אנדרו גייז הוא האוסטרלי הראשון שמצורף לחיל התותחנים של כדורסלע-האתר. למעשה, הוא נשכח-משהו, נשמט-כמעט, אם כי שמו צף מחדש בעקבות חידה שבועית ב'ונשאלת השאלה' על אודות שיין היל, אוסטרלי בולט אחר. ואז, כשחלק מהפותרים סבור היה ששיין היל הוא לאחר מאנדרו גייז, בעצם, כבר היה ברור לגמרי: גייז מוכרח להיות חלק מאיתנו.

אז הנה הוא: מלך הסלים של טורנירי הכדורסל במשחקים האולימפיים עם חמש אולימפיאדות ברזומה, החל מ-1984 בלוס אנג'לס ועד סידני 2000. באולימפיאדה האחרונה, אגב, הוא כבר היה בן 35. שימש כנושא הדגל של המשלחת האוסטרלית הביתית, בואו לא נשמיט פרט היסטורי רב חשיבות זה.

היה סגן מלך הסלים באליפויות העולם, שני רק לאוסקר שמידט. עשר פעמים מלך הסלים בליגה האוסטרלית. אלוף NBA בתפקיד (שולי וחלקי מאוד אמנם) עם סן אנטוניו ספרס. הרבה שנים קודם לכן, עוד בטרם נצבע שיערו באפור, הגיע לגמר המכללות עם סיטון הול ב-1989.

סקורר, סקורר, סקורר. ולא בזכות אתלטיות מרשימה, בכלל לא. בעיקר בזכות יד קטלנית, צליפה הרסנית, קליעה דייקנית. תותחן, אם לקצר. ידע גם למסור. טאץ'-טאץ' היה לו גם בזה.

והנה עוד כמה דברים ברמה האישית-מציצנית על הגארד בגובה 2.01, יליד 1965: לארי בירד היה אליל הילדות שלו, יש לו שלוש בנות, היה מאוד רוצה לפגוש את ביל קלינטון, מאוד מעריך בכדורסל את האפשרות ליצור חברויות והיכרויות חדשות עם אנשים, מאוד לא מעריך בו את הנסיעות הארוכות והמתישות. אהה, והוא קולני מדי לטענתו. היה רוצה לשנות את זה. ניסה ולא כל כך הצליח.

גייז היה גם שבע פעמים שחקן השנה באוסטרליה, נבחר גם כרוקי השנה אי-אז בימים ב-1984. היה הכל, בקיצור. אבל רק פעמיים זכה באליפות שם.

הקטע הקצר שלו עם ה-NBA לא כולל רק את סן אנטוניו. למעשה, הניסיון הראשון היה להגיע לסיאטל סופרסוניקס ב-1994. לא עבד. אחר כך הוא חתם בוושינגטון בולטס ואת אותה אליפות עם הספרס הוא השיג ב-1999, עונה קצרה שנמשכה 50 משחקים בלבד בגלל שביתה. כל ה-NBA הזה, הכל כולל הכל, מסתכם ב-26 משחקים ומעט מאוד דקות, כן? בואו לא ניסחף.

אבל מחוץ ל-NBA? אליל היה והינו עדיין גם כיום.

בחלק מהתקופה שלו כשחקן מלבורן, גייז שיחק תחת אביו שהיה המאמן. כשהיה בן 40 הוא פרש אחרי 612 משחקים בליגה האוסטרלית ו-22 שנות פעילות. 18,908 נקודות. סיפור של סביבות 30 נקודות במשחק.

30 נקודות במשחק.

30 נקודות במשחק.

30.89 בממוצע, ליתר דיוק.

ולא יודע למה הוא מזכיר לי את ברד ליף. לא יודע. אולי כי גם שיערו האפיר כל כך יפה, מתאים ונאה, ואולי ובעיקר כי מדובר בקלאסה מארץ הקלאסות. מישהו שמותיר בה רושם כל כך עז, שקשה מאוד למחוק. ואין גם צורך, מחשבה או ניסיון לעשות את זה.

אחרי הפרישה נעשה עוד יותר סלב כזה, יו נואו. מופיע בפרסומות, שמו שגור בפי כל. הוא גם מפרשן משחקים ומאמן במחלקת הנוער של מלבורן טייגרס. וגם חזק בקטע של הפוליטיקה. פנו אליו פה, רוצים אותו שם, המפלגה הזו, המפלגה ההיא, עניינים של זכויות האדם, ועדות כאלה ואחרות. תותחן, נו. מה יש פה להבין?

שב נא עימנו חבר, ושמך ינצנץ אחת לשנה ביום הולדתך בפינה השמאלית למעלה של כדורסלע-האתר.