ערן שלום,
מצאתי ראיון קצר עם אנדריי ספנסר. חשבתי לשתף את כולם כי סקרנים אנו לדעת מה עלה בגורלם של גיבורים ישנים. הנה זה כאן.
יופי של דבר, ככה צריך וחבל שאין יותר כאלה (או שיש ולא מצאנו, או לא חשבנו לחפש).
שלום,
אכן, סחור- סחור הוא כינוי יפה בן מספר שנים, אך נראה לי שבעקבות מעברו למכבי הכינוי פחות מתאים. ומדוע? כי כשמשחקים איתך בקבוצה הענק הירוק והצלף הכחול, אתה לא יכול להתעלם מה- שחור- ציאניטיס בשם שלך.
היידה דייויד, קח את זה הלאה - יוחזרו לאלתר מרקוס בראון ורנדי או רודני ווייט ונסגור חמישייה צבעונית. אין מצב ש RED הוט צ'ילי פפרס לא באים להיות להקת החימום בנוקיה לפני כל משחק.
תודה,
יפתח
כידוע או שלא, העניין נפתר מעצמו או למעשה בעקבות החלטת דירקטוריון: את שמו של האיש הוגים סחורצאניטיס. ומי שרוצה להתעקש ולקרוא לו שחורציאניטיס, שיקרא לו. בסחורצאניטיס למיטב הבנתי יש יותר מן הסחור ופחות מן השחור. האין זאת?
שלום,
הייתכן שבמכבי ראשון לציון חיכו להודעה על ביטול מסדר הכלימה כדי להציג תצוגות נפל? ייתכן אינדיד.
34% ל-2 נקודות ו-16% ל-3 נגד בני השרון לא הולכים ברגל. ובלי מילה אחת על המשחק שלהם נגד מכבי בגביע הליגה, כן?
שבוע טוב,
שירה
אכן כי כן, כדורסל חלש מאוד הרביצו בראשון לציון, שבין לבין עשו קולות נגד אשקלון, כאילו יש להם יותר מזה למכור. בתוך הנתונים שהזכרת יושבים חזק מאוד החברים ניצן חנוכי ויהוא אורלנד, כפי שצוין גם בקטנטנה באייטמון האחרון של 'חביב נולד'. היו חוטפים ביקורת-ביקורת במסדר הכלימה השניים האלה לו היה עדיין עימנו.
שלום,
מביקוריי השונים באתר, אני מבחין בכך שאתה מרבה לשלב ענייני מוסיקה שונים בתכני הכדורסל הרגילים. יש לי אם כן, תוספת קטנה משלי לאור ההתפתחויות האחרונות:
כעת, כאשר דיוויד בלות'נטל הפך לדיוויד בלו, שמו זהה לזה של מוסיקאי אמריקני מן המאה הקודמת (בעצם לא לגמרי זהה - אצל הבלו הנוכחי אין e בסוף).
הנה ההוכחה.
הגילוי הזה הזכיר לי הקשר מוסיקלי אחר לגבי הקבוצה הגדולה מלפני מספר שנים. שילוב שמותיהם של מייסיאו באסטון ואנתוני פארקר יוצר את השם "מייסיאו פארקר", וזהו בדיוק שמו של סקסופוניסט אמריקני ידוע, אשר פעיל מזה עשרות שנים.
הנה דוגמה לאחד מביצועיו.
נעם
רוב תודות ונצורות לך על הרחבת ההשכלה. בעוד העם, וגם אני, הרבצנו כאן בעבר הלא רחוק שמות של שירים שמוזכרת בהם המלה כחול על שלל צורותיה, לקחת אותנו צעד אחד קדימה עד מוסיקאי מהמאה הקודמת או סקסופוניסט. זה נאה בעיני ואף מרשים.
שלום נשיאנו,
צפיתי במשחק של מכבי ת"א מול ירושלים בגביע הליגה. משחק נחמד, עם סגירת פער, מתח, הכל טוב ויפה אולם לא משחק שמישהו יזכור בעוד שבועיים.
ברם אולם - יש סיכוי שלא אשכח את המשחק הזה זמן רב. יורש העצר הבכיר ביקש לישון מאוחר ולראות את המשחק. על קצה הלשון כבר עמדה התשובה האוטומטית (בית ספר מחר, לא תקום בבוקר וכו' וכו') אבל איכשהו נזכרתי בעצמי בגיל הזה ונתתי אישור (כפוף כמובן לאישור מ"פ המשפחה).
ומה אומר, נשיאנו? תמיד חשבתי לעצמי מה עניין את אבא שלי כשהיה רואה איתי משחקים של מכבי? אני עצמי בשנים האחרונות גם אם היה משחק לא תמיד הייתי יושב וצופה, אלא מעדיף לשבת עם האישה, לקרוא ספר עם הילד.
ואתמול נפל האסימון. לראות משחק עם הילד, להתערב לפני עונשין אם ייכנס או לא, לרוץ להביא במבה לשנינו בפסקי זמן, לנחס שחקנים על הקו ביחד - הכי כיף לראות ככה משחק. עוד משחק-שניים והיורש אוהד מושבע להרבה שנים. ואם ככה, גם אבא שלו חוזר לעניין.
מילה להנהלת מכבי. לפי הפרומואים המשחקים ביורוליג ישודרו בערוץ פתוח השנה. שאפו! את הבן שלי ודרכו גם אותי הרווחתם, ומן הסתם עוד כמה אוהדים.
בשורות טובות,
יאיר ואייל
מייל נאה הוא זה. מזכיר לי אייטמון שהרבצתי כאן אי אז בימים לגבי הבן הנשיאותי והצפייה המשותפת במשחקי כדורסל בטלוויזיה. מבין, קולט, מברך ובהחלט בעד ברמה העקרונית. מצד שני, אני מאלה שלא אוהבים התעסקויות מסביב למשחק אלא צריך את השקט שלו ודיבורים מיותרים לא עוזרים לי בחיים בקטע הזה. כל עוד אתם שוב בעסק, ולא משנה באיזו קומבינציה ומי מביא את הבמבה למי, זה כל מה שחשוב.
לנשיאות ולעם שלום,
כחובב תיאטרון יווני הציק לי שהתעתיק של סחור-סחור בעברית הוא סופקליס. אז הלכתי לברר.
מתברר שככה הוא כותב את שמו באנגלית, Sofoklis, גם באתר הרשמי שלו "ביגסופו".
יחד עם זאת, ביוונית כותבים את שמו - Σοφοκλής.
האות הטה-η, נאמרת בצרה מונשף, הֶ.
במקרה דנן, צריך לומר סופקלֶס, כמו כותב הטרגדיות המפורסם, שאת שמו כותבים ביוונית בדיוק כך (שגם את שמו הוגים באנגלית סופוקליס, על אף שכותבים Sophocles).
ועוד אנשים אמרו לי, מה תעשה עם יוונית עתיקה...
יותם
אתה מלכנו, חבוב. מלכנו. אין מלה אחרת. צירה מונשף! יאאא אולוהים! איזה מייל נאה. והיידה סופוקלס סחור-סחור סחורצאניטיס. מעולם לא דיברו כל כך הרבה על שחקן שמשחק כל כך מעט. תודות ונצורות על השיעור ביוונית ובנשיפות.
שלום לחברי הדירקטוריון,
לכבוד הסיבוב הראשון של התחרות החשובה במדינה - חביב נולד - אבקש לחרוג קצת מהחוקים ולתת נקודה לבן רייס. כהרגלי נכחתי במשחק של קבוצתי האהודה, ולא יכולתי שלא להתרשם מהתצוגה שהוא נתן. רואים שהוא עבד בקיץ, רואים (כמאמר שליימל'ה). אז נכון, הוא קלע רק 1 מ-5 מהשלוש כחלק מהנתון הקבוצתי המדהים של 2 מ-24 (איך נצחנו ככה את הפועל ירושלים?), אבל איזה משחק. דרך אגב, גם בהגנה הוא היה טוב. אז לפנים משורת הדין, תנו לו נקודה.
עומר ה.
בקשתך התקבלה. הרביצונו לזכותו נקודה נאה כרפאל.
שלום,
במהלך שידור המשחק בין הפועל ירושלים לבני השרון, שיבח אדלשטיין את הספורטיביות של בריאן רנדל, שהושיט יד לשחקן יריב שנפל על הפרקט. יורם ארבל שהיה השדר השיב לו כהאי לישנא: "טוב, זה לא כדורגל, אתה יודע".
יורם ארבל! אדם שיודע דבר או שניים על ביפ ועל בניית חומות, לוקח כמובן מאליו את העובדה שכדורסל הוא ענף הגון יותר מביפ בהגדרתו. היידה יורם שלנו. היידה היידה היידה!
צוד
בהחלט היידה-יורם, אם כי הייתי מעדיף שיוותר מלכתחילה על ההשוואות והאזכורים לביפ במהלך משחקי כדורסל.
שלומות,
הוא התחיל בקבוצה קטנה באנגליה, הפך לכוכב גם ב"יבשת", וכמובן מאליו עבר לאמריקה. גם שם הוא נחל הצלחה יוצאת מן הכלל, והוא אולי השמאלי הכי מפורסם בעולם אחרי אהוד בן גרא.
מקרטני, פול - אנגלי, גיטרה וקלידים, בטח משהו באזור ה-1.70, 1942.
יותם
אליל הוא מקרטני, נתקשה להכחיש זאת, אף כי בתוך להקתו שלו ייתכן כי היה אליל אחד גדול ממנו, זו תחושתי. ברם אולם מעשית ופיזית לא נוכל לשלבו ברשימת הכדורסלנים השמאליים, אותה אנו מעוניינים לשמור מקצועית נטו מבלי גימיקים שונים ומשונים. זו גם הסיבה שגדולי תורה כמו רפא "המנוול, נדאל לא נכנס לרשימה וכמותו גם אחרים.
יאאא אולוהייים!
נראה לי שהחברים שם מההנהלה של היורוליג (ליתר דיוק טורקיש איירליינס יורוליג) שאפו קצת יותר מדי אוויר פסגות.
איך קבוצה שלא מופיעה למשחק יכולה לנפק
MVP למחזור? איך קבוצה שנמצאת בפיגור 20 כבר ברבע הראשון יכולה לנפק MVP למחזור? איך קבוצה שמעידה על עצמה שהייתה בהלם קרב ולא דמתה לכלום ולשום לדבר וגם לא משהו ביניהם, יכולה לנפק MVP למחזור? בחו"כ! בחו"כ! בחו"כ! ללא ספק בחו"כ!
אומנם צ'אק אידסון שמאלי, וזה טוב ויפה ואף יפה וטוב, אבל יש גבול להטבות שניתן לקבל בזכות זה.
גל
אכן כי כן, הזכרתי את הנושא באחד האייטמונים האחרונים. העובדה שהיורוליג בחרו ללכת על סמך סטטיסטיקה נטו פותרת להם את הבעיות וכאבי הראש במי לבחור, יו נואו, כי הרי לכל אחד יש דעה ואז מתחיל סימפוזיון שלם סביב הנושא. הם הולכים עם הסטטל'ה וזהו. מצד שני, העניין יוצר מצבים מגוחכים כמו הבחירה באידסון ושלל בחירות אחרות לאורך השנים בשחקנים מקבוצות שלא רק הפסידו, אלא גם חטפו תבוסות. אני חושב שהשיטה הזו, לנוכח התוצאות בשטח, היא לא לעניין גם אם היא נקייה ופורמלית.
ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות,
בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.