חיל תותחנים ישראלי לא יכול להיות שלם בלי הידית, הצניעות והענווה של דורון שפע, 1.96, שוטינג גארד קלאסי ואחד השחקנים הכיפיים ביותר ששיחקו כאן. עם שתי רגליים על הקרקע (למעט כשהוא עולה לקליעת ניתור נאה כרפאל) שפע העמיד קריירה יוצאת מהכלל גם מבלי לשחק במכבי ת"א אפילו יום אחד בחייו. וזה לא עניין פשוט בליגת קזינו.

האיש היה אחד הצלפים הגדולים בתולדות הכדורסל הישראלי, קלע עונשין קטלני, כמתבקש, ואחד שגם מנסה מפעם לפעם לחדור עד לסל ולא מסתפק בחיים מחוץ לקשת. חבר לקבוצה שכל אחד יכול רק לבקש, אבל לא בהכרח לקבל. ושחקן שמתעלה לא פעם במשחקים חשובים וברגעים גדולים. גם פייטר לא קטן, למרות המראה העדין-משהו, כביכול.

הקריירה שלו נעה על פני 20 שנה, נפתחה ונסגרה באותו מקום – הפועל ירושלים. התחילה אי-אז בימים ב-1979 כשהוא בן 18 והסתיימה כשהוא בן 38. הלוואי על כולם. שתי העונות הראשונות בירושלים היו כשל נער פוסטר לכל דבר ושפע נזקק לצאת למקום אחר כדי להוכיח את הכישורים שלו. הפועל עפולה/יזרעאל היתה המקום הזה ובשנתיים שהוא היה שם האיש יצא לאוויר העולם מבחינה תודעתית, בטח אחרי סל הניצחון המפורסם ההוא במשחק נגד מכבי ת"א שהסתיים ב-120-121.

אז הגיע הזמן לטפס הלאה והוא הגיע למכבי חיפה, שם הרביץ תורה במשך ארבע עונות רצופות כשהוא הופך לאחד הקלעים הטובים והיציבים בליגה. ראתה ירושלים כי טוב והחזירה אותו אליה לחמש שנים רצופות (1988 עד 1993), התקופה בה ירושלים הלכה והתבססה כקבוצה המובילה שהיא כיום. פה ושם.

כשסיים את החלק שלו הוא היה מכוכבי הליגה והגיע להפועל חולון שם נבנתה קבוצת בהרבה כסף על ידי המיליונר הסורר נחום מנבר שהביא כמה וכמה (וכמה!) שחקנים מהשורה הראשונה ובהם דייויד ת'רדקיל האלילי, עדי גורדון המופתי, שלטון ג'ונס המקפץ, תומר שטיינהאור הלא-מקפץ, דורון שפע אשר על הצ'אקות המשובחות והשחרור המהיר ופיני לוי שימרפק לכולם את הצורה.

אליפות חולון לא השיגה, גם לא גביע, אבל שפע היה הקלע המוביל של הקבוצה (24 נקודות) בגמר הגביע המפורסם נגד בני הרצליה שכמעט בוטל בגלל מכות בין שחקנים על המגרש. זה לא היה גמר הגביע היחיד של שפע, היו לו חמישה כאלה לאורך הקריירה והוא קלע בהם 15.4 נקודות בממוצע. הוא אחד מ-12 שחקנים בלבד שקלעו יותר מ-30 נקודות למשחק בגמר גביע (31 נקודות בתבוסת 40 הפרש של מכבי חיפה למכבי ת"א ב-1985).

בשניים מתוך חמישה מעמדי הגמר הוא זכה ובשני המקרים מדובר בהפועל ירושלים. הראשון ב-1996, אותו משחק בו גורדון הקשית סל ניצחון מעל ידיו הלא מספיק ארוכות הפעם של טום צ'יימברס והשני ב-1997 תחת גדי קידר ועם דן בינגנהיימר – הבינגו של אותה עונה בירושלים. הזכיות בגביע באו במסגרת ארבע העונות האחרונות שלו בקריירה, אחרי שחזר מחולון לירושלים.

ירושלים היתה המקום שלו, לא נכחיש זאת. זכור משפט שבו האיש התלונן פעם בשיחת רעים על הנסיעות התכופות והפקקים האדירים בדרך מירושלים לחולון. אחרי שתי העונות בחולון הוא היה מוכן לקנות בכיף את התנועה הכבדה ממוצא, או מבשרת ציון, לא זוכר כרגע איפה הוא גר, עד למלחה ובחזרה.

עוד קצת מספרים, כנהוג וכמקובל. שפע, בנו של ראובן, כדורסלן ושחיין עבר מצטיין, הוא הקלע ה-11 בדירוג קלעי כל הזמנים עם 5,715 נקודות. היו לו 86 הופעות בנבחרת ישראל ו-635 נקודות. מלך הסלים ב-1991 עם קרוב ל-24 נקודות במשחק, נתון שבמכסת הזרים שנהוגה כיום אין סיכוי ממשי שישראלי אחר יוכל להגיע אליו.

ב-1995 הוביל את הליגה עם 57.1% מטווח שלוש נקודות ונכון לעכשיו, אוקטובר 2010, למעלה מעשור אחרי שהפסיק לשחק בליגת העל הוא מדורג במקום העשירי בין קלעי הפועל ירושלים בגביעי אירופה בכל הזמנים, עד שיגיע מישהו וידחק אותו משם. לעומת זאת, הוא מדורג שני בין קלעי ירושלים במשחקי הליגה בכל הזמנים עם 2,789 נקודות.

כמקובל אצל גדולי תורה וצ'אקה שפע לא זנח לגמרי את הכדורסל אחרי הפרישה מליגת קזינו, והמשיך עוד קצת בליגה ב' עם הפועל מוצא נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא. נכבדו ונעריכו על כך עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ.

יישב נא איתנו מר שפע במסגרת חיל התותחנים של כדורסלע. אין ספק שיום יבוא ונזדקק לשירותיו הטובים במאבקים הריוני-גורל מול נבחרות מקבילות שיקימו אתרים שונים, אחרי שיבינו את החשיבות שבהקמת חיל משלהם.