הספרדים התעלו על עצמם הפעם: פרויקט הגיית שמות. בעונה שעברה נתנו לאיזשהו קורא מקצועי, העונה עשו צעד אחד קדימה ונתנו לשחקנים עצמם להגיד את שמם (הנכון?).

בינתיים עלו באתר רק ריאל ואסטודיאנטס לקראת משחק הפתיחה, הנה זה כאן.

יש הבדל בגרסת כדורסלע לשם של וולש הצ'כי. וגם פאבלו פריחיוני שידענו שזה הגיוני, אבל התעלמנו, והגרוע מכל: סרחיו llull הוא אכן יוי.

תודה,

עידן

שמע, זה מרתק. אבל קודם כל התנצלות קלה: כתבתי לא מזמן אחרי דיונים ארוכים בנושא הגיית שמות סרביים, יווניים, פולניים ועוד, שתם הטקס ומוצה הנושא. הלינק ששלחת פותח מחדש את הנושא הזה ונותן לו משמעויות אחרות לגמרי מכפי שיכולנו לחשוב.

אני לא מדבר על סרחיו יוי לעומת סרחיו לול, יול ושאר הווריאציות, אם כי זה באמת פנטסטי לשמוע את הבחור עצמו הוגה את שמו ועושה סדר בעניין.

לא מדבר גם על פריחיוני, שסוף-סוף פתר עבורנו דילמה ארוכה מאוד בעניין פריג'יוני, פריג'וני, פריוני ואחרים. על פריחיוני אני מודה שלא חשבתי. לעומת זאת, אם את שם המדינה שלו הוגים ארחנטינה ואנחנו קוראים לה ארגנטינה במשך עשרות שנים מבלי כוונה להשתנות, יש לי תחושה שאיש לא יאמץ את הפריחיוני הזה פתאום, ודאי כשהוא יותר קרוב לפרישה מאשר לתחילת דרכו ככדורסלן.

הרעיון עצמו יוצא מהכלל. פשוט כיף. אבל מה שמעמיד אותי בפרופורציות אחרות לגמרי סביב הנושא כולו הוא קצב הדיבור והדגשים השונים שנהוגים בשפות אחרות לעומת עברית.

אני, למשל, טוען, גם אחרי הקשבות רצופות לקולו הערב של וולש, שמדובר בירז'י ולא בייז'י. זו ר' קלילה, כמעט לא נשמעת, שאינה דומה בדבר לר' גרונית או ר' אחרת שלנו. זה ירז'י, אני מתחייב על זה. עמדתי מולו (הנה הלינק ההיסטורי לסיפור כולו) והוא השמיע לי את שמו. התעקשתי שוב על ההגייה והוא השמיע את שמו שוב. יש שם ר'. סגור ובדוק.

אבל האחרים?

תקשיבו לאנטה טומיץ'. גם אחרי עשר השמעות לא הצלחתי להבין ממנו שמו הפרטי הוא אנטה. למעשה, לא הצלחתי להבין מה הוא כן. נשמע כמו קאנטה פתאום.

ניקולה מירוטיץ' שם את הדגש בהשמעת שמו הפרטי על ה"קו" ולא על ה-"ני", כמו שהתרגלנו לקרוא לוויצ'יץ'.

אצל הספרדים בכלל חגיגה: בשמו של גרבאחוסה מתקשים מאוד לשמוע את האות ג', בעוד בהגייה שלנו זו אחת הדומיננטיות ביותר בשמו. הקשבתי לזה המון פעמים. מדהים. והדרך בה הוא מגלגל את שמו, לקוחה מסרט של אלמודובר או משהו.

אצל קרלוס סוארס לא לגמרי שומעים את האות הסוגרת את שם משפחתו, והוא בכלל מוסיף טון של סימן שאלה, כאילו הוא עצמו לא סגור על שמו. אותו דבר אצל סרחיו סאנצ'ס מאסטודיאנטס. מין סיומת עדינה כזו, בקושי נשמעת.

אלברט אוליבר או בכלל אלבר לכל דבר ועניין, כמו צרפתים, יו נואו.

והאדון וידאל, שאף אחד לא ידע עד היום אם הוא סרחי או סרגי, או סרג'י, טוען שהוא בכלל סרז'י.

וידאל, אגב, כותב את שמו הפרטי ככה: sergi, והרי אם מוסיפים בסוף את האות O נהיה מזה סרחיו. מכאן כנראה הטעות שלנו. זה נראה לנו פשוט כמו סרחיו מקוצר, אבל מתברר שאחת ועוד אחת הן לא תמיד שתיים.

וסרחיו יוי, אגב, זה בכלל שוס היסטרי.

וג'וש אזלין מאסטודיאנטס – היינו בטוחים לגמרי שהוא אסלין, עם סגול על ה-ס' ונטייה לשמש כאח תאום אובד לליאור אסולין, ההוא מהביפ. פתאום הוא נהיה אזלין, עם שווא על האות ז'.

ומאמן אסטודיאנטס? לואיס קאסימירו שמו, והלואיס, כמובן, הוא לא בהגייה אמריקנית כמו לואיס בולוק, או קארל לואיס, אלא כמו שצריך להיות לואיס סקולה. לטיני.

הבעיה היא, שגם את סקולה הפכנו עם השנים לאמריקני ורובנו הוגים את שמו כאילו היה כזה באמת. תנו הקשבה בלינק גם אצל קאסימירו. יכול להיות שהטעות שלנו היא בכך, שמלכתחילה אנחנו לא כותבים לויס וזהו, כדי ליצור איזושהי הפרדה.

בלאגן. אבל מרתק.

ומעל כולם, מחנך, מלמד, מקסים, ברור לחלוטין וללא שמץ של ספק, עם דגשים נכונים היכן שצריך, נשמע קולו המלומד של התורה מסיני, מאמן ריאל מדריד, משל היה איזה מרצה לפילוסופיה שנה ב' באוניברסיטת בולוניה. עשו טובה לעצמכם ותקשיבו לו.

איזה אליל.

תודה, עידן, על הלינק הנהדר הזה.

כדאי לעקוב גם בימים הבאים ולהקשיב לשמות נוספים בקבוצות אחרות.

ואגב, ריאל (שהיא בעצמה ראל, בלי י', אבל השתרשה עמוק מדי עם הטעות הזו כאן בארץ) ניצחה 79-84.

שלומות ונצורות בשלב זה.