אודה ובכלל לא אבוש: פתיחת תיבת הדואר אינה מהפעולות החביבות עליי בחיים. ברוב המקרים, הדברים שאני מוצא בתוכה אינם נמנים על אלה שהאדם הממוצע שמח לפגוש, אלא אם מה שעושה לו את זה הם חשבונות ומיליוני עלוני פרסום לפיצריות, חברות הדברה ומורים פרטיים לאנגלית (מעניין אם אי פעם יימצא גם מי שיפרסם כי הוא מעביר שיעורים פרטיים באנגלית לעובדי חברות הדברה, בזמן שהם אוכלים בפיצריות).

אלא שבסוף השבוע התעלתה התיבה על עצמה, ופלטה מתוכה את "ספר הליגה 2010-2011", הלא הוא המדריך הרשמי של ליגת קזינו (בסדר-בסדר, ליגת לוטו, הנה אמרתי). מה אומר ומה אגיד לכם, כיף גדול היה לפגוש בו בתיבה. מדובר באחד המוצרים הטובים ביותר מסוגם בהם נתקלתי אי פעם בארץ. מה שאתם שומעים. שאפו גדול למינהלת, ובעיקר למחבר, שלומי פרי, האגדה והאיש, שלמען הגילוי הנאות מן הראוי לציין כי הוא גם ידיד טוב מזה שנים רבות.

אי לכך ובהתאם לזאת, קיבלתי פה אחד החלטה להקדיש אייטמון שלם לנושא, שכל כולו פירגון. כן, גם זה קורה לפעמים. לא פעם ולא פעמיים הועברה כאן ביקורת על דברים להם אחראית המינהלת, ובראשם הפיינל פור המאוס, אבל כשיש על מה לפרגן, נפרגן ברצון: כל מי שאי פעם חשב, חושב או יחשוב לכתוב ספר ליגה, יכול וצריך להשתמש כמודל בזה הנוכחי, שכתב שלומי בעזרת צוות מסייע מסור ונכבד.

מה יש בספר שכל כך גורם לי להתלהב? אני שמח ששאלתם. במשפט אחד, יש בו כמעט כל מה שאוהד כדורסל, לאו דווקא של קבוצה מסוימת, ירצה לדעת: לוח המשחקים, השינויים המרכזיים בחוקה (כולל איורים מאירי עיניים), סיכום מפורט ביותר של העונה שחלפה, פרק נרחב ומכובד לכל אחת מהקבוצות (כולל היסטוריה, בעלי תפקידים ואפילו כתובת של כל אחד מהאולמות, ואפילו איך מגיעים אליו בתחבורה ציבורית), ובעיקר המון המוני נתונים מכל הסוגים ומכל השנים, שהם בבחינת אבות המזון לחובב סטטיסטיקה, היסטוריה ואנקדוטות שכמוני.

דוגמאות? בשמחה: טבלאות כל העונות מאז 1953/54, כל סגלי אלופות המדינה לדורותיהן, מאזני כל הקבוצות בליגה, הן באופן אבסולוטי והן מול כל אחת מיריבותיהן לאורך השנים. תמצאו שם גם את כל שחקני העונה, מאמני העונה, תגליות העונה וחמישיות העונה ב-20 השנים האחרונות, כל משחקי גמר גביע המדינה (היה אמנם מקום להבליט הרבה יותר את זה של 1976, בו זכתה גבת/יגור, אבל מילא - עברתי על זה לסדר היום), מלכי הסלים, הריבאונדים, האסיסטים וקטגוריות סטטיסטיות נוספות.

עוד? בטח עוד. שיאים אישיים וקבוצתיים מכל הסוגים, כל מאזני הקבוצות הישראליות באירופה לאורך השנים, שחקני העשור, סיכום מפורט של כל חמשת אירועי הפיינל-פור שנערכו עד היום, גם גביע הליגה מקבל לא מעט אינצ'ים משלו, והאמינו לי שהרשימה הזו בקושי מגרדת את פני השטח של מה שניתן למצוא בספר.

ולא פחות חשוב: את אוצר הנתונים הזה ניתן לקבל חינם אין כסף. אי-מייל פשוט לשלומי פרי (shlomi@bsl.org.il) יביא את הספר גם אל תיבת הדואר שלכם. למרות שבעיניי זו האופציה העדיפה - לקבל את הספר עצמו - הרי ששמורה לכם גם האופציה להורידו כקובץ PDF מאתר המינהלת (אותו, אגב, עורך שלומי), ישירות למחשב האישי.

ולסיום, הנה כמה שאלות טריוויה, שסביר להניח שלולא ספר הליגה לא הייתי מסוגל לענות נכונה אפילו על אחת מהן. בלי פרסים, בלי צורך לשלוח פתרונות, פשוט קצת טיזינג על קצה המזלג, שאמור לגרום לכם, בהנחה שאתם בעניין, למהר ולהשיג את הספר לעצמכם.

מאז דורון ג'מצ'י, אי שם לפני רבע מאה, מיהו הישראלי היחיד (לא כולל מתאזרחים) שזכה בתואר מלך הסלים של הליגה?

מיהו השחקן, שעד עצם היום הזה עדיין הינו מלך הסלים של שתי קבוצות שונות בליגה הבכירה (רמז: לא ג'מצ'י)?

ומיהו הישראלי - מינימום 10 בעונות בליגה - עם ממוצע הנקודות הגבוה ביותר בליגה (רמז: גם לא ג'מצ'י)?

אם כבר ג'מצ'י, אני מניח כי רובכם יופתע לגלות שמלך מלכי הסלים של הליגה לעולם ועד, מדורג רק במקום השישי בטבלת ממוצעי הנקודות של כל הזמנים. בין החמישה שמקדימים אותו, ישנו זר אחד בלבד. מיהו?

מיהו הישראלי האחרון שסיים עונה עם ממוצע ריבאונדים דו ספרתי, ומתי זה היה?

איזה שחקן סיים שלוש עונות רצופות, עם ממוצע של יותר מ-70 אחוז בניסיונות ל-2 נקודות?

מיהי הקבוצה שהצליחה (?) לסיים משחק שלם ללא אסיסט אחד לרפואה?

ומי סיימה 40 דקות מבלי שאפילו שחקן אחד שלה יתייצב על קו העונשין?

שש הארכות היו במשחק המפורסם בין עירוני אשקלון להפועל ירושלים בעונת 2006/7. שש הארכות, משמע 70 דקות נטו. מיהו השחקן שנאלץ (אין מלה אחרת) להיות על הפרקט לא פחות מ-65 דקות מתוך אותן 70?

דייויד ת'רדקיל, דייויד הנדרסון, ננאד מרקוביץ', תומר שטיינהאור - כולם מגדולי שחקני הפועל תל אביב בשנות ה-90' ובעצם בכל הזמנים, אבל רק אחד מהם מעולם לא נבחר לשחקן העונה בליגה. מיהו?

מה מספר הקבוצות הקטן ביותר ששיחקו בליגה הבכירה בעונה אחת?

ומהו המספר הגדול ביותר?

אפשר להמשיך עוד ועוד, אבל נראה לי שהעיקרון ברור. לעניות דעתי הלא קובעת, הגיע הזמן שתסיימו לקרוא את האייטמון ותשלחו מייל לשלומי פרי, לא ככה?

shaharhermelin@gmail.com