ערן,

אני מסתכל באסופת ספרי המנש שנמצאת מתחת לארון המעילים שלי ואני רואה שם שאת "המשחק האמיתי" משנת 89' כתבו אריה מליניאק וטובי "מי זה" פולק.

אני עולה טיפה למעלה ורואה שאת "הקסם שחזר" משנת 96' כתבו מנחם לס וציפי שמילוביץ', ואז "מסע בין כוכבים" עפר שלח, "זמן המנש" רונן דורפן, "חמישים הגדולים" מ-97' מנחם לס ו"הידיד הטוב" ירון טלפז. את "עולם אחר" כתב אריה מליניאק ואת "עונת החלומות" מנחם לס.

אני רואה גם, ערן, שאפילו בכתיבת "שם המשחק" מ-79' לא לקחת חלק או לחילופין לא עזרת לדייויד הלברשטם בהגהות הסופיות.

יש לך חתיכת ספריה, אתה. אתה קורא רק NBA או פוזל גם הצידה אל "מסביב לכדור", למשל, או ספרים אחרים שכתבתי?

כך או אחרת, אחרת או כך, זו שאלה בעלת טעם סתם ככה באמצע החיים, ובטח באתר כמו כדורסלע. למעשה, זה המקום הנכון לשאול.

מחמיא לי – לא אכחיש זאת – שבימים הריוני-גורל אלה בהם הארץ כולה מנסה לברר מדוע ג'ף פוט לא שותף כלל במשחק ההכנה של מכבי ת"א בפולין, אתה מתעניין בסוגיית הספר שלא כתבתי. בימים משמעותיים כל כך עבור מאמננו ל"ל אשר מולך על ג"ג, אתה שואל כיצד לא חברתי לכותבי ה-NBA.

מחמיא לי.

בוא נגיד שנגעת בנקודה רגישה. היתה לי הזדמנות לכתוב ספר NBA ואפילו ביקשו ממני לעשות את זה, אבל באותה נקודת זמן ובעצם גם היום אני חושב שאין לי יתרון בתחום הזה על פני אחרים. לא הייתי מימיי במשחק NBA, אני לא פריק של NBA שפותח את היום באינטרנט וסוגר אותו לפנות בוקר בשידור החי, ולא חי בפורומים של אוהבי התחום. לא מזיז לי כל חצי טרייד ואין לי ולא היה לי כל מגע אישי כזה או אחר עם קבוצות או שחקנים בולטים שם.

היו לי יתרונות כאלה כשכתבתי את הספרים שלי כאן, אלה שנשענים על מראה עיניים, חוויות מהשטח וגם מגע מול אנשים שאני מכיר ורואה. דברים שלא תוכל למצוא בגוגל. ההיכרות והידע שלי לגבי הליגה כאן או שחקנים וקבוצות באירופה גדולה פי כמה וכמה (וכמה!) מאשר כל הקשור ל-NBA ולכן אף פעם לא התיימרתי לעשות את זה.

באיזשהו שלב, לפני כמה שנים, פתאום מאוד בא לי ללכת על ספר NBA אחר ושונה מכל מה שהזכרת. בניתי ראשי פרקים, חשבתי לעשות את זה לבד או עם שותפים, ונוצר בסיס טוב, אני חושב, לספר NBA מסוג שטרם נכתב כאן. בסופו של דבר, כשהגעתי עם ההצעה למי שאמור לתת את האוקיי, החבר'ה שם התקררו וירדו מהרעיון ללכת על ספר כזה בטענה שאין לזה שוק.

ובאמת, אם תשים לב, סדרת ספרי ה-NBA שיצאה לאור בזמנו על ידי כותבים שונים (טובי פולק הוא לא "מי", הוא שימש ככתב וכעורך ספורט במשך הרבה שנים במעריב) – כבר לא קיימת. אני חושב שהיא נפסקה מעצמה משתי סיבות: הכותבים הבינו שהרווח הכספי שלהם קטן מאוד והתייאשו, ובמקביל האינטרנט כיסה על כולם. מרגע שהאינטרנט הגיע לחיינו כל הכותבים איבדו את יתרונם. פתאום היו הרבה קוראים שידעו לא פחות מהם וקראו אפילו יותר.

ובלי חוויית שטח אישית ספק אם יש מה לחדש. זו דעתי.

לכתוב את "שם המשחק" כמו שעשה דייויד הלברשטם זה חלום. לכתוב את "איל באסקט די איטליה" כמו שעשה ג'ים פאטון זה חלום. אני מקווה שיום יבוא ואגשים שאיפה מאוד גדולה שלי בהקשר הזה שטרם בוצעה. ולא, אין לי חלום לכתוב ספר NBA.

אגב, אם אנחנו כבר בעניין. ממש בימים האחרונים התחלתי לקרוא את הספר של ג'ים קלהון, מאמן קונטיקט, "a passion to lead". קצת קשה למצוא זמן פנוי ושקט, אבל זה כיף בלתי רגיל.

מדובר בספר שכתב בפועל עיתונאי, שישב איתו ודובב במשך שעות וימים ושבועות כמו שקורה בדרך כלל בספרים של שחקנים ומאמנים. קצת כמו הספר של רלף קליין ז"ל או אחרים.

אישית, יכול להיות מעניין לשבת למשל עם פיני גרשון או צביקה שרף או דריק שארפ ולכתוב את ספר חייהם, אבל תמיד אעדיף לכתוב משהו שהוא לגמרי שלי, מאשר לכתוב ספר חיים של מישהו אחר. לא שאשיב בשלילה אם גרשון יציע לי פתאום, אבל אני כל כך לא ממרפק את עצמי בדברים האלה, שהסיכוי שזה יקרה קלוש מאוד. העיתונאים הם שיוזמים מהלכים כאלה בדרך כלל, וזה לא כל כך בשבילי נכון להיום.

אם לסכם, אין כמו לכתוב ספרים. שום דבר לא דומה לזה ואני בהחלט מתגעגע. רווח כספי הוא לא העניין פה, מבחינתי. אני מאוד מחכה ליום ולסיטואציה שיאפשרו לי לחזור למסלול בעניין הזה, וליהנות משקט וזמן פנויים. חושש, במקביל, שמשימה כמו כתיבת ספר עלולה לגרום להשבתה של כדורסלע, או להפחתת קצב משמעותית.

האם העם יעמוד בכך? האם תעמוד בכך הנשיאות? שאלות הריוניות גורל הן אלה.

ובכלל, למדתי עם הזמן שההוצאות לאור לגמרי לא רודפות אחריך בהקשר הזה. מבחינתן, עושה רושם, אם לא יהיו ספרי ספורט זה לגמרי בסדר.

בקיצור, אם נחיה גם נראה.

שלומות ונצורות בשלב זה.