פעם-פעמיים-שלוש בשנה אני שומע את השאלה: "על מה יש לכם לכתוב כל כך הרבה?". שאלה מעניינת שהייתי מעדיף שתופנה לעיתונאי מתחום הביפ, שם הרי באמת ממציאים את הגלגל בכל עונה מחדש. בכדורסל, יו נואו, יש פה ושם הצלחות והישגים ולפיכך גם דברים חדשים לספר.

השאלות האלה מגיעות בדרך כלל מאנשים שלא ראית שנים, או מכאלה שספורט רחוק מהם ולא מבינים שמדובר בעולם ומלואו. בניסיון פשוט לשאול מה שלומך, או בעצם להבין איך יכול להיות שאתה עדיין מצליח להתפרנס מהדבר המצחיק הזה, הם יתמהו נואשות וממושכות על מה יש לכתוב.

כלומר, "על מה יש לכתוב כל כך הרבה". זה הנוסח המדויק.

לקחתי את השאלה הזו ישירות אל גיליון 38 של "סופר באסקט" לשנה זו, ואל מערכת שעושה את מה שהיא עושה מדי שבוע זו השנה ה-33 ברציפות. הנה ליי-אאוט לדוגמה, ואולי האייטמון הזה ישמש תשובה אחת ולתמיד לכל האנשים שכל כך סקרנים לדעת על מה יש לנו לכתוב כל כך הרבה.

68 עמודים ברוטו יש ב"סופר באסקט". הפעם מוקדש עמוד השער לפתיחתה של הליגה האיטלקית ולחמישה מאמנים, אלה שעשויים ואמורים לאיים עם קבוצותיהם על סיינה, האלופה בארבע השנים האחרונות.

חמישה צילומים: לינו לארדו מבולוניה, מתיאו בוניצ'ולי מרומא, פיירו בוקי ממילאנו, יסמין רפשה מבנטון טרוויזו וסטפאנו סקריפאנטי מקאזרטה.

הכותרת בתרגום הכי נוח לעברית שאני יכול לחשוב עליו היא: "קוראי תיגר", וכותרת המשנה היא: "ככה ננצח את סיינה".

נאה וכנראה שגם מתבקש.

התוכן מתחיל בעמוד מספר 3, שמוקדש למאמר העורך שגולש גם לעמוד 4. כך יאה וכך נאה שהרי ם אני, גרפומן שכמוני, הייתי שמח אם היה לי שם סוג של "דבר העורך" שיכול לפלוש לעמוד 4 אם צריך. וואנס פלשת פעם אחת ויצרת תקדים, תמיד תוכל לפלוש שוב. עבור גרפומנים זו תמצית הסיפור כולו.

וזה מה שיש בהמשך: עמוד אחד של מהדורת שאלותשובות (רק שהכותבים האיטלקים, לצערם, לא זוכים בתשובות נשיאותיות אלא של אחד מחברי המערכת).

ראיונות נרחבים בני ארבעה עמודים עם כל אחד מהמאמנים שמופיעים בעמוד השער, כולל צילומים נאים כרפאל (הנה טימי "המעלית" באוורס יחד עם סקריפאנטי באחת התמונות, או רפשה עם אלסנדרו ג'נטילה, הבן של ננדו).

אחר כך כתבה על פני חמישה עמודים שמוקדשת לזקנים של הליגה: אלסנדרו טונולי מרומא, ג'אנלוקה לולי מטראמו וניקולה מינסי מביילה. תמיד יהיו בכתבות מהסוג הזה
צילומים יזומים ומיוחדים לכתבה על רקע איזו כנסייה או טירה מלפני אלף שנים.

מיד אחר כך מוקדש עמוד אחד בודד לניוז שוטף. זה חתם, ההוא בא, זה הוחלף, זה ילך. באמת שלא צריך יותר, כי מדובר למעשה בריכוז אינפורמציה של כל מה שמתפרסם לאורך השבוע במקומות אחרים. ובמלים אחרות, שהאינטרנט והעיתונים היומיים יעשו את העבודה הסיזיפית הזו, שלא לגמרי יושבת טוב על שבועון בלאו הכי. דייגו פחארדו חתם בווארזה, הידעתם?

מה הלאה?

ג'אנלוקה פאסקוצ'י, הג'נרל מנג'ר של מילאנו, מספר על עבודת היומיום שלו שכוללת למעשה בתוכה גם את תפקיד הסקאוט. הצילום לא מפתיע בכלל: האיש יושב מול מחשב, מקלדת וטלפון, יד על העכבר. בדיוק כמו הצילום בראיון עם רו"ח ד. שמיר שפורסם בשבוע שעבר ב"ישראל היום". איכשהו, יש לי חשד שהאיטלקים היו עם הצילומים האלה הרבה לפנינו, אם כי יכול להיות שהם קצת נתקעו. בכל זאת, 33 שנה. לא פשוט לחדש.

אחרי מודעה שקוראת לכם לעשות מנוי לשנה שלמה (140 יורו), או לחצי שנה, מגיעים ארבעה עמודים שמדברים על הנבחרות האירופיות באליפות העולם בטורקיה, עם הפנים לקראת אליפות אירופה בליטא בשנה הבאה. כאן המקום לחגוג עם צילומים יפים, ודאנק של ראסל ווסטברוק על הראש של שחקני אנגולה הוא פתיח נאה, לפני שעוברים לכל מיני סרבים וספרדים וליטאים.

עמוד 42. על מה יש לכם לכתוב כל כך הרבה? הנה על מה: פרויקט תחילת העונה של הליגה השלישית באיטליה, זו שודאי לא מקבלת במה בעיתונים היומיים. 20 עמודי כרומו עם כל הסגלים, חצי עמוד לכל קבוצה (שני מחוזות בני 16 קבוצות, צפון ודרום), כל השחקנים הבולטים, לוח המשחקים, צילומים נאים כרפאל, כפולה ססגונית בפתיחת הפרויקט.

והופה – הנה דאנטה קלבריה. חוזר מעונה בה לא שיחק, החבוב. בן 37, החבוב. מגיע לסאנט אנטימו. שחקן נבחרת איטליה לשעבר, שיחק בצרפת, ספרד ויוון. נשוי לאיטלקייה. צריך להתפרנס גם אחרי שהימים הגדולים מסתיימים, אז יורדים לליגה השלישית. אין זרים, אגב, בליגה הזו.

כל שם כמו ספאגטי. אפשר למצוא פה קבוצות ששיחקו פעם בליגה הראשונה והשנייה. טרייסטה, טורינו, ברשיה, פאביה, רייטי, טראפאני (ביתו לשעבר של וונדל אלכסיס, אליל הסיפרה.

מיד אחר כך: שלושה עמודים על ליגת הנשים הבכירה באיטליה ועמוד נוסף לאליפות העולם לנשים בצ'כיה. וזהו, עמוד לפני אחרון עם כל מיני קטנות כולל אזכור לעימותון בין מייק ששבסקי למאמננו העולה באליפות העולם סביב דברים שבלאט אמר ("סל הניצחון היה חוקי") על גמר אולימפיאדת מינכן 72' בין ברית המועצות לארצות הברית.

מודעת פרסום לנייק, מודעה עצמית למגזין האמריקני של "סופרבאסקט" – יש גם כזה - שמוקדש ל-NBA, מכללות, דראפט וליגת הפיתוח ונגמר הסיפור.

זה מה שיש לנו לכתוב כל כך הרבה. כלומר להם, אבל בעיני רוחי וביום בהיר אני רואה בתמונה הזו גם אותנו. וכל זה לגיליון אחד בלבד, כן? בשבוע הבא יבוא עוד אחד עם תכנים אחרים לגמרי, 68 עמודים, כמו שעון, כבר 33 שנים.