איברהים קוטלואי, או קוטלאי, או השד יודע איך, היה אחד הקלעים הטובים ביותר באירופה בשנים בהן שיחק. בעצם, תנו לי לנסח את זה מחדש: היה לו טווח זריקה בלתי רגיל, כזה שהזזת קשת השלוש באירופה ל-6.75 לא היתה עושה עליו שום רושם, והסגנון שלו היה כנראה היפה ביותר באירופה.

למה ניסחתי מחדש? כי מעבר ל-40 אחוז לשלוש לאורך הקריירה או כמה שזה היה, קוטלואי קיבל רישיון ירי חופשי מכל מאמן כמעט שעבד איתו באחד האופנים הבולטים ביותר לעין שישנם. הוא יכול היה לזרוק 13-14 פעמים לשלוש במשחק אחד כאילו כלום, ואף אחד לא היה פוצה פה. במלים אחרות: יכול להיות ששחקנים אחרים, לא היו זורקים לסל כל כך הרבה כמותו, היו גם הם מגיעים לממוצעים המכובדים שלו.

אבל בואו לא נוריד מיכולת הקליעה שלו. קוטלואי (1.98) היה קלע קלאסי. כזה שיכול לפתוח משחק בארבע החטאות רצופות, אבל אחר כך לקלוע את כל שמונה הזריקות הבאות. הקליעות שלו עוררו התפעלות במיוחד, כאמור, גם בזכות המרחק הרב ממנו זרק וגם כתוצאה מהג'אמפ-שוט היפהפה.

חוץ מזה, אליל היה. באמת. אמיתי לגמרי. כוכב תרבות וספורט בטורקיה, איש חברה ידוע ופופולארי ומשאת נפשן של הבנות. עם הג'ל או הגריז בשיערו (אף פעם לא ירדתי לעומקו של עניין בדבר ההבדלים ביניהם) קוטלואי של שנות התשעים היה המודל העיקרי לאיך צריך להיראות בחור בעיני המעריצות.

שש שנים הוא שיחק בפנרבחצ'ה, חלקן לצד דאלאס קומג'יס המסתורי-משהו, לפני שעבר לאפס פילזן באחת ההחתמות הכי מדוברות בתולדות הכדורסל הטורקי. זה היה סיפור שהחזיק עונה אחת בלבד לפני שיצא ליוון לשחק בא.א.ק אתונה. קוטלואי היה אז בן 27, בשל דיו כדי לחוות משהו אחר ועייף למדי מהאווירה המוכרת והידועה באיסטנבול. העונה בא.א.ק אתונה היתה לא רעה. הוא שיחק שם לצד דיקודיס, קאקיוזיס, ורביצה סטפאנוב, ניקוס חאציס, מרטין מיורספ ואנדרו בטס, וסיים כקלע המוביל של הקבוצה ביורוליג עם 15.7 נקודות במשחק.

ראתה פנתינאייקוס כי טוב והטורקי המתייוון עודנו אחד מכלי הנשק הבכירים ביבשת, בעיקר בקליעה מבחוץ, והחתימה אותו לשנתיים. שם, עם בודירוגה מצד אחד ומולאומרוביץ' בצד שני, קוטלואי מצא ספייס והפציץ מבחוץ יחד עם אלוורטיס. זכורות עדיין הצ'אקות שלו בחצי הגמר בפיינל פור בבולוניה 2002 נגד מכבי ת"א, מעמד שהסתיים בזכייה יוונית.

אלה היו שנות שיא לקוטלואי. באליפות אירופה 2001, אל מול הקהל הביתי, הוא לקח את הנבחרת עם 21.7 נקודות במשחק עד למדליית הכסף והקדים את הידו טורקוגלו (15.5) וקלעים אחרים של דאבל-פיגרס כמו חוסיין בשוק ומירסאד טורצ'אן. זו היתה נבחרת מלהיבה שקוטלואי היה הלהיט הגדול ביותר שלה. הוא היה בשיא הפופולאריות שלו באותה תקופה. לא נכחיש זאת כלל ועיקר, אף לא נכחד.

אחרי שחזר מפנתינאייקוס ועשה עונה אחת באולקר, החל חוסר היציבות הגדול ואולי גם הדעיכה האיטית, שמא נקרא להם בשם הקוד הנודע – עלטה. אמנם קלה וחלושה בלבד, אם כי כזו שהלכה והשתלטה עליו בהדרגה. יש מצב, לא נכחיש זאת, שדברים החלו להתערער (ואולי אני קצת מגזים) עוד בהגיעו ל-NBA
כשהצטרף לסיאטל סופרסוניקס. לכאורה, שיא הקריירה שלו. בפועל, עוד אירופי שלא עשה יותר מדי בליגה הזו. ואם להיות יותר מדויק – לא עשה כלום. חמישה משחקים, שתי דקות בממוצע, שום כלום וכלום שום. אף לא נקודת NBA
אחת.

האיש עוד הסתובב בטופ האירופי עם קאמבק קצר ליוון ופנתינאייקוס, שיבה לטורקיה אל פנרבחצ'ה, שוב יוון והפעם בפאוק סלוניקי ועונה אחת אחרונה מעבר לקטע המקצועני ממש אצל ITU – אגודה עם רקע היסטורי בליגה הראשונה, ששיחקה באותו זמן בליגה השנייה.

אבל בואו לא נסיים ככה, אלא כמו שמגיע לקוטלואי. כלומר, במקבץ צ'אקות מרהיב: 50 נקודות נגד איטליה באליפות אירופה לנבחרות עד גיל 22 אל מול עיניי המשתאות? אמת היא ולא אגדה. 41 נקודות נגד ציבונה זאגרב במשחק יורוליג? לא נכחיש זאת. מלך הסלים ביורוליג עם 21.4 נקודות במשחק בעונת 1998/99? אכן כי כן היה אומר על זה ד. דבורין לו היה נשאל. אליפויות וגביעים ומה לא לאורך הקריירה? כחול אשר על שפת הים לרוב. אלילות מפעימה שקשה להישאר אדיש כלפיה באליפות אירופה 2001, ושוב, גם כאן, מול עיניים נשיאותיות? אמת היא ולא בדיה.

וגם זאת לא נכחיש: האיש היה אז חלק משלישיית כלי מיתר בעלי קיצורי שמות: חוסו עבור חוסיין בשוק, הידו עבור הידאייט טורקוגלו ואיבו עבור איברהים קוטלואי. שלישיית הא"ח (הידד) טורקית נאה מזו ספק אם תפגשו.

איבו מצטרף עכשיו לחיל התותחנים של כדורסלע וישכון לעד, או עד שייגמר הכסף לשלם לממונים על האחסון בשרת. אחת לשנה נחגוג את יום הולדתו כאשר ינצנץ שמו בפינה השמאלית למעלה ונרימה כוסית לחייו. ואז יידע גם הוא: אין כמו כדורסלע-האתר, וכמו כדורסלע-האתר אין.