בלי שיהיו מודעים לכך, בלי שהתכוונו ולחלוטין בלי שרציתי בכך לגבי כל אחד מהם בנפרד (אם כי, מן הסתם, ממש לא באותה דרגת חשיבות) - הצטלבו להן בימים האחרונים הקריירות של חוסה קלדרון, רכזה החביב של נבחרת ספרד, ושל יורש העצר בכבודו ובעצמו. כן-כן, ממש בעודם מתכוננים למשימותיהם החשובות - איש-איש ומשימתו הוא - בא הגורל ושם להם חתיכת מקל בגלגלים.

אצל קלדרון זה קרה בשלהי משחק ההכנה מול ארצות הברית. פתיחת סוגריים: אם ככה נראית ההצגה המוקדמת, אפשר כבר מבחינתי לוותר על רוב הנבחרות באליפות העולם (חוץ מאנגולה, מיותר לציין), ולארגן כבר עכשיו סדרת גמר של הטוב מתשעה משחקים בין שתי הנבחרות הללו. יהיה כיף גדול, ולא רק בזכות הכדורסל - גם כמות הטראש טוק שרצה על הפרקט במדריד היתה מרשימה מאוד (היי, מארק גאסול למד אנגלית! עכשיו רק צריך ללמד אותו לקלוע ליי-אפ).

לסדרה על המקום השלישי, אגב, הייתי מצוות מיד את יוון נגד סרביה. תוצאה אפשרית: 52:51 בפצועים והרוגים. אוקיי, סגרנו סוגריים. לקראת סיום המשחק, אאוט אוף דה בלו, קלדרון מבצע פעולה שגרתית ופתאום מותח שריר, או קורע משהו, או השד יודע מה, ותוך עשירית השנייה הוא מחוץ לאליפות העולם.

במרחק כמה אלפי קילומטרים מערבה, היורש, גם כן בעיצומם של אימונים, אם כי כאלה המצריכים מדים ונשק, מבצע פעולה שגרתית לחלוטין תוך כדי ריצה, ופתאום מסובב ברך, ותוך עשירית השנייה (טוב, קצת יותר. בכל זאת צבא, יו נואו) הוא נע ונד בין רופא כזה לאורטופד אחר, מחפש תשובה לשאלה למה קיבלה הברך שלו צורה של קיבו סטיוארט.

צירוף מקרים מוזר, יש לציין. ממש מוזר. עם זאת ולמרות זאת, דבר אחד ברור מעל לכל ספק: לא ממש ברור מתי ובאיזה אופן יוכל לחזור כל אחד מהשניים לתפקוד מלא, אבל נכון לרגע זה - מי שמפסידה הרבה יותר מהעניין היא היחידה של היורש. בלי לבדוק, אני מוכן להמר שאין להם שם שום רוביו, נבארו או ראול לופס שמסוגלים למלא בהצלחה את מקומו של הילד, ואני אומר זאת באובייקטיביות מלאה, כמובן.

חזרה לרגע לענייני יוון וסרביה, וליתר מיקוד בחבר שחורציאניטיס, שניצל את המהומה בסיום לאימון האיגרוף השבועי. בורוכוב-סוקולוב-בורוסיסוב תהה באוזניי אתמול האם היוונית שלמד (?) גיא פניני בקפריסין, תוכל לסייע לו להמריץ את סחור-סחור לזנק לתוככי יציע כלשהו, היה והנוכחים במקום יתעמרו בו משל היה ארל וויליאמס באולם במדריד.

על פניו, השבתי לבורוכוב, אין לי מושג למה אתה כולל את המלים "סחור-סחור" ו"זינוק" באותו משפט, אבל כשחושבים על זה מעט יותר לעומק - אדרבה, יתכבדו ויבואו מחנות האוהדים שמוכנים להעמיד את עצמם למבחן. מצדי, אפשר להפוך את זה לסוג חדש של תריאתלון: מתחילים בקליעה למטרה נעה (אפשר מטבעות, אבל לעניות דעתי הלא קובעת האיש יעדיף דאבל-צ'יזבורגרים), ממשיכים בספרינט במעלה המדרגות ומסיימים בניסיון לסיים צוואה לפני ששחורציאניטיס מגיע, והוא יגיע. איך אומר בורוכוב: אם הוא מתיישב עליך, את הלוויה אפשר לקיים בפקס.

בכלל, לא משעמם להם, למכבים. אחד מתמוטט (שיהיה בריא), אחד הולך מכות, מדברים עם זה, מדברים עם ההוא, עד לשאראס הגיעו. בקצב הזה עוד מעט נשמע שפונים לאריאל מקדונלד, למוטי ארואסטי ולחיים שטרקמן. אם כבר חזרה למקורות, אז עד הסוף.

זהו בינתיים, חייבים לקצר הפעם. באמת יפה מצדו של יו"ר הדירקטוריון שהוא נח ונפש, או שלא, אולם בזמן שהוא עשה זאת, מישהו אחר נאלץ לעבוד ולעמול, תוך כדי אקרובטיקה רצינית עם הנסיכות, שאו-טו-טו מתחרפנות סופית מהחופש הגדול. עכשיו, מגיע תורו של המדור לקחת כמה ימים של התנתקות מוחלטת מכל עבודה, מלאכה, או מה שמזכיר אי-מייל, ולנסוע עם המשפחה לכמה ימים לאי שם. לא שזה באמת יקרה, אבל ננסה.

נבחרות? גברים? נשים? אין לי מושג - ובינינו, מתי היה לי? - אבל נקווה שיהיה בסדר, וגם אם לא, אין דבר. העיקר שיישבר קצת החמסין הנורא הזה.

shaharhermelin@gmail.com