ויהי חושך ויהי אור, והנה פיב"א מודיעים על החלטה חדשה, זמן לא רב אחרי שהסתיימו משחקי מוקדמות אליפות אירופה וכל העולות נקבעו. על פי ההחלטה החדשה - כמעט כל הנבחרות שלא עלו לאליפות
משלב המוקדמות – עולות בכל זאת.

איטליה, גיאורגיה, לטביה, אוקראינה, פולין. כאלה, יו נואו.

קראתי וזעתי בכסא הנשיאותי באי נוחות מסוימת.

אחר כך הגיעו לאינטרנט התגובות של מיטב מאנשינו. טל בורשטיין, רו"ח ד. שמיר, שי שני ועוד. המון ציניות, המון ביקורת, המון לעג ואירוניה, כולל התייחסות לא ניאותה, בעיניי, בכמה וכמה (וכמה!) מקרים ובמיוחד מצד יו"ר האיגוד שטען לפוליטיקה עלובה.

זעתי ביתר אי נוחות.

חשבתי שאולי אכתוב אייטמון שלם בנושא, אעקוץ קלות את פיב"א, אקשה על נציגינו השונים שקצת הגזימו בתגובותיהם לדעתי ועוד כהנה וכשמה.

אולי אפילו אתייחס בכתב ואעריך את נטייתי רבת השנים להתרחק מחישובי יחס סלים, ספקולציות, ראש בראש בבית משולש וכיוצא באלה, בעיקר בעקבות העובדה שפיב"א הוכיחה כי יש לה חוקים משלה: כולם מחשבים ומספקלצים עד כלות הנשימה והנשמה גם יחד, והיא באה ומשנה את הכללים בבת אחת.

תמיד ידעתי שיום יבוא וצדקתי תוכח, ושאין צורך להיכנס לנוסחאות בנוסח "אם מונטנגרו תנצח את אקוודור בין 20 ל-32, נוכל להפסיד לפקיסטנים עד 45 הפרש ועדיין לעלות לשלב הבא".

וכאמור, כבר התכוונתי לסדר גודל של חצי קילו בערך, כדי להביע עמדה נשיאותית.

אלא שאז, כמו מתנה משמיים, נחת בתיבה מייל מאת הנתין צוד בדיחי, אחד המסורים ביותר באחרונה, אשר שטח את טענותיו בטוב טעם וחסך לי את הטרחה והמלים.

וכה כתב בדיחי:

"יחד עם כל הנתינים בארץ ובתפוצות הנני צובט את עצמי חזור וצבוט, ושואל: האומנם?

פיב"א מחליטה רטרואקטיבית כי גם מי שלא עלה בעצם כן עלה? בחו"כ, בחו"כ, בחו"כ.

לאחר החלטה כזו אפילו הזיות הביפ נדמות הגיוניות (על הקיזוז לפחות הודיעו מראש). בחו"כ בחו"כיים העניין הזה.