אפתח בסיפור אישי קצר.

בעודי עומד נרגש בנוקיה ההיכל בערבו של ה-27 במאי שנה זו, ומחבק בימיני את גוסטב אחי הצעיר (יש לו יד, יש לו, מרביץ צ'אקות הזאטוט) בהתרגשות של פעם ב-17 שנה, עבר לידינו הכותש בדרכו לחדר ההלבשה.

ידיים רבות הושטו לעבר האלוף הטרי ואף קריאות כאלה ואחרות. שפר גורלי וזכיתי לשתי שניות שיחה עם האליל. "אל תלך למלחה", הצעתי לו, "אין לך מה לחפש שם". הכותש הנהן בראשו ונעלם במעמקי חדר ההלבשה. את ההמשך כולם מכירים. לא שמע הבחור לעצתי. האם עשה בחכמה? אם נחיה גם נראה.

אי לכך, אשאל אותך, נשיאנו הנכבד, מה דעתך בעניין. הרי ידוע לכל בר בי רב כי לא אדם חובב לחץ הוא הכותש.

אנשים דוגמת ראש שבט האפרים או לחילופין רבי פנחס הגרשוני נראים כמי שהלחץ מיטיב עמם, ואם לא מיטיב, לפחות לא משפיע עליהם בצורה רצינית. אבל הכותש? במלחה? דמיינו לעצמכם סיבוב שני כמו זה שהיה לו בג"ג (ששה הפסדים, בזמן שהמלחמה על המקום השני בוערת), האם לא תישרקנה לו שריקות בוז משל היה גיא גודס (שהוא אגב, ג"ג בפני עצמו)? האם לא תבער האדמה תחתיו?

ואם כן, כיצד יתפקד הכותש אז? מה יהיה שונה מהסיבוב הקודם שלו במכבי ת"א? האם נראה באמצע העונה את הכותש חוזר לג"ג ואת ל"ל מפנה לו את כס המלוכה מרצון?

לא יודע, לא יודע. תחושת הבטן שלי - לא משהו העניין הזה. מילא אם היה עובר למכבי - אני מבין את הרצון להתקדם ולהרביץ תורה בכל רחבי אירופה-היבשת.

אבל למלחה? לא נראה לי העניין.

אם נחיה גם נראה ונדע מי צדק, הנתין הנאמן או שמא הכותש, אלוף ישראל המכהן.

צוד בדיחי

ריישית, כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, סיפורך האישי נאה מאוד. היית שם, יעצת לכותש. הוא הנהן והלך בדרכו, תרתי משמע. שיינית, נחמד לשם שינוי לשוב בעניינים הקשורים בליגת קזינו, ואולי אפילו קצת ביזארי לתקוע את ענייני קטש והפועל ירושלים כרגע, שעות ספורות לפני אליפות העולם (שאיש לא ממש יודע על קיומה).

כך או אחרת, אחרת או כך, העלית עניין רדום-משהו לדיון, אז בוא נדבר עליו קצת. אני חושב שקטש היה מגיע לירושלים העונה בכל מקרה, בין אם היה לוקח אליפות ובעין אם לא. חושב שגיא גודס היה עוזב את ירושלים בכל מקרה, בין אם היה לוקח אליפות ובטח אם לא. יש צירים ותחנות על מסלול הזמן שחייבים להתממש כנראה, ואת הגעתו של קטש לירושלים אפשר היה לנחש כבר לפני שנה, אולי אפילו שנתיים. זה עמד באוויר, רמזים והערכות נכתבו גם כאן לפני זמן רב נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, והנה הגיע הרגע.

קטש צעיר. קשה לומר שמיצה עצמו בג"ג הפקות ואירועים בע"מ. הוא יכול היה, נניח, לנסות ולהוביל את הקבוצה לשלב הבתים ביורוליג ולנסות ללכת איתה לעונה מוצלחת ככל האפשר שם. אבל יש רגעים שצריך ללכת הלאה, והרגע הגיע. כדי שיהיה לו יותר נוח וחמים ומוכר ומפיג לחצים, הוא לקח איתו את רנדל ודאוול. האמן לי חבוב, אם היה יכול – היה לוקח איתו לירושלים גם את גל מקל, אלישי כדיר ו"סרינה" פארגו. אני בטוח שניסה ככל יכולתו.

האם עשה בחכמה? האמת בעיני המתבונן, ואין חוקים או כללים. הוא עשה מה שרוב המאמנים היו עושים. שיפר את מצבו הכלכלי, לקח על עצמו אתגר חדש ועצום להשיג אליפות עבור מועדון שטרם עשה זאת, פרש בשיא ממקום אהוב שבו ייזכר תמיד לטוב ויוכל לשוב אם וכאשר ירצה.

במועדונים יומרניים יותר יש יותר לחץ, נכון. כשחקן, קטש שיחק במועדונים גדולים ולא זכור לי שמישהו אמר עליו שהוא חושש או קורס תחת לחץ. אני משוכנע שהוא גם רוצה לאמן במועדונים גדולים ולהוכיח לעצמו שהוא יכול להסתדר. זה לא עבד בפעם הקודמת במכבי ת"א, אבל יכול להיות שזה יעבוד הפעם. הוא ודאי לא צריך לחכות לגיל 50 כדי להרגיש בשל לעמידה בלחצים. אין כמו היומיום לחשל ולחסן וזה מה שקטש עשה בשנים האחרונות, כולל ספיגת משברים מקצועיים רציניים מאוד על בשרו (את הקטע עם מכבי כולם זוכרים, אני עוד זוכר תבוסה עם גליל ב-50 הפרש ברוסיה נגד אוראל גרייט או משהו).

אגב אני חושב שאתה טועה בהערכה לגבי בירנבוים וגרשון. הלחץ אוכל אותם ועוד איך. ואני לא מדבר רק על כך ששניהם ירדו למחתרת אחרי שמכבי ת"א אמרה להם שלום, אלא גם על שאיך נראים כשהם מסתובבים חבוטים על הקווים. סמוקים מעלבון, פגועים ומאוכזבים עד עמקי נשמתם. ככל האדם.

קטש היה יכול להישאר בג"ג לעוד חמש שנים בקלות, לקדם שחקנים צעירים, להפוך את גן נר לנקודת צמרת קבועה ואיכותית בכדורסל הישראלי. אבל זה לגמרי טבעי ללכת הלאה, ואין הרבה מקומות מרגשים בכדורסל הישראלי כמו מלחה. כרומנטיקן, הייתי רוצה לראות אותו מזדקן בג"ג ואפילו חוזר לכפר בלום מוקדם ככל האפשר. מעשית, החיבור שלו עם וויל סולומון, ג'ייסון ריץ', יובל נעימי, רנדל ודאוול והאחרים גורם לי לחשוב שחבל שהעונה לא נפתחת מחר בבוקר.

קטש, וזה ברור לכולם, אני חושב, בדרכו חזרה למכבי ת"א. אני מאמין שהוא לא מתייחס ולא משתמש בג"ג ובהפועל ירושלים כמקפצה לשם, וחשוב לו להעביר את המסרים ודפוסי המשחק שלו והאמונות שלו לגבי המשחק בכל מקום שבו הוא מאמן.

אין לי מושג אם יצליח או ייכשל, אבל הייתי רוצה לראות אותו מתחבר למותג של הפועל ירושלים לכמה וכמה (וכמה!) שנים ולא ממהר לעזוב. מבחינתי שיאמן עכשיו בירושלים חמש עונות ברציפות. מכבי תחכה.