל נגד פינלנד, דנמרק, רומניה, סלובקיה כל מיני כאלה, שנראים כמו משחקי ליגת תיכונים נידחת בארצות הברית.

לא נכחיש ואף לא נכחד כי כדורסלע-האתר, בין שאר מטרותיו, אמור, מעוניין ומעדיף בהחלט להתייחס לענייני השעה פה ושם, בטח כאשר מדובר במשחקי נבחרת ישראל. ברם אולם ואף על פי כן – לא ככה, חבובים. לא ככה.

אגב, חזיתי את ההפסד. גם בדו"ח הקבינט של בלייזר, סוג של מדור קבוע שעוסק בהימורים, וגם ב'רואים עולם' כאן בכדורסלע-האתר. אלא שלא צריך לדבר על זה כל כך הרבה, כמו שעשו אתמול עמית הורסקי ואבי סגל שעסקו הרבה יותר מדי במה אמר זה ומה חזה ההוא לפני המשחק. זה לא מעניין ואנחנו לא אמורים לשמוע את זה. בטח לא משפט כמו של הורסקי בנוסח: "בדיוק חשבתי להגיד שיותם הלפרין ינצח את המשחק, אבל לא אמרתי. עכשיו לך תסביר לצופים שחשבתי, אבל מי יאמין לי בכלל?", או משהו כזה.

כך או אחרת, אחרת או כך, משחק צמוד היה צפוי כאן. יש פשוט קטעים כאלה, יו נואו.

נבחרת שהפסידה בשני המשחקים הראשונים ומגיעה למשחק שלישי ביתי שחובה לנצח בו, תהיה כמעט תמיד קרובה לנצח.

או שתנצח.

בדיוק כמו שנבחרת שמגיעה ממשחק של 20 הפרש ויותר אחרי שקלעה 110 נקודות, שברה שיא נקודות לרבע אחד (37) ונוסעת למשחק חוץ זמן קצר לפני הראש בראש מול היריבה החזקה (מונטנגרו) – תיקלע למשחק צמוד.

ואולי גם תפסיד.

יותר מדי סרטים כאלה הוקרנו כאן ובכל מקום, מכדי שלא נדע. חשבתי לומר לכם את זה בזמן אמת אבל לא אמרתי, עכשיו לכו תאמינו לי שחשבתי.

הלאה. שאלת האיש שלוקח את הכדור האחרון בעקבות ההחטאה של טל בורשטיין היא מסוג הדברים שאין טעם לעסוק בהם זמן קצר לפני המשחק מול מונטנגרו. ככה, לפחות, טוען אריק שיבק והוא צודק מבחינתו. אבל אנחנו – אם לא נעסוק במה שבא לנו, איך שבא לנו וכשבא לנו – עם מה נישאר?

כספי הוציא כדור מאחורי הסל לתשע שניות אחרונות. הוא הביא את עצמו בהמשך ההתקפה לעמדת קבלת מסירה נוחה למדי מבורשטיין, אבל לא קיבל את הכדור. לחילופין, אם כספי היה מוציא את כדור החוץ ליובל נעימי דברים היו עשויים להיגמר אחרת. ייתכן שגם היה מקבל מסירה בחזרה. כל אלה מחשבות שנשטפו אל האסלה וממנה אל הים, כאמור, אבל להרהר במצבים כאלה חשוב גם אחרי מעשה. ובטח שלפני המקרה הבא שעוד יגיע מתישהו.

ובעניין אחר, אני נרגש למדי לבשר לאומה על הקמה עתידית של חלקת קבר לזמרים וזמרות שהלכו לעולמם, בדומה ללינק 'לזכרם' שמעמיד מקום של כבוד לאנשי כדורסל שאינם עוד איתנו. הרעיון עלה למעשה מזמן, אבל כמו שעלה כך גם ירד. הוא חזר שוב ביתר שאת כשראיתי ושמעתי את רוי אורביסון בכמה קטעים ביוטיוב, והגעתי למסקנה שזה יהיה מחדל חמור מצידי לקיים את כדורסלע-האתר מבלי לכלול בו איכשהו, איפשהו, זמ(י)רים וזמ(י)רות כמותו.

באחת המהדורות האחרונות קראתי לבני העם להציע עזרה ולהתנדב למען העניין. הנתין המכובד צוד בדיחי, כוח עולה, נאמן ומוסר מבין המשתמשים בלינק 'דבר אלי יפה' כבר הוכיח את יכולות הכתיבה שלו. אחרי ט(ק)סט קצר התברר שהאיש מתאים, ראוי, כשיר ומעוניין.

אני חושב שמדובר באחד הקטעים החשובים ביותר בכדורסלע-האתר, אולי אפילו מצמררים אם מגיעים לשם במוד הנכון, והשאיפה לחבר למתי הכדורסל גם מתי מוסיקה (נשמע נורא, אני יודע) דוחפת אותי להקים חלקת קבר גם עבורם. עניין של זמן לא רב ונתברך גם בזה. עם זאת ובמקביל, לא נאיץ בחבר'ה הקיימים להיפרד מאיתנו כדי לתפוס לעצמם מיקום טוב עם נוף וצל בחלקת הקבר, כן?

בקרוב הם איתנו. ועוד רבים.

עד 120 לכולם.

ושלומות ונצורות בשלב זה.