וואלאק, לא אוכל לפספס זאת: הנה משהו שאזובי הניוז אפילו לא יעלו על דעתם להניח אצלם על המדפים, שמא ירצו בני העם ובנותיו לעצור ולשזוף בעיניהם את המוצר.

היה סופר קופה בויטוריה בסוף השבוע, כן? שיחקו קאחה לבוראל נגד ולנסיה, וברצלונה נגד ריאל מדריד. במשחק הראשון ניצחה ולנסיה מסל של ננדו דה קולו שתי שניות לסיום, שהשתיק את הקהל המקומי, יש להניח ואף להניח יש. במשחק השני ברצלונה חיסלה לגמרי את ריאל ב-34 הפרש אף על פי שד'אור אקס-שלנו פישר ניסה לעשות משהו לזכות מדריד.

התורה מסיני עוד חייך בסיום לעבר צ'אבי פסקאל (או פסקוואל, צריך לברר את זה אחת ולתמיד) במעמד לחיצת הידיים המסורתית, אבל עמוק פנימה הוא בוכה ואולי גם חושש: האם הוא הולך לעוד עונה בלי תואר ורווית השפלות מצד היריבה הגדולה? אחרי שמו יספוג חבטות נוספות העונה? לא נכחיש זאת, אם כי לא נוכל לאשר לעת עתה.

כך או אחרת, אחרת או כך, אלה דברים שעוד אפשר יהיה למצוא בפיסקה או שתיים, או שמא שורה או שתיים, במדורי הספורט בארץ.

אבל, רבותי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים), הסיפור הנאה כרפאל מכולם הוא שובו של חבר חיל התותחנים של כדורסלע-האתר, ג'ו ארלאוקאס האגדי, לאולם בויטוריה שהיה פעם ביתו. וזאת למה? כי הזמינו אותו לשמש שופט בתחרות ההטבעות.

האיש, בן 45 כיום, אחד הסמלים של ליגת ה-ACB בכל הזמנים, חזר לחיות בספרד, מתברר, ומזה כחודש שהוא מתגורר במדריד וחושב ברצינות לשוב לכדורסל בתפקיד כלשהו.

פששששש, איזה סקופון נאה הוא זה. נעים לי יותר מכל שבריר-זבביר-ביפי באופיו ומהותו, וגם מכמה וכמה (וכמה!) סקופוני כדורסל אקטואליים, תאמינו או לא.

ארלאוקאס שיחק שנתיים במלאגה, שלוש בויטוריה-העיר וחמש במדריד-הכרך. עד היום שמו רץ בטופ 20 של הליגה הספרדית בכל הזמנים בדקות משחק, נקודות, ריבאונדים וחסימות. הוא בילה סוף שבוע בויטוריה שאותה הוא מגדיר "עיר יפהפייה שהעברתי בה שלוש שנים נפלאות מחיי" ומתכנן להגיע ולצפות במשחקים רבים כי "זה דבר אחד לעקוב מרחוק באינטרנט אחרי הליגה, אבל סיפור שונה לגמרי להיות קרוב למה שכל כך אהבתי, הליגה הספרדית".

עוד חבר בצוות שופטי תחרות ההטבעות היה מרסלו ניקולה, שב-1995 או אולי שנה קודם, לא זוכר כרגע, היה אחד משחקני ויטוריה שזכו בגביע אירופה למחזיקות גביע ועם השנים התבסס כאחד הפורוורדים המובילים באירופה.

בשנים האחרונות הוא שימש כעוזר מאמן בבנטון טרוויזו, עוד קבוצה בה שיחק בעבר, אבל שינויים פרסונאליים במועדון הביאו לכך שהוא בחוץ. "התפטרתי", טען ומיד הוסיף: "אשמח לאמן ב-ACB. זו הליגה התחרותית, הרצינית והמאורגנת ביותר שיש באירופה. כרגע אני מחפש קבוצה ומתכוון להמשיך בקריירת אימון".

ויטוריה של היום היא מועדון שצמח והתקדם והפך לאחד מחברי הצמרת באירופה, אבל ניקולה היה שם בין הראשונים ושתל את הזרעים, יו נואו, עם זכייה בגביע הספרדי ובגביע המחזיקות היבשתי. "אני חושב שסייענו לצמיחה הנהדרת הזו להתממש עם הישגי הבכורה שהשגנו", הוא אומר.

לא אכחיש זאת אף אני. קשיש שכמותי, נתקלתי בניקולה עוד ב-1993 באליפות העולם לנבחרות עד גיל 22. כוכב נבחרת ארגנטינה הוא היה, קוקוץ' דרום אמריקאי לעניים, אם כי לא כחוש כמותו. אלגנטי ומרשים ממבט ראשון, רב שכל. ולהבדיל ממנו, בחירת דראפט NBA שמעולם לא הגיע לשחק שם. אבל עשה יופי של קריירה גם באירופה.

ואם לא הולך לו במציאת קבוצה בספרד אשמח, כסוכנו לעתיד, נניח (מיד אחרי האייטמון אני מרים לו צלצול) להביא אותו לכאן במקום המאמן הראשון בליגת קזינו שיאבד את מקום עבודתו. מרסלו ניקולה בעירוני אשקלון או מכבי ראשון לציון, נניח? היש נאה מזה?

ואם לחזור לרגע לארלאוקאס, הרי שההחלטה שלו לעזוב הכל ולחזור ולגור בספרד, גם אם היא זמנית או ניסיונית, אין כמותה כדי לגרות את בלוטות הנוסטלגיה.

בדמיוני אני רואה את פרוויס שורט עגום המבט חוזר לארץ, אחרי שהחליט שחצי העונה בתל-אביב עם הפועל היא-היא היפה בחייו ולא השנים הרבות ואלפי הנקודות שקלע ב-NBA בתקופתו כשחקן בארצות הברית.

חצי צעד אחריו יופיע ודאי השריף עטור הצלקת דייויד ת'רדקיל, שיקום מרבצו וישוב אל גדות הירקון ויסתפק בדירת שני חדרים וחצי ישנה ברחוב אוסישקין, "העיקר להיות קרוב למקום בו הכיתי יריבים בסנוורים ובלחי חמור" כפי שיצוטט ודאי עם נחיתתו.

אשמח מאוד לראות את אנדרו קנדי קובע את משכנו ביסוד המעלה, ומפעם לפעם תופס את גור שלף וגיל ו'התרגיל' סלע לחיובים זריז באולם בכפר בלום לזכר ימים עברו.

נקבל בברכה שועי עולם נוספים, שגם הם כל כך רוצים לשוב מחדש אל עולם הכדורסל ולהשתלב במערכת של אחד מהמועדונים בליגת קזינו, או אפילו הליגה השנייה, בניסיון להכות שורש במקום שהיה טוב כל כך עבורם במשך שנים.

ג'ינו בנקס כג'נרל מנג'ר של יקנעם/מגידו, נניח? דייויד הנדרסון כמאמן עירוני רמת גן? ואנתוני פארקר בכבודו ובעצמו – יאאא אולוהייים! – חוזר לת"א בתוך שנה-שנתיים אחרי שהחליט כי למרות הקאמבק ל-NBA חמש-שש השנים האחרונות לא עשו עליו רושם מיוחד ובתוך תוכו הוא ישראלי. והוא הולך ומבין את זה ורוצה לחיות כאן מחדש למשך שנה, לפני שיקבל החלטה סופית בעניין.

נראה את מכבי ת"א מעזה שלא למנות אותו למנהל המקצועי שלה, ואת דריק שארפ כיד ימינו, מרגע שהחליט שהתשובה חיובית. מספיק התעללו במיקי ברקוביץ', שאף פעם לא השתלב בצעד המנהלתי/מקצועי של המועדון הזה.

היידה ארלאוקאס, היידה מרסלו ניקולה, על שעוררתם את המוזה, הבריזה והקריזה, נרימה כוסית למען שנים יפות ורבות גם מחוץ לתחומי המגרש.

ואגב, מתברר שהשניים האלה היו חלק מהיסטוריה קטנה כשופטי תחרות ההטבעות: מי שזכה הוא תומאס סאטורנסקי, צ'כי בן 18 שנשלף אל סביליה והוא הרכז הראשון שזוכה בתחרות ההטבעות במסגרת האירוע הזה.