ערן,

זו לא ממש שאלה, זה יותר מה יש לך להגיד על הזרים ששיחקו פה בליגה וכיום הם בליגה הטובה בעולם.

על אנתוני פרקר, וויל ביינום ורוג'ר מייסון כולם מדברים, אבל אני בספק אם אפילו אם אתה ידעת שיש לנו עוד שחקנים שמשחקים בליגה.

ראשון הוא ג'ון תומאס הקשיש מחולון, שלא זכה לדקות עד כה במדי הוולבס, אבל השניים המפתיעים ביותר הם ג'אוואד וויליאמס (חצי עונה בגליל של קטש) וגארי פורבס (שלא הצליח להושיע את ר"ג מירידה בעונה שעברה), שניהם שחקני חמישייה בקבוצות טובות.

וויליאמס מתחיל עונה שנייה בקבאלירס ומשמש כפורוורד הגנתי וביחד עם פארקר משלים חמישייה די ישראלית, אבל ההפתעה מגיעה מכיוון פורבס שהצליח בקיץ האחרון להשתחל לסגל של הנאגטס ומקבל דקות, כשהשיא הגיע בהפסד לדאלאס כשקלע 12 נקודות ב-30 דקות וב-6 מ-12 מהשדה (דבר המעיד על ביטחון רב) ועלה בחמישייה לצד כרמלו אנתוני. איך אתה מסביר את זה ?

אורי

קצת סדר וריכוז לפני הכל. וויליאמס לא פתח עד לרגע זה (ששה משחקים ראשונים) בחמישייה של קליבלנד. פורבס עשה את מה שעשה ב-24 דקות ולא ב-30. הוא פתח פעמיים בחמישייה בארבעה משחקים בהם שותף עד לכאן.

על ג'ון תומאס שמענו ממש בתחילת הקיץ והקאמבק שלו ל-NBA בגילו (35) הפתיע אותי, אם כי לא היעד: מינסוטה היא המקום שלו, יו נואו. שם נולד, שם גדל, שם שיחק במכללה וגם בקבוצת ה-NBA של המקום. עכשיו, כשאני חושב על זה, אולי הוא הגיע לשם בכלל כשחקן אימונים או משהו. מי יודע.

כך או אחרת, אחרת או כך, תומאס לא משחק בטימברוולבס והוא מחוץ לקבוצה. ובאחרונה קראתי איפשהו, באמת לא זוכר איפה, שהציעו אותו להפועל ירושלים.

בעניין וויליאמס – אני חושב שהבחור הזה חתר וסימן NBA מהרגע הראשון. דיברו עליו כבר כשהיה כאן כעל פוטנציאל להגיע לשם. עוד קודם הוא שיחק ביפן וספרד. והנה הוא בקליבלנד, עונה שלישית ב-NBA. איך זה קרה? שיחק בליגת קיץ, נאבק על מקום והקאבס החליטו בסופו של דבר לשחרר את רונלד דופרי ולקחת את וויליאמס לסגל הסופי תחת חוזה בלתי מובטח.

לא כל שחקן היה הולך על זה, אבל וויליאמס, אני מניח, כל כך רצה NBA שהיה מוכן לעסקה והמשיך לעבוד קשה לטובת המקום שלו. בתוך מספר חודשים הוא קיבל את החוזה המובטח שכל כך רצה וזה הסיפור. גם פורבס עשה דרך ארוכה שכללה סיבוב בפיליפינים, ונצואלה, איטליה וישראל. להגיע מעירוני רמת גן שירדה ליגה למקום בחמישייה, לפעמים, של דנבר נאגטס, זו באמת חתיכת התקדמות.

הסיפור של פורבס מצדיק, כנראה, התעקשות של שחקנים רבים להמשיך ולנסות את מזלם כמעט מדי שנה בליגות הקיץ של ה-NBA ולחפש דרכים נוספות. בסופו של דבר מדובר בבחור צעיר, עדיין לא בן 26, שחקן נבחרת לאומית (פנמה) שהצטיין בטורנירים בינלאומיים ועשה לעצמו שם.

קצת מזל פה, קצת מזל שם, פציעה של שחקן כזה או שחקן אחר, והנה יש לך פתאום מקום בחמישייה של הנאגטס. אף פעם אסור להתייאש והמקרה של פורבס צריך לעמוד לנגד עיניהם של שחקנים מוכשרים אחרים שמעוניינים להגיע ל-NBA ולהשתלב בליגה.

שלומות,

לאחר שהתקבלה ההחלטה בדירקטוריון כי לא מתעסקים בענייני שמועות ורכילויות, הייתי מעוניין להתעסק בנעימי השחקן. אינני זוכר מתי הפעם האחרונה ששחקן גרם לי לרגשות כה מעורבים כנעימי.

מצד אחד, שחקן מעולה, קלע מחונן, פורץ הגנות וכו'. מאידך, בחירת זריקות מזעזעת, כדרור אין סופי, אנוכיות, הגנה גרועה וכו'. מעניין לדעת סטטיסטית, מה הוא עשה יותר לאורך הקריירה שלו, הכריע התקפות לבד או הרס התקפות לבד.

יתכן שפתרון התעלומה נמצא במקום אחר. ידוע כי כל ילד/נער מנסה לחקות בצורת משחקו את האליל שלו. זכורה לי תקופה בנערותי שכולם בשכונה ניסו לזרוק תוך כדי קפיצה על שתי רגליים משל היו עדי גורדון, אחר-כך הגיעה תקופה שכולם ניסו לחדור בשינויי כיוון והטעיות גוף כעודד הקטשי.

נדמה לי, על אף שאינני, ששם בדיוק תקוע מר נעימי. הוא בטוח שהוא קטש. גם סגנון המשחק שלו נראה די דומה. הזריקות בתנועה, החדירות, האדישות המתפרשת כקור רוח.. רק עם הבדל אחד קטן. הוא ממש לא קטש. ממש לא. אולי ביום שהוא יפנים את זה ויבין מה היכולות והמגבלות שלו, הוא יפתור לי את הדילמה. האם לאהוב או לשנוא את יובל נעימי כשחקן כדורסל.

אלעד

הסברה שאתה מעלה מעניינת. יש דמיון בין קטש לנעימי, לא נכחיש זאת, אבל אין לי כלים להוכיח עד כמה הטענה שלך נכונה או לא. אני יכול לומר עם זאת, שנדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהרבה שחקנים שמצטיינים בצד ההתקפי ופחות בצד ההגנתי, סופגים לאורך הקריירה הערות ותהיות מהסוג שאתה העלית. נעימי הוא ממש לא היחיד, גם אם אתה לא זוכר שחקן אחר שגרם לך "רגשות כה מעורבים".

אגב, אם מדברים על ניסיונות לחיקוי ואפשר להיתלות לרגע באילנות גבוהים, היה פעם חבוב אחד שקראו לו אריאן קומאזץ. קרואטי שלא הסתיר לרגע את שאיפתו להידמות לדראז'ן פטרוביץ' וסיפר איך ראה קלטות שלו מבוקר עד לילה במשך צעירותו וחיקה אותו במגרש.

קומאזץ היה שחקן התקפה כל כך טוב, שסביר להניח שישבו עליו פחות בצד ההגנתי (או שאולי ישבו חזק ואנחנו לא יודעים).

כך או אחרת, אחרת או כך, עושה רושם שהדרישות מכדורסלן היום יותר גדולות מאשר בעבר, אולי גם בשל המודעות הגוברת של הקהל והתקשורת לפרטים בהיותנו כפר גלובלי, שפעם היו אולי עלומים יחסית ולא הטרידו יותר מדי אנשים.

אני עוד זוכר את מולי קצורין, מאמננו שחור השיער לשעבר, מנסה להרביץ תורת הגנה בדורון ג'מצ'י שהיה בן 34-33. פשוט לא נתן לו הנחות. להגיד לך שזה עבד? אולי קצת, אבל זה לא הפך אותו לשחקן שמשתווה או מתקרב ביכולתו ההגנתית ליכולת ההתקפית שלו.

בקיצור, עזוב אותך מזה. קח את נעימי ותחליט מה היחס שלך כלפיו. סביר להניח שזה מה יש, פלוס-מינוס מכאן ועד לקו הסיום. אוהב אותו כפי שהוא? תאהב. לא אוהב? אל תאהב.

שלום נשיאנו,

קראתי בעונג רב את הכתבה המשותפת לשלושה משועי עולם - נשיאנו, התרגיל וסר ש.

נשיאנו - אם היינו משלמים לך עבור נשיאותך כי אז הייתי אומר "בשביל זה בדיוק אני משלם לך". כתבה נפלאה שמרכזת לתוכה את כל מה שיפה באתרנו הנשיאותי.

קצת נוסטלגיה - קטש, ג'מצ'י, דניאל, צ'ורה, "התרגיל", קארבר (אני משוכנע שאם ייבדק הדבר יימצא שהוא, ג'ונתן דלזל וג'ק צימרמן בני דודים) ושאר חברים טובים.

קצת הרהורי כדורסל נאים עד מאוד, אבחנות דקות וטובות (דניאל שגירד את ריבאונד ההתקפה ועוד) ובכלל כיף חיים של כתבה.

את המשחק אני זוכר עד היום ומה שזכור לי בבירור זה הירידה הזריזה של ג'מצ'י ומכבי לחדר ההלבשה, בכדי להראות לשופטים "העסק נגמר, אין טעם להתחיל לחשוב אם עבירה או לא". לדעתי גם הכרוז קלט את העניין ולכן הזדרז להודיע הודעות כאלו ואחרות, קשה לי לראות שופט ביד אליהו מחזיר שחקנים מחדר ההלבשה וצופים מהחניה לזריקות לגליל ולשלוח את מכבי הביתה.

אם זכרוני איננו מטעה אותי גם הגמר היה משחק עם סיום מיתולוגי, קליעה של עדי גורדון מעל צ'יימברס ממש בסיום.

מה דעתך נשיאנו - הנפלד, קטש, ג'מצ'י, דניאל, גורדון, שלף, פפי והשאר היו זקוקים לחוק הרוסי כדי לשחק?

בשורות טובות,

יאיר מ.

וגם:

שלום,

רק בכדורסלע אפשר לקבל אייטמון כל-כך מעולה של חצי גמר גליל-מכבי מלפני 14 שנה. איזה כיף - כמו להיזרק בקפסולת זמן.

יאיר

לעונג רב הוא לי, יאירים מכובדים, לזכות למחמאות כאלה מפיכם. אכן כי כן, ובצניעות רבה, היה זה אייטמון נאה ומקורי. מי שפספס – הנה הוא כאן שוב, כולל הקליפ המרטיט של השניות האחרונות מאותו משחק על שלל האירועים הרבים שהתרחשו בהן.

ולגבי הישראלים הפרה-היסטוריים-משהו שהזכרת, אני חושב שבליגה של היום, הממש-לא-מי-יודע-כמה, ובהשוואה לישראלים של היום, שמסתכמים בערך ב-15 שחקנים ברמה גבוהה, לא היתה להם בעיה להשתלב גם בלי חוק רוסי.

שלום לנשיא הנכבד,

שלא כהרגלי אפתח בברכות.

הנני רוצה לברך אותך, כבוד הנשיא, ואת כולנו גם יחד, על עונת היורוליג הכל כך מפתיעה ומעניינת (לפחות עד עכשיו), שקיבלנו השנה.

תומר

הביטוי שהצגת חלקי בלבד ודווקא את החלק החשוב יותר השמטת. יש לומר: "נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא".

ריישית כל, בהיותך נתין נאמן שנמצא איתנו כשנה בלבד מתוך ארבע וחצי שנות קיומנו, אפנה אותך למילון הסלענג, הקבוע בלינק המכובד "זה א-ב של כדורסלע". תוכל למצוא שם הדגמות והסברים לשלל ביטויי הסלענג המעטרים את האתר מפעם לפעם.

ובכל זאת, אסביר שוב בקצרה. לביא שימש במשך תקופה ארוכה מאוד כפרשן כדורסל בטלוויזיה, עד שנפלט או עזב את ערוץ הספורט באחרונה. לאורך שנים, כפרשן, נהג להציג את משנתו באופן זהיר ושקול ואחראי, ובמקרים רבים שיבץ את צמד המלים המופתי ורב החשיבות "נדמה לי", לפני אבחנות כאלה ואחרות שפיזר.

ואני אומר רבאק ואף רב-רבאק: אתה פרשן, כן? אז שיפסיק להידמות לך. זה כן או זה לא? זה ככה או אחרת? תחליט. מה כל כך נדמה בזה, ריבויינו של עולם?

ברור לכל כי לביא בסך הכל רצה להתנסח היטב כפי שהוא יודע ורגיל, ואין כל כוונה לזלזל בו יען כי נעים הליכות ואיש אשכולות הינו בין שאר תכונותיו הטובות.

אבל בפרשנות ספורט ובעולמנו הקצבי, ריבוי "הנדמה לי" הפך אותו לא פעם בעיניי לדמוי פרשן כלכלי או פוליטי. היי, בן אדם, זה ספורט. דבר איתנו בפסקנות. אין לנו סבלנות ואנרגיות לסייגים המסויגים האלה בכל משפט רביעי.

אגב, הבעיה הגדולה ביותר כעת מבחינתנו כאן, בכדורסלע-האתר, היא היעלמו מעין המצלמה. עוד מעט איש לא יזכור כיצד ובאיזו נימה נהג לביא לומר את ה"נדמה לי" שלו. חבל.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.