סר ש. שלום,

אני נמנית, כך אני מעריכה, על הרוב הדומם של בני העם. אלה שמקפידים לגלוש מדי יום ביומו לכדורסלע-האתר, קוראים בדבקות ונהנים מכל אייטמון ואייטמון המתפרסם, או לפחות מרובם, אך כמעט תמיד מסתפקים בכך ולא משמיעים את קולם ברבים. לא כי אין לי מה להגיד, אלא פשוט כי באופיי אני לא מאלה שמתרגמים כל מחשבה ודעה לכתיבה בפועל, וגם כי ככה יוצא.

אני חייבת לומר, שאני מאוד נהנית לקרוא את אייטמוני "השחר העולה", ובעיקר את הנוסטלגיים שבהם. אני אמנם כבר לא ילדה (ולא, אין שום סיכוי שאסגיר כאן את גילי המדויק), אולם חלק גדול מאוד מהכדורסלנים שאתה מזכיר מעולם לא יצא לי לראות, אלא רק דרך קטעים ביו-טיוב או פה ושם בשידורים חוזרים, ובהחלט מעניין ללמוד משהו על האלילים של ימי קדם בארץ ומחוצה לה.

ברם אולם, כמו שנהוג לומר כאן, החלטתי לחרוג ממנהגי וכן לכתוב, על מנת להפנות אליך בשאלה פשוטה: לאורך כל עשרות שנותיך בענף ולידו - לא יצא לך לראות קצת כדורסל נשים? ואם יצא לך, האם לא היתה שם ולו אחת שהרוויחה את הזכות לקבל אייטמון משל עצמה?

אני שואלת, כי אחת לכמה זמן, בדרך כלל מיוזמתך ולפעמים כי שואלים אותך, אתה מתייחס לשחקנים הכי גדולים שראית, הקלעים הכי גדולים, השומרים הכי גדולים, המשחקים הכי גדולים ועוד כל מיני גדולים, והכל על טהרת הגבריות. לא שאני איזו פמיניסטית לוחמת שבאה לתקן את העולם (אם כי, אין לי שום דבר נגד שום פמיניסטיות לוחמות באשר הן. נהפוך הוא), אבל באמת - מה עם איזו התייחסות לנשים?

בקיצור, אשמח מאוד לדעת מיהי הכדורסלנית הגדולה ביותר שיצא לך לראות בארץ ובחו"ל, משחק הנשים הטוב ביותר בו צפית וכן הלאה.

מיכל

שלום מיכל,

עוד לפני שאגיע לתשובה, ובהחלט אגיע אליה, הרווחת נקודות זכות ממספר סיבות: גם משום שאת נמצאת כאן על בסיס קבוע, גם בזכות העובדה שבחרת, ולו באופן חד פעמי, להפסיק להימנות על הרוב הדומם, וגם בזכות הורייך שבחרו לקרוא לך מיכל. מה לעשות, יש לי חולשה גדולה לשם הזה, ותעיד על כך העובדה שזהו (להלן סקופ!) שמה האמיתי והמלבב של נסיכה א'.

למה אני לא כותב על כדורסל נשים? אם תעברי על הארכיון תגלי שאני דווקא כן, אם כי ודאי שלא במינונים זהים, או אפילו דומים, לזה של הגברים. אני צופה לא מעט בכדורסל נשים, שפטתי בחיי עשרות רבות, אולי אפילו מאות משחקי ילדות, נערות ובוגרות, לעניות דעתי הלא קובעת היו לא מעט מקרים בהם סדרות הפלייאוף של הנשים היו מרתקות יותר מאלו של הגברים, אבל בשורה התחתונה - ככה זה. מאז ומעולם חייתי הרבה יותר את כדורסל הגברים בארץ ובחו"ל, והדבר מתבטא גם במה שאני כותב.

אני מניח, אגב, ששמת לב שאני לא היחיד. כך למשל, ביום ראשון האחרון הסתיימה אליפות העולם לנשים בצ'כיה. חוץ משניים-שלושה אתרי אינטרנט ופה ושם שורה וחצי באיזה עיתון - מישהו התייחס לזה? אפילו ESPN, רשת שמקפידה לעקוב אחר הנבחרות האמריקאיות באשר הן, לא ממש טרחה. שידור בטלוויזיה - אפילו של תקציר קטנטן (היי, אפשר לקרוא לזה "תקצרציר")? הצחקתי את ערוצי הספורט.

אז זה מה יש, וכעת לשאלתך. השחקנית הישראלית הכי טובה זה קל. היו כאן לא מעט, בוודאי שבמונחים מקומיים - מאורלי גרוסמן עד לימור מזרחי, מאלומה גורן, דרך ויקה רודובסקי ואינה גורביץ', עד שי דורון ולימור כהן, אבל אחת כמו ענת דרייגור לא היתה, ונותר רק לקוות שאי פעם עוד תהיה. שחקנית פשוט אדירה, שתמיד היתה משכמה ומעלה, ולא רק מבחינה פיזית. חד וחלק ובלי שום התלבטויות.

הכדורסלנית הכי גדולה שראיתי בחו"ל זה כבר יותר קשה, וכדי לא להסתכסך עם עצמי אלך על שתי אמריקאיות. מצד אחד ליסה לסלי המופלאה מלוס אנג'לס, ובצמוד אליה תרזה אדוארדס, מי שמכונה, ובצדק, אחת מפורצות הדרך החשובות ביותר בתולדות כדורסל הנשים, שהקפיצה את הענף אי אלו רמות למעלה. קבלי כאן כמה דקות עם האישה והאגדה.

המשחק הכי טוב? הרבה מועמדים יש כאן, בהשתתפות אליצור תל אביב, אליצור חולון, בני יהודה, נירוסופט כרמיאל, החברות הטובות מרמת השרון ומרמלה ואחרים. אבל אני הולך דווקא על משהו אחר, על הניצחון המדהים של נבחרת ישראל על צ'כוסלובקיה באליפות אירופה 91' שנערכה בארץ. צ'כוסלובקיה היתה אז סגנית אלופת אירופה, והבדלי הרמות על הנייר היו אדירים. ברם אולם, כוחותינו, בכיכובן של דרייגור, גרוסמן ומזרחי, עשו את מה שנחשב לבלתי ייאמן, וניצחו 90:91. אם לחפש מקבילה הולמת אצל הגברים, אני מניח שזה כמו שננצח את ספרד בהרכבה החזק ביותר. לא זוכר כרגע ניצחון יותר גדול מזה, אבל בהחלט נקווה שאחד או שניים כאלה יגיעו במהרה בימינו.

shaharhermelin@gmail.com