דון נלסון פורש מאימון כדורסל, כך התבשרנו בסוף השבוע. אולי לא לגמרי, יתכן שפה ושם ייקרא לדגל כדי לשמש נשיא קבוצה זו או יועץ לקבוצה אחרת, אבל הקריירה שלו ב-NBA, אם לא יקרה משהו מאוד לא צפוי, הגיעה לסיומה. 48 שנים, 34 מתוכן כמאמן. חתיכת תקופה, לא ננסה להכחיש זאת אפילו לרגע.

את סיכום כל נתוניו הסטטיסטיים המפוארים, כמו גם דרכו הארוכה והמרשימה על הקווים, אני משאיר לאזובי הניוז, כפי שהיטיב לכנותם יו"ר הדירקטוריון. לעניות דעתי הלא קובעת, ניתן לתמצת את קריירת האימון של נלסון בשלוש מלים בלבד: האיש תותח-על. ברשותכם, וגם לא ברשותכם, הייתי רוצה להתמקד הפעם במפגש קצרצר איתו לפני יותר מעשור וחצי, עליו דיווח לי בשעתו ובזמן אמת ידידי הטוב לואיס - ניו יורקר מלידה, ד"ר למשפטים בזמנו הפנוי ואוהד ניקס פנאטי 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה.

"היה קר מאוד במנהטן בסוף חודש ינואר 1995", פתח לואיס וסיפר, "בעצם, תמיד קר מאוד במנהטן בסוף חודש ינואר, אבל זו ממש לא הנקודה. באותו יום ספציפי, הקור לא הפריע לי ולשניים מחבריי לחרוש רגלית את הרחובות, תוך שאנחנו עוסקים בדברים שברומו של עולם, משמע: מהם סיכויי הניקס להגיע שנה שנייה ברציפות לגמר ה-NBA, והפעם גם לנצח, כדי לכפר על הפאשלה הגדולה מול יוסטון רוקטס בעונה הקודמת.

"באותו ערב, עמדו הניקס לשחק בבית מול גולדן סטייט ווריורס. אנחנו עמדנו נכון לאותו יום על מאזן ראוי למדי של 14-28, בעוד הווריורס היו על הפנים, למרות שהיה להם סגל ממש לא רע: טים הרדאוויי, כריס מאלין, לטרל ספריוול, ריקי פירס, טום גוגליוטה, מנוט בול, כריס גטלינג ודוניאל מרשל". "היי, שכחת מישהו", העזתי להתערב במונולוג הנרגש, "מה עם ויקטור אלכסנדר, הוא-הוא השודד עם הטרנינג אליבא דרבנו פנחס הגרשוני?". "כ....ן, אלכסנדר. כנראה שיש סיבה מצוינת ששכחתי אותו, ואבקשך לא להפריע יותר", נזף בי לואיס והמשיך.

"בקיצור, שעת צהרים היתה זו, ואנו דשנו בלהט בענייני הניקס. רובנו סברו, כי עם כל הכבוד למאמננו עטור התארים והג'ל, פט ריילי, לא הוא יהיה זה שיצליח להביא אותנו אל הארץ המובטחת, אפילו עם, ואולי בגלל הסגל שעמד לרשותו - פטריק יואינג, ג'ון סטארקס, דרק הארפר, צ'רלס אוקלי, אנתוני מייסון, גרג אנתוני, יוברט דייויס וצ'רלי "ליי-אפ" סמית'.

"ריילי הוא ווינר מוכח, אבל אני לא ממש מתחבר אליו', אמר אחד החברים, 'משהו בסגנון המשחק שלו לא כיפי, לא מדבר אליי וגם לא נראה לי שיביא אותנו לאליפות. אם זה תלוי בי, ברגע זה אני עושה טרייד עם גולדן סטייט, שולח את ריילי חזרה לקליפורניה ומביא לכאן את דון נלסון". "זה רעיון מאוד מעניין", אמר מישהו לידינו, "אפשר לקבל אותו בכתב?". הבטנו הצידה בכעס לא מוסתר, כדי לברר מי מתערב בשיחתנו הפרטית, רק כדי לגלות שזה היה האיש עצמו, כלומר דון נלסון.

"מסתבר, שתוך כדי הליכה לכיוון הבית שלי, ובלי לשים לב, הגענו למדיסון סקוור גארדן. לא ברור לי מה 'נלי' עשה על המדרכה מחוץ לאולם. אולי הוורויורס בדיוק סיימו אימון קליעות, אולי סתם יצא לשאוף אוויר, אבל בשורה התחתונה - האיש ניצב שם בכבודו ובעצמו, ואפילו קלט את החלק האחרון של השיחה.

"אחרי כמה שניות של מבוכה התעשתנו, וניסינו להכות בברזל בעוד חם. למה באמת שלא תבוא אלינו? שאלנו. כל העולם כבר ידע אז שלמרות כל מה שעשה בגולדן סטייט, אין סיכוי שנלי ממשיך שם. יותר מדי סכסוכים עם כריס וובר, עם הבעלים, ובאופן כללי אווירה של סוף עונה מבחינתו. אז מה אכפת לנו לשאול? תבוא אלינו, קואוץ', אמרתי, אולי תביא איתך את טיפת המזל שהיתה חסרה לנו מול הרוקטס. משהו כמו הלאקי-שוט שלך, שניצח לסלטיקס את משחק 7 מול הלייקרס בסדרת הגמר של 69'.

"נלי חייך. 'מאוד יפה מצדך להגיד את זה, ועוד יותר יפה שאתה זוכר את הקליעה ההיא', הוא אמר, 'נחמד גם שאתם מקשרים אותי לניקס, אם כי אישית אני מעדיף לאמן ווינרים...ועכשיו, אם תסלחו לי, אני צריך ללכת להתכונן לתרום משהו לטור ההפסדים של החב'רה שלכם'. אמר והלך.

"במשחק עצמו ניצחנו בשלוש הפרש. יותר נכון יהיה לומר שיותר משניצחנו, הוורויורס הפסידו. זה היה לגמרי בידייים שלהם. עשרה ימים אחרי זה נלי כבר לא היה בגולדן סטייט. בסוף העונה, לאושרנו הגדול, הוא מונה למאמן הניקס, אבל השידוך נכשל. אמרו שזה בגלל שהוא בנה על טרייד של יואינג כדי להביא את שאקיל, או על זה שהשחקנים לא רצו לשנות את סגנון המשחק לזה שלו. לך תדע, בשורה התחתונה, באמצע העונה כבר קיבלנו את ג'ף ון גאנדי. עד היום אני חושב שזו היתה טעות גדולה לתת לנלי ללכת, אבל היי - אלה הניקס, כן? לפשל הוא שמנו האמצעי".

shaharhermelin@gmail.com

עוד על דון נלסון - כאן.