לא יודע איך תגיבו לזה, אבל אני באמת לא מעוניין להקדיש אייטמון כרגע למכבי ת"א. הקבוצה הזו היתה בפולין, היתה ברוסיה, קיימה ארבעה משחקים שאף אחד מהם לא הועבר בשידור חי בטלוויזיה (מעניין, היו מקרים ממש לא מזמן שגם משחקי הכנה באירופה שודרו בארץ). חזרה לארץ. שחקנים מתראיינים, מאמן מדבר, העם מנתח, הטוקבקיסטים עובדים.

עוד ייצא לכתוב על מכבי כל כך הרבה לאורך העונה, שאני רואה רק סיבה אחת טובה מספיק למהר בעניינה: הסקרנות של בני ובנות העם. זו סיבה ראויה בהחלט להעמדת אייטמון.

ובכל זאת, מכבי ת"א מזכירה לי יותר מדי ענייני עבודה נטו. לכתוב לשם עבודה. לדבר לשם עבודה. ולא בא לי על זה גם כאן. לא כרגע. סוכות עדיין. חופש. ילדים. לחות של יולי-אוגוסט. מכבי זה אוקטובר מינימום. לא בוער. כרגע אני בקושי מצליח להסתקרן. זה לא מצב לכתיבת אייטמון.

בקיצור, למה לדבר כל כך הרבה. צסק"א מוסקבה, נו. מגיע להם. מחזיקי הגביע על שם קונדראשין ובלוב. ניצחו את אפס פילזן ומכבי ת"א בלי ג'יי. אר הולדן, בלי ויקטור חריאפה, בלי סשה קאון ובלי אנדריי וורונצ'ביץ'. עוד שחקן אחד והנעדרים האלה הופכים לחמישייה חזקה מאוד.

כמה וכמה (וכמה!) שאלות והערות יש לי בעניין הזה, בלי תשובות מסודרות וברורות כרגע.

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, מסקרן הסיפור של דושקו וויושביץ'. האיש אימן במשך תשע העונות האחרונות את פרטיזן. הוא הסתדר במערכת מסוימת ובסגנון מסוים, תוך שהוא מנצל את מעמדו ואת הדומיננטיות והסמכותיות שלו בקרב שחקנים צעירים שכמעט כולם מקומיים.

אני יוצא מהנחה שלאמן את פרטיזן ולאמן קבוצה זרה הם שני דברים שונים עבור המאמן הזה, שהפעם האחרונה בה אימן מחוץ לסרביה היתה לפני 12 שנים (ובארבע מחמש עונות שעשה באיטליה המאזן העונתי שלו היה שלילי).

נושאים כמו מעמדו בקרב השחקנים, מעמד מול הנהלה, התמודדות מול כוכבים זרים בקנה מידה אירופי שהיו שם לפניו ואפילו, במידה מסוימת, שימוש באנגלית כשפת בסיס ולא בשפת האם שלו אחרי כל כך הרבה שנים של הרגל – כל אלה מרכיבים נקודת מוצא אחרת מבחינתו.

הסידור בפרטיזן היה קבוע, פחות או יותר: שחקנים צעירים שמקבלים במה, אחד או שניים מהם הופכים לכוכבים גדולים ועוזבים ובכסף שמתקבל עבורם מצרפים שחקנים חדשים מרחבי הליגה האדריאטית. על כל אלה מוסיפים זר או שניים בסכומים נמוכים יחסית, ואת הקהל הביתי שהוא אחד הטובים באירופה ומעניק אווירה מדהימה ופטריוטית.

בצסק"א מוסקבה הסיטואציה אחרת: איפה ואיך הוא עומד בדיוק מול שישקאוסקאס ולנגדון? מה עובר בראש שלו – האם הולכה שקטה ומדורגת של שני השחקנים היקרים מאוד והמתבגרים האלה לקראת עונה של דקות משחק מצומצמות לעומת העבר, או שאולי המשך התבססות על שניהם ועל חשבון צעירים?

ומה לגבי הולדן – אחרי שהתרגל להביא כמעט בכל עונה רכז זר לפרטיזן, פתאום יש בעיה בריאותית משמעותית עם הולדן שעלול, על פי פרסומים, לפרוש מכדורסל. האם ג'אמונט גורדון הוא פיתרון לכל העונה בעמדה הזו כמו שנדמה, או שאולי עומדים להחתים רכז זר נוסף? ואם כן, האם וויושביץ' יביא שוב רכז ברבע מיליון דולר מתוך הרגל, כאילו הוא מאמן פרטיזן עדיין, ויתעקש ששחקן כזה עדיף על מישהו בעל שם מפוצץ במיליון דולר?

בעניין גורדון – אני די משוכנע שוויושביץ' בחר בו בעיקר בזכות העובדה שראה אותו משחק לאורך כל העונה בציבונה זאגרב. גורדון, בן 23 בסך הכל ומאחוריו שתי עונות באירופה, הוא 2-1 שקולע ובמובן הזה הוא מחליף מתאים להולדן. אני מנחש שהוא עומד להיות השחקן המשמעותי ביותר של צסק"א בעונה הקרובה מבחינת דקות משחק, ומבסס את ההערכה הזו על ההסתמכות המאוד מודגשת של וויושביץ' על הרכזים המובילים שלו בפרטיזן (בו מקאלב) ונבחרת מונטנגרו (עומאר קוק).

עוד שאלה מעניינת היא, האם וויושביץ' עומד לחקות את סיפור וראנש-מאריץ', כפי שעשה בפרטיזן? כלומר, ענק בצבע שמתחיל משחקים ומשנה זריקות ומראה נוכחות הגנתית מרשימה בצבע, בעוד השחקן הבשל יותר מבין שני הסנטרים נכנס אחרי מספר דקות והופך לשחקן מטרה מובהק.

נדמה לי, על אף שאינני, שהמאמן הולך לחגוג על העניין הזה גם בצסק"א עם ההחתמה של בובאן מריאנוביץ' (2.22) מהמופארם ורשאץ, ואלכסנדר קאון שנשאר לעונה נוספת בקבוצה. מריאנוביץ', בן 22, יתגלה כמי שמסוגל ללעוס ולאכול מסטיק בו זמנית וגם לקלוע נקודות, עניין שהחבר וראנש מעט מתקשה בו. ב"גביע קונדראשין ובלוב" הוא קיבל 24 דקות והחזיר ב-11.5 נקודות ו-8 ריבאונדים.

אם כבר ריבאונדים, צסק"א ניצחה את מכבי ת"א בריבאונדים 26-41, ואת אפס פילזן ניצחה 25-36. אלה מספרים שמזכירים את פרטיזן בלגרד של וויושביץ', ולא צריך לספר ולזמרר על נפלאותיו של יתרון הריבאונד בדרך כלל, ועל הקשר בינו לבין הגדלת הסיכויים לניצחון.

יש לצסק"א ארבעה סנטרים בגובה 2.11 עד 2.22: מריאנוביץ', סוקולוב, זאבלין וקאון. ויהיו משחקים, ואולי אפילו לא מעט, שהריבאונד המצטיין יהיה דווקא סמודיש עם ה-2.05 שלו מהעמדה מספר 4.

לא לכל קבוצה אירופית בטופ יש ארבעה סנטרים, או שחקן בגובה 2.22, אבל אם בודקים בקבוצות המובילות מגלים קווים קדמיים עמוקים מאוד ובעיקר גבוהים מאוד. אוקיי, אולי כיוונתי כאן הערה למכבי ת"א, אבל הקבוצה הזו בצד כרגע, כאמור.

צסק"א היא קבוצה מעניינת מאוד, זה בטוח, והיא עוד יותר מעניינת עם וויושביץ' שיושב כאן בזיכרון על תקן מאסטר בזכות ה-1:3 של פרטיזן על מכבי בלי יתרון ביתיות, וגם לנוכח המקום הראשון בבית א' במוקדמות אליפות אירופה לפני ישראל ואיטליה.

לא יודע לומר אם זו מה שמכונה כאן "קבוצתי האהודה" ביורוליג העונה (את לנגדון תמיד אהבתי בלי קשר לאף אחד אחר), אבל זו קבוצה מסקרנת. חריאפה וסמודיש על ה-4, וורונצ'ביץ' גם, או שיורד לשחק קצת 3 בזמן המנוחה של שישקאוסקאס. ועד כמה יאפשר וויושביץ' לסרגיי ביקוב שהגיע מדינמו מוסקבה לגזול דקות מלנגדון בעמדה מספר 2? וכמה טוב שזוראן פלאניניץ' הלא-אהוד-עלי-בעליל כבר לא כאן כדי להפריע.

היידה צסק"א מוסקבה, היידה, היידה, היידה? תנו לי לחשוב אם ומתי אני הופך את סימן השאלה הזה לסימן קריאה. עדיין לחות של יולי-אוגוסט, כאמור.

שלומות ונצורות בשלב זה.