שלום רב,
אני כותב פניה זאת דקות אחדות לאחר ההפסד הצפוי-משהו של הנבחרת לאיטלקים והייתי רוצה להעיר על משהו שהוא מוזר מאוד בעיניי. שלושה משחקים בקמפיין הנוכחי (פינלנד, מונטנגרו ואיטליה) אשר הגיעו לרגעי ההכרעה כשהנבחרת נמצאת באקט הגנתי, ומר הלפרין מבצע עבירה גרועה שמורידה את סיכויי הניצחון לאפסיים.
כבר נשפכו מילים אין ספור על "תופעת הלפרין" אולם הוא מעולם לא הואשם בחוסר אינטליגנציית משחק. אז איך ייתכן שהוא מבצע עבירות מוקדמות מדי (פינלנד- 3 הפרש לטובת ישראל והוא מבצע עבירה 15 שניות לסיום במקום שהשעון ירוץ) או מאוחרות מדי (איטליה - עבירה 22 שניות לסיום כאשר כמעט מצליחים לבצע סטופ במינוס 5) אשר ממש מחסלות את סיכויי הניצחון של הנבחרת.
שמא קבלת ההחלטות שלו בנוגע לביצוע עבירות היה תמיד בעייתי (משחק האליפות נגד חולון)?
אתמהה ממושכות ולא אבין זאת.
אלעד
נקודה מקצועית מעניינת מאוד. אלמלא הייתי הלום חופש עדיין וכל פרטי המשחקים האלה היו מזמן מאחורי, כולל העבירות המדוברות והסיטואציות במשחק, הייתי ודאי יכול לענות איכשהו על שאלה נאה שכזו, ברם אולם זה לא המצב. על פי דבריך יש כאן סיבה לבדוק את הדברים מקרוב, אבל צריך לראות את ההקשר המלא כדי להבין היטב את הדברים. מבטיח להקפיד ולבדוק מעתה והלאה את ענייני "חסמב"ה ועלילות הלפרין בהגנה בשניות האחרונות של משחקים", במעט המפגשים שעוד נותרו.
נשיאנו,
קראתי בעניין רב את המאמר המלומד על ה"ה שאקיל אוניל בפינה המשובחת "השחר העולה" (במאמר מוסגר יש לומר שאף הממרח המקורי הוא מהמשובחים שיש).
רציתי לומר מספר מילים בעניין.
כתבות רבות נכתבו לאחרונה על מעברו זה של מר אוניל לבוסטון. הנימה הכללית היתה מסתייגת ("בשביל מה הוא צריך עונה של התבזות, שלא תזכיר את ימיו הגדולים").
לפני שנים לא מעטות, כשמיקי ברקוביץ' עזב את מכבי ת"א לראשון, ואחר כך לירושלים ואז להפועל ת"א (!!), ממש לא הבנתי מה הוא עושה, האיש, ללא ספק גדול שחקני ישראל (לטעמי ג'מצ'י וקטש היו טובים יותר, אבל מ.י.ק.י היה לבטח הגדול ביותר) הולך לשחק בקבוצות משניות יחסית למכבי, בשנים האחרונות האחוזים כבר לא היו מהמשופרים, המהירות כבר מזמן איננה, ובכלל לא חבל? תפרוש ונזכור אותך כמו בשנים הגדולות.
היום דעתי הפוכה במאה ושמונים מעלות.
היום אני מבין ששחקן כדורסל הוא לא רק הדמות במסך בימי חמישי והראיונות בעיתון. יש לו לבחור עוד ימים בשבוע, ימים שיש קופת חולים לילד, אסיפת הורים לילדה, צהריים לוהט ומזיע להעביר את האוטו טסט, וחשבון חשמל לשלם. זכותו של כל שחקן למשוך עוד עונה או שתיים כשיש מי שרוצה להעסיק אותו, גם כדורסלן צריך לפרנס משפחה וזה שיקול לגיטימי ביותר בעיניי לא לפרוש.
אבל מעבר לזה יש משהו עקרוני יותר.
שאקיל ואני מאמין שגם ברקוביץ' לא שיחקו בשנים האחרונות לפרנסתם. אוהד שמסתכל מבחוץ, היה רוצה לראות את אלילו, פורש בשיא ומשאיר אותו רק עם הזיכרונות הטובים. אבל השחקן מסתכל על עצמו וחושב, אחרי הפרישה מה אני עושה עם עצמי? הרי לא אסתכל כל היום על הסטטיסטיקות של עצמי, איפה אמצא משהו יותר מהנה לעשות מלשחק כדורסל פעמיים ביום?
ככה שאני מאוד מבין שחקן שאומר לעצמו: 'ברור שלפני ארבע שנים הייתי יותר טוב, וסביר להניח שבשנה הבאה, במידה ולא יתרחש נס בלתי צפוי, היכולת תרד עוד קצת, אבל ניתן מה שיש, נהנה, ונחשוב מה לעשות בסוף השנה'.
אין לי ספק ששחקנים כמו ברקוביץ' ושאקיל ממש נהנים לשחק כדורסל, והשיקול שלהם הוא מה עדיף: ליהנות עוד שנה ושהשורה בסוף הקריירה תראה ממוצע קצת יותר נמוך, או לפרוש עכשיו ולחשוב מה לעשות כל בוקר?
שורה תחתונה - כל הכבוד לשחקנים שמשיקולי פרנסה מושכים את הסוס עוד קצת ועוד קצת,עוד יותר כל הכבוד לשחקנים שאוהבים פשוט לשחק כדורסל ומנסים לדחות את הקץ כמה שיותר.
בשורות טובות,
יאיר
וואלאק, התבשמנו מניחוחות מחשבותיך, ועל הדרך גם זכינו אנו, אכסניית-האם, וסר ש. הרמלין עצמו אשר על הלינק "השחר העולה" לקבל מחמאות. היש טוב מזה? אם כי, זאת יש לומר, העלית בי שאלות: האם כאשר כדורסלע-האתר יהיה גדול וקשיש, ולא פעוט בן פחות מארבע וחצי, האם נשרך אז רגלינו בכוח כי שום דבר לא יכול להיות טוב יותר, או שנפרוש מיידית כדי לחוש בטעמו המופלא של החופש ושל תום ההשתעבדות אל המקלדת והפורמט? בבוא העת ניתן דעתנו יש להניח, ואף להניח יש.
הי ערן,
אחרי קבלת הפנים החמה מצידך במהדורה הקודמת, לא נכתוב משהו על המשחק נגד מונטנגרו? נכתוב וחצי.
היה משחק טוב. האווירה בהיכל הייתה יוצאת דופן. ניכר היה על הקהל ביציעים שיש דריכות מיוחדת לקראת המשחק. ומה יותר טוב מלפתוח משחק עם דאנק של כספי?
אתמול גיליתי שהזריקות של אליהו מלחיצות במיוחד כשרואים אותן מהיציע (לא שבטלוויזיה הן מרגיעות, כן?). לא ברור איך הזריקות האלה שלו נכנסות וליי-אפים פשוטים מסרבים להיכנס לסל. אני אפילו חושבת שהזריקות שלו סותרות חוקי פיזיקה שונים.
יותם שיחק ממש טוב, למרות שהיה פחות דומיננטי מבחינת הנקודות, אבל הוא עשה כמה פעולות חכמות במיוחד. וכספי הראה לכולנו מה הוא יודע לעשות. ואין ספק שאלה לא דברים שרואים כאן לעיתים קרובות משחקן ישראלי. יחד עם זאת, אני חייבת לציין שבמהלך השבוע קראתי ראיון איתו ובו הוא צוטט כאומר ש"אני מנסה שלא להפריע למשחק הקבוצתי". אני לתומי חשבתי שהוא אמור גם לתרום למשחק הקבוצתי ולא רק "לא להפריע", אבל לא נהיה קטנוניים אחרי התצוגה שהוא נתן אתמול.
שבוע טוב לכולם והמשך משחקים טובים ומהנים (בתקווה שגם נצליח לקחת ריבאונד פה ושם),
שירה
וואלאק שירה, לא נכחיש זאת: איך את תוקעת יפה, בטוב טעם, בקטנטנה ובלשון עדינה מאוד, לשועי עולם בכדורסל הישראלי. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שגם במקרה הקודם שהבאת דברים לידיעתנו עמד עומרי כספי על הפרק ונזפת בו קלות. חדת אבחנה הינך. ובאה מאהבה.
בעניין אליהו, רבות דיברנו, שוררנו וזמררנו כאן לגבי טיב זריקותיו והדרך המיוחדת בה הוא עושה זאת. מגיעה כבודך ומחזקת במלים משלה ("זריקות שסותרות חוקי פיזיקה שונים"). ואני מוסיף: איך האמריקאים הטמבלים, חובבי הגימיקים, הסטטל'ה, המוזריות והביזאר, משאירים להיט כזה בכדורסל האירופי הרחוק מהעין?
מדוע לא יצרפו את ליאור "הקרקס המהלך" אליהו, אשר יעבור מעיר לעיר, מאולם לאולם, מארינה לארינה, וישליך תפוזים ותפוחים על הקהל בשלל תנועות מחוגה וזווית בלתי אפשריות? את אייל הורן, מקפיץ הכדורים על הראש האגדי, שלחנו לליגת מנש כבר לפני עשור וחצי בערך. מדוע ההתמהמהות הזו עם אליהו, הרי ברור לגמרי שלכל מקום שתגיע קבוצתו יהיה האולם סולד-אאוט? פספוס ענק, לטעמי.
שלום לנשיא הסיפרה ושאר המכובדים,
הרשו לי לצטט קטע קטן מאחד האייטמונים שפורסמו כאן תחת הכותרת "תרגילי שליטה":
"חצי דרך עברה, נותר החצי השני, אני לא אשתכנע אף פעם, כנראה, שבלות'נטל נהנה מכל רגע שלו בנבחרת ואיכשהו, אולי למוד ניסיון מקיצים קודמים, התחושה הכללית היא שמבחינתו היה נחמד אם הסיפור הזה היה מסתיים מחר בבוקר. באותה נשימה אפשר לומר, שכל נתון חלש או לא מחמיא לגבי אחוזי הקליעה של נעמי הוא לא מייצג ויכול להתהפך בכל רגע נתון, יען כי בארבעה המשחקים הבאים האיש הזה מסוגל לעשות גם 10 מ-3 איכשהו".
מרגיש אני צורך לצאת פה להגנתו של השחקן. למרות אחוזי הקליעה הלא טובים ובכלל ערב התקפי מזעזע, נוטה אני להאמין שהאיש בא לתרום. מי שלא בא לתרום לא ילחם כך עם פקוביץ' על מיקום ולא יסגור לריבאונד כמו שהוא סגר ודווקא כשאתה סקורר מחונן ולא הולך לך. והיתה שם מלחמה-מלחמה. כל פעם שהזוג היה על המגרש התמקדתי בהם והיה מה לראות. בכל מקרה, לא יניב גרין ולא קוקיה לא הצליחו לעשות את העבודה טוב כמו דיויד לדעתי, וזה היה עניין של רצון נטו. "והפעם בתפקיד אורי קוקיה .... דייויד בלו!".
וקצת מחשבות כלליות:
ראיתי את יניב גרין עוד בימיו בהפועל תל-אביב והאיש היה שחקן-שחקן. חבל לי עליו. בחור חביב אבל משהו שם בפנים פשוט חלוד, וזה משתלט עליו יותר ויותר בכל משחק. הייתי אומר שפרישה זו לא מילה גסה.
עומרי כספי, עם כל הכבוד ל-30 נקודות, הגנה היא לא מילה גסה. אבל מי כבר יבוא בטענות לכזה שחקן-שחקן.
יותם הלפרין פשוט מפתיע. זה ממש לא אותו השחקן שעזב ליוון. כנראה שהבחור באמת לא צריך להיות מוביל כדור ראשון.
אומרים שבורשטיין חזר לכושרו בספרד. אז אומרים. בינתיים, זה כמובן לא אותו שחקן שבור על סף סיום קריירה שעזב לקבוצה נידחת בספרד, אבל זה ממש עוד לא טל בורשטיין מודל 2005/06.
מה יש לאוחיון ולנעימי עם זריקות לסל?! אחרי כל פעולה מוצלחת של אסיסט יפה או שלשה חופשית, החבר'ה חייבים ללכת ולנסות לעשות משהו שאפילו פול התמנון לא יודע איך יסתיים. למה?! כל כך הרבה כשרון וכל כך הרבה באגים בראש. אם נעימי מסדר את הראש הוא רכז מוביל באירופה. אוחיון קצת פחות. משהו חסר שם ולא רק קליעה מרחוק.
ניקולאי
היות שמדובר במייל התרשמויות ארוך בעקבות משחק, ובו גם התעכבות על מספר שחקנים, והיות שאנחנו בעיצומו של קמפיין והנה רק תמול-שלשום התקיים עוד משחק ותיכף יש עוד אחד, והיות והיות והיות והיות, אני בוחר לפרסם את דבריך כמו שהם. ולוותר הפעם על התייחסות מערכתית. יו נואו, המבט הולך קדימה.
ברם אולם לפני שאתה משלח מעל פניך את יניב גרין בקלות כזו, הייתי רוצה לראות אותו בעונה שלמה שאינה במסגרת מכבי ת"א. הייתי רוצה לראות באמת ובתמים מה נותר מהחבר גרין, אחד המסורים, העיקשים, האתלטיים, ההגנתיים, הפיזיים ומבעלי מוסר העבודה הרציניים ביותר שנתקלנו בהם כאן.
שלום ערן,
במשחקיה של הנבחרת הבוגרת בולטת בעיית הגבוהים. זה משפיע גם בהגנה וגם בהתקפה ואין צורך להסביר כמה זה משפיע.
אני לא מבין דבר אחד. אם הזמינו את רות'ברט למה לא נותנים לו לשחק? הוא עד כדי כך גרוע באימונים? לפחות יש לו את הגובה והוא יכול לשנות זריקות. הרי ממילא גרין וקוקיה לא הצליחו להגן מול פקוביץ' וכנראה גם מול גבוהים אחרים הם לא יצליחו, אז למה לא לנסות ולשחק על רות'ברט?
בנוסף, בטח ראית בתגובות בכתבה שלך על בעיית הגבוהים ב-
ONE שכתבו על אלכס צ'וברוביץ' (לא אני כתבתי), אשמח לשמוע גם את תגובתך עליו ולמה לא זימנו אותו.
אני אישית ראיתי אותו משחק ומתאמן והוא שחקן, אין כאלה בארץ. גם חזק גם קולע, צריך רק לדעת לעבוד איתו.
חגי
דיברנו על רות'ברט לא מעט. עושה רושם שמה שיפתור אחת ולתמיד את העניין הזה הוא התייחסות של מאמננו הלאומי המכהן, או מאמננו הלאומי לשעבר, או מאמננו אשר בנתניה-העיר, או כל מי שבא במגע עם הבחור הגבוה הזה. העובדה היא, שאף אחד מהם לא ממש הריץ אותו ל-20 דקות במשחק. אמרתי והוספתי לא פעם, שאם כל כך הרבה מאמנים (כולל ג'ינו, קטש ואחרים) הגבילו את דקות המשחק של רות'ברט ולא ראו בו מציאה אמיתית, קשה להאמין שכולם טועים ויש לכבד את העין המקצועית שלהם.
אני מרשה לעצמי בכל זאת לזמזם מסביב, בדומה לך, שלא ייתכן שאי-אפשר להפיק ממנו יתרונות לזכות נבחרת ישראל. פשוט לא הגיוני. ראינו אותו לאורך העונות האחרונות, ולאיש יש כמה מובים ותכונות לא רעות בכלל. הייתי מאוד רוצה לראות אותו נזרק פנימה למשחקי הנבחרת, כדי לדעת מה בדיוק לא עובד: יצירת מיס-מצ'ים שפועלים לרעת הנבחרת? הבו לנו לראות. אבל בוא לא נהיה תמימים: אם לא קיבלנו את רות'ברט מתרוצץ על המגרש במשחקי ההכנה בהדר יוסף, אין טעם לצפות ולראות אותו עכשיו במשחקים הרשמיים.
ובעניין צ'וברוביץ', ראיתי אותו בליגת הקיץ במשך ארבעה ערבים. פיזית, הוא באמת משהו שאין כאן. 2.12 ולא שדוף בכלל. לעומת זאת, הוא בעיניי כמעט לגמרי בוסר. ומאוד מכאני בתנועות שלו. וגם טיפל'ה עסוק בעצמו יותר מדי.
אני בפירוש רואה פוטנציאל, מין לייט-בלומר כזה, יו נואו, ואולי בעוד שנתיים יהיה מקום להזמין אותו לנבחרת. כרגע, לפחות על פי מה שראיתי, אין מקום להזמין אותו לנבחרת ישראל. הבחור הזה אמור לצאת לארבע עונות בספרד, יען כי הוחתם על ידי פואנלבראדה ויושאל לקבוצה בליגה השנייה. אני מחזיק לו אצבעות ומקווה שיעשו ממנו שחקן-שחקן.
ערן,
ביוון העתיקה נהגו לומר המלעיזים כי הומרוס זה הסופר היה בסך הכל פיקציה סביבתית כזו או אחרת שלא היה לא נברא ובודאי שלא כתב הוא את האודיסיאה כפי שנוטים היום רבים לחשוב. גם על סאפפו המשוררת אמרו דברים דומים שהיא היתה בסך הכל תוצר של איזו כמיהה של בני העם לאיזו דמות סטריאוטיפית שתייצג את הקול הנשי בפרוזה שביוון העתיקה. יתכן ובכלל היה זה גבר שכתב את שיריה של זו המכונה סאפפו.
ושאלתי לך ערן היא,
האם בעצם יכול להיות שהסר שחר הרמלין הוא לא יותר מאשר פיקציה שנהגתה במוחך הקודח למען יאריך סטויקו וראנקוביץ' ימים? האם הרמלין הוא אינו למעשה פלטפורמה ייחודית לסיפורי "הייתי שם" הקצרים שבהם אתה כל כך אוהב לשתף את גולשי האתר.
שהרי הסר, דמות מעורפלת משהו הוא, יום אחד הוא מבניה המובחרים של עמק יזראעל, וביום שאחרי פתאום מגלים אנו שהסר היה ב-87' ביוון, שאלוהים יעזור היתכן שהאיש מעל גיל חמישים הוא?
בעצם הסר יכול להיות כל אחד מאיתנו, הוא גם כמו העיר ספרינגפילד בסדרת המופת משפחת סימפסון אינו תלוי מקום וזמן, אם ירצה יספר סיפור "הייתי שם" על אליפות אירופה ב-53', ואם ירצה יקפוץ פתאום 23 שנה קדימה לגמר המנש הגדול מכולם ב-76' ומדוע שלא יתן מתובתנותיו גם על הזכייה של הפועל אילת בטורניר הארלם ב-94' אם אינני טועה הרי גם שם הוא "היה".
קבל נא את דבר סר ש. הרמלין בכבודו ובעצמו:
שלום חגי,
יו"ר הדירקטוריון העביר לידיעתי את המייל שלך, ואני חייב לומר שאם בתחילה, כשטיפטפו מכתבים בנושא אחת לירח כחול (כן-כן, אני יודע שבאנגלית זה נשמע יותר טוב) - התייחסתי אליהם בלא יותר מאשר חיוך סלחני, הרי שהשטף הגובר גורם לי לאי אילו שאלות אקזיסטנציאליסטיות, ולעוד יותר שאלות לגבי יכולת הבנת הנקרא של העם (באמת נדמה לך שסגנונות הכתיבה של היו"ר ושלי זהים? או יותר מזה - שהוא משנה בכוונה את סגנונו כדי ליצור זהויות שונות?).
בוא נחתוך ישר לשורה התחתונה: אני חי, קיים, נשוי באושר ואב פולני גאה לשלושה ילדים. לא מעל גיל 50 (תודה, גם אני אוהב אותך), אבל לפני חודש ומשהו מלאו לי 45 קיצים תמימים. נולדתי וגדלתי בעמק, שתמיד יישאר עבורי המקום הכי יפה בעולם, וכיום, שלא באשמתי, תושב המרכז. מאמין לי? יופי. לא מאמין - גם יופי.
והשאלה הכי חשובה: גמר מנש 76' היה הגדול מכולם? כאילו - הלו? ד"ר ג'יי? מג'יק? בירד? ג'ורדן? מישהו?
חזק ואמץ.
שחר
ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות,
בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.
