קרם טונצ'רי היה בחור בן 22, כשטורקיה ניצחה את גרמניה בחצי גמר אליפות אירופה באיסטנבול לפני תשע שנים. המשחק ההוא הסתיים בניצחון טורקי בנקודה, 78-79 אחרי הארכה. מזכיר במשהו את חצי הגמר אתמול. שוב איסטנבול. שוב הקהל הטורקי. שוב הנבחרת המקומית שנישאת על כנפיו.

אבל טונצ'רי אחר.

אם בחצי הגמר ההוא ובגמר שהגיע אחריו (הפסד לסרביה בתשע נקודות הפרש) טונצ'רי הצעיר לא הצליח לקלוע אפילו סל אחד, למרות ששיחק לא מעט, הפעם הוא בא אחר.

וזה לא רק סל הניצחון שקלע, חצי שנייה לסיום (אגב, בצעד וחצי ימין מצד שמאל, כן?). סל שכולו מהירות, חמקמקות ולהיות ראשון לכדור כשזה קורה.

עוד לפני כן באו חמש נקודות מהירות שלו ובהן שלשה אחת נחושה, משל היה גדול הסקוררים מאז ומעולם. טונות של ביטחון. החלטה אמיצה אחת.

וגם אסיסט אחד מצוין לסמיח ארדן.

בקיצור, כל הטורניר הזה דיברו על שני שחקני ה-NBA הטורקיים, טורקוגלו ואיליאסובה, ועל השניים שמצטרפים העונה, עומר אשיק וארדן, אבל ברגעים הנכונים בא ההוא שמשחק נגד איזמיר וקרשיאקה ואליאגה פטקים ובאנוויטספור, ולא נגד יוטה ג'אז, דאלאס מאבריקס ובוסטון סלטיקס ודנבר נאגטס.

ובסופו של דבר, הכל מזל. סרביה היתה יותר טובה לאורך כל המשחק, טורקיה איזנה תוצאה בעיתוי הנכון כצפוי, פחות או יותר, וטונצ'רי היה שם למהלך האחרון והלא מתוכנן.

היידה לטורקי המקומי חובב התרבוש בזמנו הפנוי. היידה לבורא הכדורסל. היידה גם לסרבי המצוין מרקו קשל, איש אולימפיאקוס בעונה הבאה, שה-J בסוף שם המשפחה שלו (keselj) והדרך בה מבטאים את שמו, הם הוכחה נוספת שטעינו, קרוב לוודאי, לאורך כל השנים: לא ז'ארקו פספאלי אלא ז'ארקו פספאל.

Paspalj. אמור מעתה פספאל.

אני חובב כדורסל טורקי ידוע עוד מימי פילזן של נאומוסקי בתחילת התשעים, עת הפציעה באוסישקין באיזה קוראץ' או משהו וכבשה את לבי. ועם זאת, היה לי חבל הפעם על סרביה. לכמות כזו של כישרון מגיע יותר מאשר מדליית ארד או לסיים טורניר בלי כלום.

מוקדם יותר הגיע קווין דוראנט, האיש שמראה את הדרך. לסל, כלומר. זה או כדרור ועלייה לסל משלוש, או כדרור וחדירה, או חצי מרחק אם בא לו. או כל דבר שמתחשק. לא ראיתי אותו מספיק פעמים ב-NBA יען כי בשביל אוקלהומה סיטי לא קמים ב-4 בבוקר, וגם לא עבור קבוצות טובות ממנה, אבל האיש מדהים – לא נכחיש זאת.

וכשהוא משחק כל כך רחוק מהסל, ואפילו שהוא 2.06 או 2.08 ולא 2.30, פתאום הוא נראה לי כמו מקל סודני עם המסגרת היחסית-צנומה שלו.

שחקן מפחיד. אם כי, יו נואו, בדרך כלל כשזורקים 20 או 25 זריקות לסל, מה שמקבלים הוא סדר גודל של 35 נקודות למשחק ויותר. ובמשחקים האחרונים דוראנט זורק. מכיר במעמדו. עושה מה שמבקשים ממנו ולא מתחבא או מצטנע מאחורי שחקנים אחרים. או בקיצור, משחק כמו שהוא משחק במעט שראיתי ממנו באוקלהומה סיטי.

גמר אליפות העולם. טורקיה נגד הנבחרת הרביעית/חמישית של ארצות הברית. אני נותן לזה חצי שעה למעלה באתרים, לפני שהם מתפנים לענייני קבוצות הביפ המקומיות. בחו"כ.