לא צפיתי במשחק של מכבי בויטוריה. לא יצא לי. שילוב של עומס בעבודה, יחד עם מגוון מטלות שדרשו טיפול פחות או יותר לאורך כל זמן המשחק. מה שכן יצא לי לראות, לשמוע ולקרוא, הוא כמות נכבדה של תגובות (כמה פרשנים ובעיקר הרבה אוהדים), שמרובן עולה לדעתי מסקנה אחת: לא מעט אנשים קצת איבדו פרופורציות.

דיברו שם על קטסטרופה אמיתית, על קבוצה שהיא לא קבוצה, על שחקנים שהם לא שחקנים ואפילו בדיחה, על חוסר יכולת טוטאלי בהגנה ובהתקפה ועוד ועוד. לא כולם, כמובן, אבל זה היה הלך הרוח של רבים מהמגיבים. רחוקה אהדת מכבי ממני כרחוק סחורצאניטיס מהיכולת לא לבצע לפחות שתי עבירות טפשיות תוך פחות משלוש דקות, אבל בינינו - לא נסחפו קצת האנשים?

מה בסך הכל קרה? מכבי יצאה למשחק הראשון של עונת היורוליג, שיחקה זוועה וקיבלה בראש. ביג דיל. זהו? תם הטקס? אפשר לסגור את הבאסטה וללכת הביתה? מיצינו את סיפור היורוליג וחזרנו אל "הלחם והחמאה" המפורסמים? לפחות חלקכם יסכים איתי שהתשובות הן לא, לא, לא ולא. וגם אם כן - זה עדיין ממש לא נורא.

שתי נקודות שאני מבקש להזכיר בעניין הזה של פרופורציות. ב-13 בינואר 1977, במשחק הראשון של מכבי בבית הגמר של גביע אירופה לאלופות (אחרי שני ניצחונות טכניים על צסק"א מוסקבה וזבריובקה ברנו הצ'כית, שסירבו להגיע לישראל מסיבות פוליטיות), הגיעה ליד אליהו מובילג'ירג'י וארזה, ופירקה לאלופת ישראל את הצורה. 79:102 היתה תוצאת הסיום, וכמו ביום חמישי האחרון בויטוריה - על פי כל כלי התקשורת - היא עוד עשתה חסד עם מכבי.

אבל אם ההפסד לוארזה עוד התקבל באיזושהי הבנה - בכל זאת, אחת משתי הקבוצות הטובות ביותר באירופה באותם ימים - בא שבוע אחר כך הפסד חוץ בבלגיה למאס פילס מאלין, במשחק בו מכבי הצליחה להיראות אפילו עוד יותר רע מאשר מול מובילג'ירג'י. גם אם אתם לא זוכרים את אותו שבוע, אין לי ספק שקל לכם לדמיין מה סברו רבים מהאוהדים ומהפרשנים על תוצאותיה האפשריות של אותה עונה. איך זה נגמר בסוף - כמאמר שירו המופלא של אהוד בנאי - כולם יודעים.

ברור שאין יותר מדי מה להשוות בין אז להיום. הכדורסל השתנה, השיטה השתנתה, יחסי הכוחות באירופה השתנו (בעיקר משום שסכומי הכסף השתנו) וכן הלאה וכן הלאה. מה שלא השתנה, ככל הנראה, הוא חוסר הסבלנות וחוסר הקרדיט שמקבלת הקבוצה מחלק מהאנשים, ודאי שבשלב כל כך ראשוני של העונה. יש למכבי מאמנים שיודעים כדורסל, וגם אי אלה שחקנים שיודעים כדורסל, אז למה לא לחכות שבוע-שבועיים-חודש?

מה, לא יכול להיות שבלאט וגודס יצליחו להשתלט על כמה מהבעיות (או לפחות לעקוף אותן) ולשפר במשהו את התמונה? אין שום סיכוי שהקבוצה תתחבר עוד קצת, תגיע לתיאום סביר בשני צדי המגרש ותיראה טוב יותר? אין מצב שפארגו, הנדריקס או מי שזה לא יהיה ייצאו קמעה מההלם וייזכרו שהם יודעים כדורסל? תנו לאנשים צ'אנס.

אבל - וזו הנקודה השנייה שרציתי לציין - בואו נעשה צעד וחצי קדימה, ונניח שהתשובות לכל התהיות שהעליתי תהיינה "לא" חד משמעי. שגם בעוד מספר שבועות לא תשתנה התמונה, מכבי תמשיך להיראות רע מאוד ולכן תמצא את עצמה בדרג השני או השלישי של היבשת, עם סיכויים אפסיים להגיע לפיינל פור. אז מה? סוף העולם? השמיים נפלו? במקום לשדר את הליגה הלאומית המרנינה, ערוץ הספורט יקרין בלוּפּ את משחקי נבחרת יוון תחת שרביטו של ינאקיס? אם זה מה שיהיה, אז - איך לומר זאת במלים הכי פשוטות - זה מה שיהיה.

לא חושב שבין אוהדיהם הרבים מאוד של המכבים היו יותר מאחוזים בודדים, שבאמת האמינו שעם חזרתם של אליהו ובורשטיין, ההחתמות של הנדריקס ופארגו ואפילו הצטרפותו של סחורצאניטיס, מכבי תכבוש את אירופה בסערה. כבר כמה שנים שהקבוצה נמצאת בשולי הצמרת האירופית, ללא יכולות מקצועיות, ובעיקר כלכליות, לתת פייט אמיתי לברצלונות למיניהן - ולעניות דעתי הלא קובעת זה בכלל לא אסון ואף בסדר גמור שזה כך. ברור שכל מי שקשור למועדון היה רוצה יותר, אבל יש רצוי ויש מצוי. פעם מכבי מצליחה איכשהו להתברג לפיינל פור, וברוב הפעמים לא. זה מה יש.

בקיצור, בואו נחכה קצת עם ההספדים על סיכויי הקבוצה באירופה, לפחות עד שיוכח מעל לכל ספק שהם במקומם, וגם אם כך יהיה - אין סיבה להגזים עם זעקות השבר. ישנן בעיות הרבה יותר גדולות בחיים, כמו למשל לשכנע מאות תלמידים תוך פחות משבוע ששווה להם לבחור בנסיכה א' למועצת התלמידים. כבר אמרנו, עניין של פרופורציה.

shaharhermelin@gmail.com