אייטמון זוטות ונצורות זה יחל בדיוק במקום בו הסתיים הקודם. ולפיכך, הנה דבריו של רן בורוכוב-סוקולוב בתגובה לשורות האחרונות שמופיעות שם בעניינו של ראש שבט האפרים.

לא זוכרים? גשו לקרוא.

כך או אחרת, אחרת או כך, אלה הם דבריו של האיש: "לא יפה. אני, כזכור, ראיתי את אפי בעיר במו עיניי והאיש סלב כאן. כל עשרה מטרים נעצר לשלום למישהו. לא נעצר על אמת, עושה שלום כראוי לראש השבט וממשיך לדרכו המוארת. אז בבקשה, מחאתי מוגשת בזאת".

אכן כי כן, מחאתך פורסמה לעיני העם כולו, אפרים ודבורה גם.

הלאה.

אתמול נפתח החורף החם. חורף שבו הצטרפו שלוש קבוצות נוספות למכבי ת"א שרצה ביורוליג ולהפועל ירושלים, שאת חימום המנועים שלה עשתה כבר לפני מספר שבועות נגד ליאז'.

באחת הידיעות באינטרנט מתפרסם, שאחוזי הרייטינג למשחק של ירושלים אתמול היו 3.6% בלבד. אני קצת חושש להעלות על הכתב את השאלה, מה היו אחוזי הצפייה במקרה של שידור חי מהמשחק של ברק נתניה בבלגיה, או זה של ג"ג הפקות ואירועים בקרואטיה, או ההוא של מכבי חיפה בגרמניה.

רבים טוענים ומטיפים למען השתתפות בגביעי אירופה מטעמים של בניית מסורת, קידום שם המועדון, שדרוג יכולתה של הקבוצה לאורך העונה ועוד שאר נימוקים ציוניים כאלה ואחרים, יו נואו. עם זאת, יש לומר ואף להודות, שבסופו של דבר המשחקים האלה שוליים בדעת הקהל ואת רוב הציבור אינם מעניינים.

היורוצ'אלנג' יידחק מהר מאוד לשוליים והעיתונים יסקרו את הופעות חיפה ונתניה בארבע שורות. היורוקאפ מקבל יותר כבוד כאן, אבל לאו דווקא בגלל שהוא נחשב למפעל השני בחשיבותו באירופה, אלא בזכות ההמשכיות של הפועל ירושלים בתחרות הזו והמיתוג שלה כקבוצה מספר 2 בישראל נו מאטר וואת ובאיזה מקום סיימה בעונה הקודמת.

כמובן שהזכייה בגביע יול"ב ב-2004 הוסיפה לה כבוד ויקר, פאר והדר, ובעיקר עוד כמה שנים של חסד נעורים מבחינת היקף הסיקור התקשורתי.

אישית, אני לא יודע אם להיות מאוכזב מעצמי או לא. אתמול לא ישבתי לראות את המשחק בין ירושלים לריגה. ריישית כל, כי קצת קשה לשבת יום רביעי ברציפות ולראות כדורסל, אחרי צפייה במחזור ליגה שמתפזרת על פני שלושה ימים. שיינית, אודה ולא אבוש ואף אבוש ואודה גם יחד שכאשר הזמנתי מראש את השעה וחצי טניס השבועיות לפני כמה וכמה (וכמה!) ימים ממש שכחתי לגמרי מתחילתה של עונת היורוקאפ / יורוצ'אלנג'.

לעומת זאת, טסתי הביתה מיד בסיום הטניס כדי להגיע בזמן לפרק נוסף של "היפה והחנון", סדרת הריאליטי היחידה שהחלטתי להיצמד אליה בזמן האחרון. נחמד לראות אבל מבחינתי זה בסופוקליס של דבר עוד ערב שרוף מול הטלוויזיה.

ובחמישי יורוליג, יו נואו. סוג של חייבים. וברביעי פתאום משדרים כל מיני ברצלונות נגד סיינות. מה, לא נתפוס מחצית לפחות? מי יודע, אולי בטעות יפרשן שם גדול הפרשנים, רו"ח ד. שמיר הנפלא.

בקיצור, לא יודע. עונה אחר עונה אני מוצא את עניין היורוקאפ כהמלצה בלבד ולא כחובה כלפי עצמי, כמו שאני חש כלפי ליגת קזינו או היורוליג.

כמובן שתמיד אשתדל לראות את ירושלים, ואין כמו משחקים במלחה, אבל איכשהו הנושא לא חלחל לאורך השנים כמאסט להבדיל ממכבי ת"א בימי חמישי. אולי מסורת ארוכה מול מסורת קצרה, אולי דגש היתר שנותנים בכלי התקשורת (עובד בזה, נו) למכבי ת"א ביורוליג על פני ירושלים ביורוקאפ.

ואולי, כאמור, הכל נובע מרצון להשתחרר ל-24 שעות מנוחה מליגת קזינו, הלוא היא ליגת בחו"כ כפי שהוכח באייטמון האחרון של 'חביב נולד'. ליגה שלמדנו לאהוב למרות כל התלונות.

והיי, מה נהיה פה? רציתי לעשות כאן אייטמון זוטות ונצורות, ופתאום נשטחה דרשה שלמה במקום סתם עוד זוטא חביבה.

עניין אחר, אם כן (וגם אם לא).

סם הוסקין שוחרר מבני השרון. חלילה לי וגם חס מלפקפק, לסתור או להעמיד את פני אנשי המועדון באור לא חיובי, כן? אבל חייבים להודות שכאשר המועדון מודיע לתקשורת על שחרורו של סם הוסקין מ"סיבות אישיות" נדלקת נורת החשד.

ומשלוש סיבות אפילו, לא אחת.

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, אין פירוט לסיבות (אם כי נהוג שלא לפרט כאשר מדובר ב"סיבות אישיות").

כלומר, גם אם נניח שזה לא המקרה, מדובר בפיתרון הקלאסי לשליחת שחקן הביתה מסיבות מקצועיות לכל דבר ועניין.

שיינית, כידוע, נתוניו של הוסקין בליגת קזינו העונה חלשים ביותר. האיש לא שיחק תקופה ארוכה בגלל פציעה קשה, ולמעשה נראה כאילו הוא משתקם על חשבון בני השרון או מתגלח על זקנה, תקראו לזה איך שתקראו. בחמישה משחקים הוא קיבל 10 דקות במשחק, קלע 2 נקודות באחוזים לא-משהו-בכלל והוריד 1.8 ריבאונדים. על פניו - סיבות אישיות או לא - מתבקש להחליף אותו.

שלישית, אין בהודעה של בני השרון ציטוטים של השחקן עצמו, אלא רק של אלדד אקוניס. מדוע שלא נשמע את השחקן? האם הוא נגיש לראיונות? האם פיצוי כספי על התרת החוזה השתיק את קולו?

אני מעוניין להדגיש: הדברים נאמרים ברמת הספקולציה בלבד, אבל עם זיקה ברורה לרמת העיקרון. אולי דווקא במקרה הזה מדובר באמת בסיבות אישיות כל כך, עד שלא היתה ברירה אלא "להיענות לבקשתו של השחקן", לאפשר לו ללכת, לשבח את אופיו ולהודות לו על מוסר העבודה הנהדר.

גם אם כן, אין לי ספק וספק אין לי שלאורך השנים האכילו מועדונים רבים את התקשורת בלוקשים שנראו דומים להפליא למקרה בני השרון וסם הוסקין.

אגב, סמוך לסיום העונה שעברה עזב רוד גריזארד את מכבי ראשל"צ בעקבות טרגדיה נוראה, מות בתו הקטנה. אני לא יודע מה נחשב יותר "סיבות אישיות" מאשר בת קטנה שמתה, לא עלינו, מה גם שהסיפור פורסם ויצא החוצה בסופו של דבר. לכן, בין השאר, "הסיבות האישיות" הזה היה ונשאר קצת לא אמין, יו נואו, כאשר הוא מועבר לתקשורת.

כאמור, מחשבות תיאורטיות שאפשר להתווכח לגביהן.

אני מאחל רק טוב לסם הוסקין ולמשפחתו, ובשום פנים ואופן אין בדברים האלה כוונה כלשהי, אפילו קטנה, לפגוע בו או בבני השרון.

שלומות ונצורות בשלב זה.