ככה צריך להישמע שיר בישראל 2006. קליל, קורץ, מפתה במידה, קליט, עם הרבה הומור, פתוח וחופשי. אין פה יצירה מפוארת, והשיר הזה בטח לא ייזכר או ייספר באף תחרות שתכלול את הקטעים הטובים ביותר שנעשו פה אי-פעם.
אבל אני מוצא את עצמי חוזר לשיר הזה שוב ושוב, גם אם במרחק של שבועות בין שמיעה אחת לאחרת. הסיבה מאוד פשוטה, כנראה: השיר הזה עושה טוב בנשמה.

טלי פיין, בת 25 מחיפה, שרה על שלוש דקות ועשרים שלה, האמיתיות שלה. רגע האמת. הזכות להיחשף בגדול, הצורך באהבה ובהכרה. היא מבקשת שיכוונו את כל האורות עליה. הרעיון פשוט, ברור ומעניין, ההגייה נכונה ומודגשת, הקצב זורם נכון, לא מהיר מדי. אם כבר, אולי קצת איטי-מונוטוני אבל בשום שלב העסק הזה לא מפריע לשיר להתפתח ולצמוח. לא בפתיחה הראוותנית באנגלית, ולא כשפיין מסיימת אותו בלחש סקסי.

אל הבמה עולה

יוצאת מהקופסה

הנה אני

קבלו אותי

אחרי עשרים שנה

אלבום הבכורה

בלי זיופים

תקבלו אותי

תצרוב אותי

רק בזיכרונך

כוונו את כל האורות עלי

ריקדו כאילו אין עוד מחר

שלוש דקות ועשרים

אני כולי שלך

פשוט ובלי יומרה

קצת בלוז ונשמה

זהו שירי

שירו איתי

גם אם אין שום סיבה

ואין בכיס פרוטה

על חשבוני

שירו איתי

תיתן כבוד, קבל אהבה

כוונו את כל האורות עלי

ריקדו כאילו אין עוד מחר

שלוש דקות ועשרים

אני כולי שלך

וואן, טו, טרי

כוונו את כל האורות עלי

ריקדו כאילו אין עוד מחר

שלוש דקות ועשרים

אני כולי שלך

הנה זה בא

שלוש דקות עשרים של אהבה

השיר "שלוש דקות ועשרים" (מלים ולחן של אלון אדירי) לקוח מתוך אלבום הבכורה שלה "ברוכים הבאים לחיים הטובים". שם טוב, הכל טוב. אני איתה. פופ חביב, מה שנקרא, אבל מושקע ונוגע במקומות הנכונים. כיף לשמוע.