קמתי יום אחד בבוקר והחלטתי שהגיע הזמן, אחרי 14 שנים וחצי, לבדוק אחת ולתמיד את סיפור העבירה שהיתה או לא היתה בחצי גמר גביע המדינה בין הפועל גליל עליון למכבי ת"א.

הימים ימי עודד קטש, דורון ג'מצ'י, נדב הנפלד, טום צ'יימברס, ראדיסב צ'ורצ'יץ', מוטי דניאל. בגליל: אנדרו קנדי, פאנצו' הודג'ס, גור שלף, אורן עמיאל, גיל 'והתרגיל' סלע, מארק קאבר, אלון שטיין.

67-67, שלוש שניות לסיום, היונה ההנפלדית מוציא כדור מתחת לסל של גליל עליון.

הנה הסרטון, 2:56 דקות אורכו, שהועלה אתמול ליוטיוב על ידי אורן דניאלי הנערץ. כנסו לאווירה, צפו בו שוב ושוב. היתה עבירה או לא?

כדי לפתור את העניין אחת ולתמיד נשלחה פנייה נשיאותית לראש אגף שיפוט בכדורסלע-האתר, סר ש. הרמלין, וגם ל'תרגיל' עצמו. גם נשיא הסיפרה ויו"ר הדירקטוריון ירצה ודאי לשאת דברים משלו בסיום.

ראש וראשון, הסר המכובד.

"הבה נלך דבר-דבר ונקודה-נקודה: ראשית, ריספקט גדול ל'תרגיל' על קור הרוח המופתי מקו העונשין. אין זה דבר של מה בכך לעמוד ככה על הקו בסיטואציה כה קובעת ולחוצה, ולדייק פעמיים כאילו באימון שגרתי בכפר בלום עסקינן.

שנית, יש כאן עבירה ברורה של אורן עמיאל על נדב הנפלד המכדרר (קוסט טו קוסט!!). ברגע שלא נשרקה העבירה הזו, היה בהחלט מקום לשרוק לעבירת תוקף של הנפלד על מארק קארבר, שלעניות דעתי הלא קובעת התייצב למופת. מאחר שגם מזה התעלמו הצמד וולצר ועלימי, ההחלטה על חוץ למכבי היא נכונה, שכן הכדור פוגע ברגליו של קארבר, השרוע על קו הרוחב.

עד כאן המנה הראשונה, וכעת לשאלה שלעולם תטריד את אוהדי הגליל בכלל, ואת המשפחה הנשיאותית המורחבת בפרט: היה או לא היה פאול של ג'מצ'י על "התרגיל"? למרבה הצער, מהקטע הזה חסר ההילוך החוזר החשוב ביותר - זה שצולם מתחת לסל. בהיעדרו, לא מספקות העדויות שבידינו תשובה חד משמעית.

צפיתי בקטע לפחות עשרים פעם היום, ומנקודת מבטה של המצלמה, אין ספק כי ג'מצ'י נשען על "התרגיל", ואף מבצע איזושהי תנועה עם יד שמאל. ברם אולם, הדרך בה התרגיל נופל אל הפרקט היתה מעוררת בי, לו אני ניצב שם במקום וולצר, מחשבה כי יש לו אשם-תורם רציני בסיטואציה. אפעס, קצת בקלות מדי התעופף לו האיש אל הרצפה.

שוב, מדובר במחשבות על בסיס זווית הצילום הנוכחית בלבד, ומאחר שזה מה שנתן לי יו"ר הדירקטוריון לעבוד איתו, פסק הדין שלי לגבי מר ג'מצ'י הוא: זכאי מחמת הספק ומחוסר הוכחות.

שני ומכובד, גיל ו"התרגיל".

"קלטתי שג'מצ'י עומד לצאת על חסימה כפולה לצד שני ולקבל שם כדור לקליעה מבחוץ, כי זה הצד שלו בדרך כלל. פתאום הוא שינה כיוון, ואכישהו הספקתי להגיע. מהזווית הזו לא רואים הכי טוב, גם דרכה אפשר בכל זאת לגלות שהוא הרים את יד שמאל. בפועל, הוא תפס לי את היד והרים אותה ממש מלטה למעלה.

נפלתי כי הוא היה פיזי וחזק ממני, וגם כי הייתי בעיצומם של צעדי רדיפה ואיבדתי כנראה שיווי משקל. בכל מקרה, אני מניח שברור שלא היתה לי שום כוונה לנסות לסחוט עבירת תוקף או להתחזות באופן כלשהו. בטח לא שלוש שניות לסיום משחק חשוב כל כך.

אני זוכר את האירוע כפספוס גדול ואכזבה עצמוה. ראיינו את דייויד בלאט ואותי אחרי המשחק ואמרנו שנינו שהיתה עבירה, ואם זה היה הפוך היו ודאי שורקים לי עבירת תוקף. כמעט כל מי שנכח במקום אמר שהיתה עבירה.

שלישי ורב סמכות, הנשיא והיו"ר.

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, הרשו לי מספר הערות קצרצרות מעבר למה שכבר נאמר:

לראות את מאמננו הלאומי לשעבר מניד את ראשו כלא מאמין בשניות שהביאו את "התרגיל" לקו העונשין, ואת "התרגיל" משחיל לו ולמכבי ת"א שתי קליעות עונשין על הראש בקלאץ' - זהו חלום, אין אלא להודות.

שיינית, הגיבור האמיתי של כל העניין הוא כמובן מוטי דניאל, האיש והציפורניים. הוא לא ויתר, הלך לריבאונד התקפה ואיכשהו ערער את השליטה של פאנצ'ו הודג'ס בכדור החוזר וגרם לכך שיברח לו מהיד, ייפול למטה ויסתיים בשריקה של השופטים לכדור חוץ של מכבי, במקום שיישאר אצל הגליל ויילך, כנראה, להארכה.

שלישית, מצד שמאל למעלה, משהו כמו 1:02 מתחילת הקטע, רגע היסטורי: עדות והנצחה לכך שהנשיא הצעיר, שחור השיער לשעבר, ישב ביציע העיתונות שאינו קיים עוד ביד אליהו-ההיכל.

רביעית, כיף ונחמד לאורך כל האירוע לשמוע את קולו של רונן גורביץ' האגדי, כיום סמנכ"ל במשרד המשפטים.

חמישית, גור שלף, חד כהרגלו, קלט את העניין הכי מהר מכולם.

שישית, רסקין החייל הצעיר. כן, ראיתי.

שביעית, מה בער לכרוז להודיע על המשחק הבא ובאיזה שעה הוא מתחיל? תן רגע להירגע, לעכל, לשמוח, לבכות. מה הוא קופייץ?

ולעניין עצמו: "התרגיל" הסביר זה עתה את מה שגרם לו לשמור בזווית ששמר, ובאמת רואים שג'מצ'י נע בהדרגה לכיוון שאליו "התרגיל" העריך שיגיע בסופו של דבר.

אבל – וזה המסמר - ברור לגמרי שמקור היתרון שג'מצ'י הצליח ליצור לעצמו טמון בכך שגיל עמד בגבו לכדור באופן מוחלט, ולא ראה אותו.

טעות, טעות, טעות! מגן צריך להימצא בין הכדור לבין השחקן עליו הוא שומר. משם מתחיל הכל. שלוש-ארבע-חמש השניות האלה, בהן לא ראה את הכדור, אפשרו לג'מצ'י לברוח, ליצור יתרון, להצליח לקבל את הכדור לפניו, בעוד "התרגיל" מסתובב על עקביו ומאחר קלות בהגעה לכדור.

מצד שני, קל לדבר. בלחץ הזה, ותחת הפאניקה הזו כאשר כמעט ברור שהשחקן שאתה שומר עליו הוא האופציה הראשונה לקבל את הכדור, עלולות להתבצע טעויות. כל מה שאתה רוצה זה להעביר את שלוש השניות שנותרו בשלום, ועל פניו היצמדות מוחלטת לשחקן, גם במחיר איבוד קשר עין עם הכדור, היא אופציה מפתה.

מפתה, אבל כזו שעלולים לשלם עליה. חוסר ניסיון, נו. מה אפשר להגיד, מול המון ניסיון וקילינג אינסטינקט של ג'מצ'י.

אגב, מעניין אם מדובר בתרגיל חוץ מסודר וממוסד של מכבי ת"א או אלתור של הרגע האחרון. נראה כמו אלתור.

ברם אולם ואף על פי כן, אני בהחלט מסכים; הוא בטח לא עף מיוזמתו, גם אם הנפילה נראית מעט חשודה מהצד. הוא נתפס ונוער בתנועה חדה ומיומנת. מהזווית של העיתונאים, אגב, כלומר עם הפנים לאירוע ולא עם הגב לאירוע כמו עמדת המצלמה, ראו את זה טוב יותר.

לדעתי, אגב, גם חגיגת הניצחון המאופקת של ג'מצ'י בסיום מעידה על סל בגניבה. הוא כל כך לא מאמין שהצליח לעבוד על השופטים ולא שרקו נגדו, עד שהוא מסמל אות ניצחון ותודה צנוע יחסית לקהל. לא קופץ, לא חוגג ולא רץ, רק רוצה לרדת מהמגרש בשקט ולוודא שהשופטים לא מתחרטים ברגע האחרון. אבל זו כבר פרשנות אישית לגמרי שמתבססת על תחושה ולא על שום דבר אחר, וכמובן שאני משוחד.

ומהי המסקנה הכי חשובה, ודאי בהשוואה לאייטמון המלומד שפורסם כאן בעניין העבירה של יוגב אוחיון על צ'אק אידסון?

התקדמנו עם השנים. אז היינו במדבר, כנראה, והיום אפשר לקבל שלוש-ארבע זוויות צילום לכל מהלך.

אלה היו, רבותי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים) 970 גרם טקסט בחלוף 14 שנים וחצי לאירוע. ללמדכם, שאף פעם לא מאוחר.